בדיוק בתקופה הזו לפני ארבע שנים הצטרפתי לוועדת הפלייליסט של גלגלצ כמבקר המוזיקה הראשון שגויס מחוץ לשורות התחנה, וזאת כדי לגוון את הוועדה. במקביל, יצא לזהבה בן סינגל חדש בשם "יש מי שאוהב אותי". אהבתי אותו והאמנתי שהוא ראוי לפלייליסט ולכן הצבתי לעצמי יעד - על השיר הזה אלחם בוועדה. אבל האמת, זה לא היה רק בגלל שהוא טוב ומרגש, אלא כי אחרי עשור שהתחנה התעלמה מהזמרת הענקית הזו, רציתי לעשות עימה חסד ואולי כך לנסות להציל לה את הקריירה שהייתה מרוסקת. גדלתי על זהבה, כאב לי עליה ויצאתי למה שיתגלה כמסע פרך עצוב ומאכזב שמספר סיפור גדול יותר על אמנים ותיקים, נשים בכלל ומהז'אנר המזרחי בפרט.
זהבה בן "יש מי שאוהב אותי"
(צילום: יוגב אטיאס אלי סגל)
בחול המועד פסח היה יום החפיפה הראשון שלי. התחלתי באולפן אצל שדרנית מפורסמת. בזמן שהתנגן אחד השירים, כבר התחלתי לפעול ושאלתי אותה אם היא בעד השיר החדש. היא אמרה שזהבה יושבת היום במשבצת של עדן בן זקן, "אז אין לה סיכוי להיכנס לפלייליסט". המשכתי משם לשיחה עם עורך בכיר דאז, מותק של בחור. דיברתי איתו על זהבה ועל השיר, אבל תוך כדי שיחה אני קולט שאין לו מושג על מה ומי אני מדבר. שאלתי אותו: "תגיד, אתה בכלל יודע מי זו זהבה בן?", והוא ענה לי בכנות שעד לא הגיע לתחנה והתבקש לערוך אותה, הוא לא ידע מי היא.
עשרה שבועות נלחמתי על השיר. לצידי היו נעם כהן ולבנת בן חמו (יחד היינו שלושת המרוקאים היחידים בוועדה) ועם תמיכה של יסמין ישבי, עורכת בכירה נוספת שחובבת את הז'אנר. זה לא הספיק. שבוע אחרי שבוע היו מריבות עד כדי פיצוצים, אבל לא הרמתי ידיים. הישועה הגיעה כשחיילת מקסימה בשם אביה מלכה הצטרפה חד פעמית לוועדה לרגל השחרור שלה. היא שמעה את השיר, התרגשה ובזכותה סוף סוף זהבה קיבלה לראשונה מזה עשור את מספר הקולות שהייתה זקוקה להן, והכניסה שיר לפלייליסט של גלגלצ. ואגב, שלא יהיה לכם ספק, מלכה היא מרוקאית מהקריות. רק שיעור נוסף כמה חשוב שיהיה תמהיל רחב של אנשים בוועדה.
אבל הסיפור הזה הוא לא רק על זהבה בן, אלא על תעשייה שאיבדה מזמן את המקצועיות ואת החמלה שלה על חשבון ריח בוסר נעורים. זמר בן 40 הופך ללא רלוונטי כי "העולם שייך לצעירים", וקריירות נמחקות עד שהן עושות קאמבק מוצלח או פחות בתוכניות ריאליטי. רז שכניק כתב במוסף "7 לילות" על זהבה כי היום היא אחת הכוכבות החמות והמבוקשות בישראל. רק שמדובר בזמרת בת 52 שכבר קברו לה את הקריירה לפני 20 שנה.
לאורך השנים האשימו את המנהלים של זהבה ואותה אישית במצב הקשה אליו נקלעה הקריירה שלה. אבל במבחן הזמן - איפה האחריות של מי שהיו באותן ועדות לאורך השנים ושוב ושוב דחו שירים שלה ומנעו מהקהל להיחשף אליהם? כל מנהל, לא משנה כמה טוב יהיה ועם אילו יכולות, לא יכול לגרום לאמן שלו להצליח אם הרדיו לא משמיע את השירים החדשים שלו. אז איך זמר לא יימחק כשהרדיו כבר כתב עליו תעודת פטירה? בטח לפני עידן הרשתות החברתיות.
הערב זהבה בן תצא מבית "האח הגדול" ותפתח פרק חדש ומפואר בקריירה שלה כזמרת הלאומית החדשה, במעמד שווה לזה של ריטה, ירדנה ארזי ושרית חדד. להבא, כששיר חדש שלה יגיע לכל ועדת פלייליסט, אולי אפילו לא יהיה צורך להילחם עליו מרוב שהיא כבר קונצנזוס. אבל כמו זהבה יש עוד מאות זמרים ראויים שיוצאים מהקורונה ללא להיטים עכשווים, וגם הם כבר שכחו איך זה מרגיש כשהרדיו חפץ ביקרם. חלקם הגדול חי מהלוואות שנטלו מכל גופי התמלוגים השונים, וישנם גם כאלו שנמצאים בחרפת רעב אחרי שנה שישבו בבית. אז לכל העורכים שמכהנים עכשיו בוועדות הפלייליסט השונות: תזכרו את הכוח שלכם. אל תמחקו אמנים. תלמדו את ההיסטוריה ותנו כבוד. זו לא רק מוזיקה, אלו החיים עצמם.
