בפברואר 1991, בדיוק לפני 30 שנה, יצא למסכים המותחן הפסיכולוגי המצמרר "שתיקת הכבשים", עיבוד לספרו של תומאס האריס מ-1988. במרכז הסרט ניצבת קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר), סוכנת אף.בי.איי המנסה ללכוד רוצח סדרתי (טד לוין) המכונה "באפלו ביל" שרוצה להיות אישה, נוהג לחטוף צעירות דשנות ולקלף את העור שלהן. לצורך המשימה היא מסתייעת בפסיכיאטר כלוא בבית חולים לחולי נפש - ד"ר חניבעל לקטר (אנתוני הופקינס נעץ שיניים בתפקיד העסיסי אחרי ששון קונרי סירב לעשות אותו), הקניבל המבריק והמתוחכם, כדי להציל בתה של סנאטורית שנחטפה.
שתיקת הכבשים – טריילר
"שתיקת הכבשים" זכה לביקורות אוהדות (בין היתר הוא הושווה ליצירות אימה מופתיות כמו "פסיכו"), הפך לשובר קופות וגרף חמישה פרסי אוסקר. ולא סתם פסלונים - הוא הצליח לזכות בכל חמש הקטגוריות הנחשבות: הסרט הטוב ביותר, הבמאי (ג'ונתן דמי), השחקן המצטיין (למרות שהופקינס מופיע על המסך בסך הכול ל-24 דקות), השחקנית (פוסטר) ותסריט מעובד. רק שני סרטים נוספים בתולדות האוסקרים הצליחו לעשות כזה הישג - "זה קרה לילה אחד" של פרנק קפרה ו"קן הקוקייה" של מילוש פורמן.
ההצלחה הגדולה של "שתיקת הכבשים" גררה סרטים חקיינים ופרודיות, ותחפושת המסכה של חניבעל הפכה ללהיט, גם בישראל. ההיסטריה סביב הסרט העלתה לתודעה הרחבה את סוגיית הרוצחים הסדרתיים, הרבה לפני שז'אנר הפשע האמיתי השתלט על מסכי הטלוויזיה שלנ. דמי, היוצר הסימפטי, הליברלי וההומניסט, נדהם מהרעש סביב "שתיקת הכבשים". "זו בהחלט הייתה הפתעה גדולה עבורי", סיפר דמי, כשנפגשנו בפסטיבל ונציה בשנת 2015, שנה וחצי לפני מותו ממחלת הסרטן. "הסרטים שלי שקדמו ל'שתיקת הכבשים', למשל 'משהו פראי' ו'נשואה למאפיה', עוררו הד חיובי, אבל הם לא היו להיטים, וכבר חשבתי שאני קולנוען שלא מסוגל לעשות סרט מצליח. בזמן שצילמנו את 'שתיקת הכבשים' ידענו שיש לנו חומר חזק, אבל אפילו לא חלמנו שלסרט תהיה כזאת השפעה. הייתי המום כשראיתי את המספרים שהסרט עשה בשבוע הראשון. אני אוהב סרטי מתח ושמח שהייתה לי הזדמנות ליצור סרט שהוכר כקלאסיקה".
אבל לא רק מחמאות ופסלונים הומטרו על "שתיקת הכבשים". דמותו של באפלו ביל למשל, הצליחה לקומם ולהרתיח את הקהילה הלהט"בית. כזכור, הוא נהג להרעיב את קורבנותיו כדי להקל את ההפרדה בין עור לבשר, ואז היה הורג אותן ותופר את חתיכות העור לבגד נשי שיאפשר לו להשיג את שינוי המין המיוחל, אותו הרשויות לא אישרו לו לעשות. הקהילה הזדעקה למה שוב מציגים דמות טרנסקסואלית באור שלילי, ועוד בתור רוצח סדרתי. מתנגדים אחדים תהו איך זה שפוסטר, אז עוד לסבית בארון, מופיעה בסרט שכזה ואפילו לילי וצ'אוסקי, הבמאית הטרנסית של "מטריקס", טענה ב-2016 ש"שתיקת הכבשים" עושה "דמוניזציה לטרנסיות".
