לפני שמתחילים לדבר על "אחד על אחד", הסדרה החדשה שיצר מתן יאיר (יוצר סרטי הקולנוע "פיגומים" ו"בגרות") ששני פרקיה הראשונים שודרו אתמול (ב'), צריך להגיד מילה על האכסנייה שלה. "אחד על אחד" מגיעה לערוץ הציבורי אחרי "חזרות", "מנאייכ", "מתיר עגונות", ואני בכוונה לא מכניסה בקטגוריה הזאת פצצות תקציב כמו "טהרן" או "שעת נעילה", על אף תרומתן הנדיבה לאגו הציוני והתשואה שהן מספקות לתקציב הערוץ. כולן סדרות קטנות, חכמות, אנושיות, כתובות בכישרון שמייתר כל גימיק הפקתי, סדרות מאזור אקלים אחר. "אחד על אחד" מצטרפת לקסטת הסדרות האלו, שבדרכן הצנועה והאיכותית גם הופכות לשלאגר. זה סוג התוכן שערוץ ציבורי אמור להשקיע בו, וכאן עושה עבודה ראויה להערכה בליקוט שלו.
מתוך "אחד על אחד"
(באדיבות כאן)
כמו שני הסרטים של התסריטאי והבמאי (והסופר והמורה) יאיר, גם "אחד על אחד" לא דומה לשום דבר אחר. כמוהם, גם היא מבוססת על סיפור החיים האמיתי של היוצר שלה, ואפשר להמר ששם טמון כוח הדחף שמניע אותה קדימה. יאיר משתמש בעצה הראשונה בשיעור לתסריטאות: כתוב את הסיפור שאתה מכיר. וזה אחד הדברים שאי אפשר להתעלם מהם במהלך הצפייה - הוא מכיר את הדמויות שלו, את הרגשות שלהן, את המילים שהן בוחרות, את ההבעות שלהן בסיטואציות שהוא חווה בעצמו.
מוטי, הגיבור של "אחד על אחד", הוא בחור בן 28 שהעולם שלו סוטה מהמסלול שתכנן - אמא שלו נהרגה בתאונה, אחיו הגדול (יפתח קליין) מהגר לארצות הברית והוא נשאר לבד על תקן המטפל באבא מרוחק ואטום רגשית (מרק רוזנבאום), שניתק איתו את הקשר לפני שנים. הוא נאחז, גם נפשית, בעבודה שלו כמורה פרטי לתלמידים שאף אחד מהם לא רוצה ללמוד, כפי שמציין בתבונה אחד מהם.
תומר קאפון, שמגלם את מוטי, הוא אומנם ליהוק ברירת המחדל בשלל סדרות בשנים האחרונות, אבל לזכותו ייאמר שהוא כל כך ורסטילי שהדמויות שלו שונות לחלוטין האחת מהשנייה. מוטי של קאפון הוא מכמיר לב, חשוף, נוטה לרצות ולובש את הלב שלו על השרוול, כמו שאומרים בלעז. יכולות ההבעה הלא מילוליות של קאפון הן מתנה לתסריט השקט והעשיר של יאיר. אין הרבה רגעים אופטימיים ב"אחד על אחד", אין כמעט נחמה או תקווה. במובן הזה, מדובר בסדרה תובענית מבחינה רגשית.
סדרות שהגיבורים שלהן סופגים רק אכזבות ופגיעות נוטות לייאש את הצופים שלהן, אבל כאן מתרחש הקסם. "אחד על אחד", כמו "פיגומים" וכמו "בגרות", מצליחה להפוך את הנרטיב העגמומי הזה לסדרה עדינה, אמפתית, לירית ובעיקר מלאה ביופי. היא לוכדת מורכבות, ומורכבות, כשנותנים לה מקום, היא עניין יפה.
עשרת הפרקים של "אחד על אחד" משודרים בזוגות, כלומר במשך שעה בכל פעם, אבל השעה הזו חולפת מהר מהצפוי, כמו סרט קולנוע קצר וטוב. ההצלחה המסחרית של "פיגומים" מוכיחה שמדובר באחד מאותם מקרים מספקים בהם איכות מצליחה להתרגם לפופולאריות, ושאם ירצה אל הטלוויזיה הטוב, גם "אחד על אחד" תגיע ותיגע בקהל הרב שהיא ראויה לו.
