בתרבות שמאדירה יופי ונעורים, אנחנו מרבים להדחיק את הזיקנה ואת הקשישים שחיים בינינו. לכן, במבט ראשון, סרט תיעודי על בית אבות בצ'ילה נשמע כמו חוויית צפייה מדכדכת ואפורה, במיוחד כשהתקציר שלו הוא על חוקר פרטי שנשלח לבדוק התעללות והזנחה של קשישים במוסד. אבל הסרט "החפרפרת", שמוקרן בימים אלה בפסטיבל דוקאביב (ובהמשך ישודר ב-yes דוקו), מספק חוויית צפייה שונה לחלוטין, ולמרות הנושא הכואב והעצוב שבמרכזו, במהלך הצפייה תמצאו את עצמכם מחייכים לא פעם.
הסיבה לכך פשוטה למדי: החוקר הפרטי שנשלח לרגל בבית האבות הוא בעצם חפרפרת, קשיש עצמאי וחביב בן 83 בשם סרג'יו, שעבר להתגורר במשך חודשיים בבית אבות. בתור אלמן טרי ובודד, הוא ראה מודעה בעיתון שמחפשת אנשים לעבודה מסווגת בגילאי 90-70. הוא הסתקרן ופנה למעסיק והתקבל לעבודה אצל חוקר פרטי לאחר שבתה של אחת השוהות במוסד הביעה דאגה לגבי תנאי הטיפול של אימה ורצתה לבדוק את העניין. סרג'יו, שבתחילת הסרט בקושי מתפעל טלפון סלולרי, נשלח למשימה הסודית מצויד בשלל גאדג'טים מעולם הריגול, כמו עטי הקלטה מתוחכמים ומצלמות מיניאטוריות.
"אני מאוד אוהבת סרטים עלילתיים על בלשים פרטיים, יש לי אובססיה לזה", מספרת בריאיון ל-ynet הבמאית מייטה אלברדי על הרעיון שבבסיס הסרט, "ראיתי שכמעט אין סרטים תיעודיים על חוקרים פרטיים ומצאתי משרד חקירות שעובד מול בתי אבות. זה נתן לי עוד כיוון לסרט, שהוא לא רק על חוקרים פרטיים".
העבודה על הסרט כללה תחכום מצד הבמאית, שהצליחה להכניס מצלמות למוסד בתירוץ שהיא עושה סרט על המקום ועל חיי הקשישים במוסד. מלבד סרג'יו, אף אחד לא ידע שהיא מתעדת חקירה סודית. כך היא הצליחה לתעד לא רק את התפתחות החקירה של סרג'יו, אלא גם נתנה מקום לשוהים במקום, בעיקר קשישות, שלצד הבדידות שמלווה אותן, גם מספקות רגעים משעשעים של חברות, רכילות מקומית ואחווה. "סיפרתי למנהלי המקום שאני עושה סרט על קשישים בבתי אבות, ושאם מישהו חדש מגיע - אתמקד בו כדי לראות איך הוא משתלב", היא מספרת. "התחלנו לצלם לפני שהוא הגיע לשם, והתנהגנו כאילו אנחנו לא מכירים אותו".
סרג'יו כאמור מגיע בתור בלש פרטי למקום, אבל אי אפשר להגיד שהוא מוצלח במיוחד בעבודתו. החקירה שלו מתנהלת בעצלתיים ולעתים ברשלנות, והוא אינו מוצא עדויות לפרשת התעללות מצמררת, בדומה לסיפורים שמדי פעם צפים גם אצלנו בישראל. אבל אין זה אומר שהוא לא חוזר עם גילויים משמעותיים על המקום. אומנם הקשישות בבית האבות לא סובלות מהזנחה או התעללות, אבל הן בודדות מאוד והן מרגישות שהאנשים הקרובים אליהם ביותר נטשו אותן ושכחו אותן לעת זיקנה.
סרג'יו יצא לחפש התעללות אבל מצא משהו הרסני לא פחות - בדידות. זה עניין שכמעט ולא מדברים עליו.
"כן, זה נושא אוניברסלי. לא שזה טוב או רע לשים את ההורה שלך בבית האבות, אבל צריך להבין את ההשלכות של זה. הוא לא חייב להיות בודד במקום כזה, אבל המשפחה צריכה להיות מעורבת בזה. החוקר הוא תירוץ טוב לדבר על נושא שרוב האנשים לא היו רוצים לשמוע. אף אחד לא רוצה לראות סרט על בתי אבות והבדידות שבמקומות האלה".