אבל דמי הוא האחרון שאפשר להאשים בהומופוביה (שנתיים אחרי "שתיקת הכבשים" הוא עשה את "פילדלפיה", אחד הסרטים הראשונים שעסקו באיידס) או בטרנסופוביה. מה גם שנטייתו המינית של באפלו ביל אינה מוצהרת וד"ר לקטר מצהיר במפורש שהוא לא "באמת טרנסג'נדר". "אני יודע שאולי היינו צריכים להיות יותר מפורטים לגבי הרקע של באפלו ביל ואני לא בטוח שהצגת הנושא בסרט הייתה ברורה", אמר דמי בפגישתנו. "אז למה בעצם באפלו ביל רוצה להיות אישה? כי הוא נולד לגוף של ילד והרגיש שהוא חייב להיות היא. זוהי דמות שהיא כל כך מלאה בשנאה עצמית, גם בגלל התקיפה ממנה הוא סבל כילד, אז הוא רצה להתרחק ככל האפשר ממה שהוא היה. זה לא היה רק עניין של שינוי מין".
מאחר והחיים יכולים להיות לפעמים אירוניים, הרי שדמי מצא את עצמו בחייו הפרטיים מתמודד עם סוגיות של שינוי מגדרי. בריאיון אחר שערכתי איתו ב-2014, דמי חשף שבתו הקטנה, אז בת 20, נמצאת בעיצומו של תהליך התאמה מגדרית ותהפוך לגבר. "אשתי ואני מעודדים את המהפך הזה, זה נורמלי וזה טבעי וזה חייב לקרות. לכן גם חשוב לי ללהק נציגים של הקהילה הלהט"בית לסרטים שלי. בסרטי 'ריקי והפלאש' שיתפתי טרנסיות, לא בהכרח בתפקידי טרנסיות. בהוליווד אין מספיק ייצוג לקהילה וצריך לשנות זאת. אני רוצה שהסרטים שלי ישקפו את המציאות, את העולם ואת אמריקה כמו שאני רואה אותה ומרגיש אותה. סרטים עם גברים לבנים סטרייטים, הם הסרטים שאני הכי פחות אוהב. הם משעממים אותי".
ואם אנחנו מתעמקים בדמותו של באפלו ביל, אז כדאי לציין שלאחרונה הוא שוב עלה לכותרות: הבית בן הקומות בפנסילבניה, ששימש לצילומי הסצנות בבית של הרוצח הסדרתי מוצע כעת למכירה. "רוב העולם ראה את הבית הזה, אבל עכשיו יש הזדמנות לרכוש אותו", נכתב בהודעה שפרסמה סוכנות הנדל"ן האחראית על המכירה. תמורת 300 אלף דולר הוא יכול להיות שלכם/ן. וכדאי לדעת שבמרתף לא תמצאו את הבאר בו באפלו ביל כלא את קורבנותיו.
"שתיקת הכבשים" עורר עליו גם את הזעם והטינה של חוגים פמיניסטיים. בטי פרידן, אחת הפמיניסטית ופעילת זכויות הנשים היותר ידועות, תקפה אותו. אני חושבת שזה ממש שערורייתי ש'שתיקת הכבשים' זכה בחמישה אוסקרים", זעפה בריאיון למגזין "פלייבוי". "אני לא אומרת שלא היו צריכים להציג את הסרט, ואני גם לא מתכחשת לכך הוא מהוה הישג אמנותי, אבל הטלת המום בנשים וקילוף העור מנשים בעודן בחיים, זה משהו שאותו מצאתי כמאוד פוגעני. בעיניי זה דבר פוגעני ולא תמונת האמצע של פלייבוי".
דמי לא מסכים עם טענות הפמיניסטיות. "מבחינתי זה סרט פמיניסטי טהור", הוא התעקש באוזני. "הוא אכן קודר אבל הוא גם סרט על ניצחון, זה סוג של סיפור ניצחון פמיניסטי - יש לך כאן סיפור על אישה צעירה שמצילה בחורה אחרת - אותה באפלו ביל חטף וכלא, וכדי לעשות זאת היא צריכה להתמודד עם כל אותם גברים שמטרידים אותה. היה לי חשוב ביותר לצלם סצנה שבה ג'ודי בסופו של דבר הורגת את באפלו ביל, בצורה כזו שהצופים לא מריעים להריגה שלו ולא מאדירה אלימות. אנחנו תמיד חושבים על ד"ר לקטר והוא זה שקיבל את כל החשיפה, אבל באמת זה הסיפור של קלריס".
גם פוסטר הדפה את מתקפת הפמיניסטיות. "אני תמיד אומרת שהבמאית האהובה עליי היא ג'ונתן דמי", אמרה פוסטר כשראיינתי אותה בפסטיבל קאן, 2016. "ג'ונתן היה היחיד שהבין את 'שתיקת הכבשים' ויכול היה להגיד שזה סרט על אישה ושקלריס היא הגיבורה שלו. זו הסיבה שהוא מבעית וקשה לצפייה בכמה מובנים, אבל לא סובל מאלימות מופרזת, בעיקר מפני שהוא מגיע מפרספקטיבה שונה - הוא נמצא לצד קולה של האישה האמיצה הזו. אני לא חושבת שהסרט מהווה מזימה לדכא נשים".
הדמות של חניבעל לקטר הופיעה לראשונה ב"הדרקון האדום", ספרו של האריס מ-1981, שזכה לעיבוד קולנועי כעבור חמש שנים - "צייד אדם", שבו בריאן קוקס גילם את הקניבל חובב הגסטרונומיה. בספר "שתיקת הכבשים" נולדה הדמות של קלריס. אחרי הצלחת הסרט "שתיקת הכבשים", הוליווד התחננה בפני פוסטר ששוב תכנס לתפקיד, אבל פוסטר הייתה נחושה לא למחזר. "מעולם לא עשיתי המשכון. אולי כי אני עושה סרטים שאף אחד לא רוצה את ההמשך שלהם", אמרה פוסטר. "מובן ש'שתיקת הכבשים' היה הסרט היחיד שרצו שיהיה לו המשך, ואני בחרתי שלא לעשות אותו".
עשור אחרי "שתיקת הכבשים" הגיע למסכים ההמשכון "חניבעל". דמי התחבט האם לעשות גם את הסרט הזה, אבל לאור החשש שההמשכון יתקשה לעמוד ברף קודמו, הוא ויתר על התענוג. רידלי סקוט הוצב בעמדת הבימוי. פוסטר הייתה אמורה כבר לחתום על החוזה, אבל נסוגה מהרעיון. כל כוכבות הוליווד, מאנג'ילנה ג'ולי הלן האנט ועד קייט בלאנשט והילרי סוונק נלחמו על הזכות להחליף את פוסטר, עד שג'וליאן מור זכתה בתפקיד. הופקינס הוא זה שהמליץ על מור, אחרי שעבדו יחד ב"אהבותיו של פיקאסו". הסרט מ-2001 עשה מספרים מרשימים, אבל לא הפך לפולחני ולא גרף פרסים כמו "שתיקת הכבשים". הופקינס שב כעבור שנה לעשות את חניבעל בסרט "דרקון אדום", שביים ברט רטנר. ב-2007 יצא "מקור הרוע" סרט גרוע וכושל במיוחד על ילדותו של חניבעל באירופה - ניסיון עלוב להסביר למה חניבעל הפך לכזה.
הכשלון של "מקור הרוע" לא הרתיע את יוצרי סדרת הטלוויזיה "חניבעל", שעלתה למסכים באפריל 2013, ברשת NBC, והיא מסתמכת על הספר "דרקון אדום" ומהווה פריקוול, שמתארת מה עולל ד"ר לקטר, לפני שהפך לחניבעל הידוע לשמצה. כל פרק בסדרה, נקרא על שמו של אלמנט הלקוח מהמטבח הצרפתי, כיאה לגיבור - אנין טעם וחובב בישול איכותי, שנהנה להציע לסובבים מטעמים, מבלי שהם יודעים שנעשו מבשר אדם. כזכור, ב"שתיקת הכבשים" חניבעל מספר שהוא בלס פעם כבד אדם כשהוא מבושל בפול ולצידו "יין קיאנטי נאה".