חשבת שתמצאי במקום התעללות קשה?
"לפני שיצאתי לצלם לא ידעתי למה לצפות, אבל לפני שסרג'יו הגיע לשם הספקתי להכיר את המקום ולראות אותו. ידעתי שלחלק מהקשישים שם יש בעיות, אבל הן בעיות משפחתיות שלא קשורות למוסד. יש מקומות טובים ורעים, וכמובן יכול להיות מטפל מתעלל, אבל רוב האנשים מעדיפים להפיל את האשמה על המוסד - גם אם לא תמיד זה המקרה. חלק מהאנשים אומרים לי: 'לא ראית שום פשע כי היית שם עם מצלמה'. אבל אחרי חודשיים במקום מסוים אתה מרגיש את זה, וסרג'יו היה שם כל יום גם כשלא היינו, והוא אף פעם לא ראה משהו".
אלברדי מספרת שהדאגה העיקרית שלה במהלך הצילומים הייתה סרג'יו. "מאוד פחדתי שהוא ייחשף. גם נכנסתי לצלם לפני שהוא הגיע ולא ידעתי איך הוא ישתלב ומה יהיה המסע הרגשי שלו". לשמחתה, סרג'יו התאקלם והשתלב במהרה במקום, כבש את נשות המקום ולרגעים נדמה שהוא בעצמו שכח שהוא עדיין במשימה והעדיף להתמסר לחיים במוסד. "בהתחלה הוא היה מאוד מודאג מזה שהוא יעשה עבודה טובה והתמקד בכל ההוראות שקיבל. אחרי זמן מה הוא הפסיק לדאוג מזה ופשוט נהנה מהחיים ומהמקום".
איך האנשים בבית האבות הגיבו לסרט?
"הבעלים של המקום, המשתתפים ובני המשפחה שלהם מאוד אהבו. לפני שהקרנתי בפניהם את הסרט, סיפרתי להם את הטוויסט. אחרי הצפייה, העובדים במקום סיפרו שהצלחתי לתפוס את העבודה העיקרית שלהם - להיות עם האנשים הבודדים האלה שהמשפחה שלהם שכחה אותם".
מה עם קרובי המשפחה שנעדרים בסרט? יצא להם לראות?
"קרה לי סיפור מוזר אחד. הנכדה של חואניטה, אחת הקשישות שנמצאת שם לגמרי לבד ושמעולם לא היו לה מבקרים, שלחה מכתב למנהל של בית האבות אחרי שצפתה בסרט. היא כתבה לו שהיא ממש אהבה את הסרט, שזה נורא כמה שהם בודדים שם ושסבתא שלה יצאה נהדר. כששמעתי את זה חשבתי: 'וואו, לא הבנת כלום'".
מה לגבי המשפחה של סוניה, זאת ששכרה את סרג'יו מלכתחילה?
"לא שמענו מהם עדיין, אבל אני מניחה שלא יהיה להם קל לראות את זה".
התעללות בקשישים קורית הרבה הרבה בצ'ילה?
"לא בהכרח, אבל העיסוק בגיל השלישי בכלל לא נמצא בסדר היום. רק עכשיו כשיש קורונה עשו אצלנו כמה כתבות על דיכאון ובדידות בגיל הזה, אבל לפני זה בכלל לא דיברו על זה פה".
הסרט הוקרן בסאנדנס. היה רגע בצילומים שבו הבנת שיש לך קלף מנצח ביד?
"בצילומים ממש לא, אולי בחדר העריכה. ידעתי שיש לנו רעיון טוב, אבל הצילומים בבית האבות היו מאוד קשים ולחוצים. היו גם המון משקיעים בסרט, וכל אחד רצה משהו אחר - אז הכול היה לחוץ מאוד".
ומה עם סרג'יו היום?
"הוא בסדר. הוא מבלה הרבה עם המשפחה שלו, אבל גם שומר על קשר עם החברות שהוא פגש בבית האבות. נראה לי שהיה לו חשוב ליצור קשרים חדשים. הוא מדבר איתן והוא מבקר אותן".