בריאן פולר, יוצר הסדרה, תיכנן לשלב את הדמות של הסוכנת קלריס סטרלינג בעונה החמישית של הסדרה, אבל הסדרה ירדה אחרי שלוש עונות. אבל מי שהתגעגע לסוכנת המבריקה והאמיצה מוזמן לחכות בסבלנות: במקביל לחגיגות 30 שנה ל"שתיקת הכבשים" מגיעה למרקע האמריקני ( CBSב-11 בפברואר) הסדרה "קלריס". לסדרה אחראים אלכס קורצמן ("רובוטריקים", "המומיה") וג'ניפר לומט, בתו של הבמאי האגדי סידני לומט ומי שכתבה את "רייצ'ל מתחתנת", סרטו של דמי. אחרי פוסטר ומור, שגילמו בעבר את סטרלינג, הפעם הלכו על שחקנית פחות מוכרת - רבקה ברידס האוסטרלית, ששיחקה באופרת הסבון הנצחית "קרוב רחוק" וב"המקוריים", ספין-אוף של "יומני הערפד". בגלל ענייני זכויות, יוצרי "קלריס" מנועים מלהציג את דמותו של חניבעל, ואפילו לא להתייחס אליה. "זה דווקא היה די משחרר מכיוון שאין לנו שום עניין לכתוב על חניבעל - לא בגלל שלא אהבנו את הסרטים הקודמים ואת הסדרה עליו, אלא בגלל שזה נעשה כל כך טוב על ידי הרבה אנשים, שזה לא הרגיש רענן עבורנו", טוען קורצמן.
העלילה של "קלריס" ממוקמת ב-1993 - הסוכנת סטרלינג מנסה להתאושש ממאורעות "שתיקת הכבשים" - אלה עדיין רודפים אותה במחשבותיה והיא אף מתבקשת ללכת לטיפול. במהלך הסדרה, סטרלינג יוצאת לדלוק אחרי רוצחים סדרתיים ולארוב לטורפים מיינים, בעודה מנסה להתנהל בין תככי הפוליטיקה בוושינגטון הבירה. כדאי לציין שקתרין, הבחורה שקלריס הצילה בסרט מופיעה גם היא, וכך גם אמא של קתרין. יוצרי "קלריס" מעידים שהם שמחים להחזיר את סטרלינג, שלא נראתה מאז "חניבעל" של רידלי סקוט. "אחרי יותר מ-20 שנות שתיקה אנחנו נרגשים לתת קול לאחת הגיבורות הגדולות של אמריקה", אומרים קורצמן ולומט. "האומץ והמורכבות של קלריס תמיד האירו את הדרך, גם כשסיפורה האישי נותר באפלה. זה הסיפור שאנחנו צריכים היום: מאבקה, חוסנה הנפשי, הניצחון שלה. קלריס היא אישה שהחזיקה הרבה סודות. אנחנו רוצים להכיר את האור והחושך ואת המוח והלב של האישה הזו".
ואם בפוסטר של "שתיקת הכבשים" הופיעה קלריס ופיה חסום בעש רפרף גולגלת מת (באפלו ביל נהג לתחוב את העש לגרונות הקורבנות), הרי בפוסטר של "קלריס" היא מופיעה בלי פרפר, כאילו לגיבורה מותר לדבר עכשיו. "הדימוי הנוכחי מייצג את הזמן שבו אנו נמצאים עכשיו", סבורה ברידס. "זה לא שהעש אינו שם. הטראומות של נשים עדיין קיימות ואנו עוסקים בהן בסדרה, אבל אנחנו הנשים כבר לא מושתקות".
