יצירת חיי - שמעון בוסקילה ואבי אוחיון פוגשים את משפחת לוי
החדר של סמ"ר אביב לוי עדיין מסודר, כמו ממתין לשובו לחמשו"ש מהבסיס. המיטה מוצעת, המדים מקופלים, הנעליים על הרצפה. קשה לנחש שעברו כבר שלוש שנים, אבל מהר מאוד מחלחלת התודעה כי אל החדר הזה אביב כבר לא יחזור. דגל ישראל, עם תמונתו של אביב והתאריך בו נפל ברצועת עזה, פרוש על הכרית ואומר הכול. מסביב למיטה - תמונות שלו עם חברים ובני משפחה, לצד תעודות סיום קורס והוקרה שקיבל. מקדש קטן שהכינה המשפחה לשמר את מקומו בבית. ובכל זאת, פרי ויעקב לוי, הוריו של אביב, ממעטים להיכנס אליו.
שמעון בוסקילה בשיר "אתה חוזר"
"אני צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני שאני נכנסת לפה", אומרת פרי למוזיקאים שמעון בוסקילה ואבי אוחיון, שביקשו להציץ אל החדר של אביב ולהתחבר לדמותו, בעת ביקור בבית המשפחה. אביב היה הבכור של פרי ויעקב. "הוא היה הנפש התאומה שלי", מספרת עליו פרי, "היה לנו חיבור כל כך חזק ועוצמתי, שלפעמים היינו מדברים בעיניים בלי מילים". הוא עדיין נוכח בבית. בחדרו שקפא בזמן, בשיח הקבוע אודותיו בבית.
"אנשים חושבים שאם חלפו שנה או שנתיים זה עובר, זה נגמר. זה לא", אומר יעקב. "אתה יושב בבית, מדמיין, כמעט מרגיש אותו לידך. אתה עובר ליד החדר, חושש להתבונן פנימה ולהתאכזב. מישהו צועק 'אביב' ברחוב ואתה מזדעזע, נזכר בו, חושב עליו. מדברים על עזה בחדשות והוא שם. אתה כל הזמן מדמיין אותו הולך ומסתובב בבית. זה לא נגמר".
הבית של משפחת לוי היה תמיד שמח. בית חם, פתוח, מארח. החברים של אביב היו בני בית, הרגישו חופשי להגיע בכל שעה, לחלקם היה אפילו מפתח, שיוכלו להיכנס ולצאת מתי שהם רוצים. כמה מהם ממשיכים להגיע גם היום, לבקר את המשפחה, להתחבר מחדש אל האנרגיה של אביב שמורגשת בבית. אך מאז שאביב נפל, השמחה קשה למשפחת לוי. היעדרו פוגע בשמחת החגים, מעיב על ההנאה בשמחות, הוא חסר מדי. מקומו היה כה מרכזי, והחלל שנפער כה רחב. "אנחנו בורחים היום משמחה. כשאתה שמח, אתה נזכר למה אין לך סיבה לחייך", אומר יעקב, "החלטנו לבחור בחיים ולהתקדם, אבל אתה רואה שמחות סביבך, הולך לבית כנסת ויש חגיגה, לאח שלו יהיה בר מצווה עוד מעט והוא לא יהיה. כשחוגגים לי יום הולדת כדי לשמח אותי, אני עצוב כי הוא לא פה. לא יכול ליהנות באמת".
הכותל של החברים
אביב התגייס ב-2016 לגבעתי. הוא רצה יחידה קרבית ושירות משמעותי. הערכים של הצבא התאימו לו: לתת, לעזור לחיילים שלו, לפעול עם המפקדים שלו. רק אחרי שנפל סיפרו החברים מהיחידה להוריו עד כמה הוא היה שם בשביל כל אחד מהם, האוזן הקשבת של כולם, הכותל.
אביב נפל בחודש האחרון לשירות, מעט לפני מועד השחרור. במשימתו האחרונה, בתקופת ההפגנות ההמוניות על גדר הגבול בעזה, הוא הוצב בחמ"ל, אבל סירב להישאר שם ודרש ממפקדו לצאת לשטח ולהיות עם חייליו. באותו יום שישי, ה-20 ביולי 2018, הגיע לבסיס כוח מיוחד של צה"ל לסייע בהתמודדות עם הפרות הסדר. המג"ד בחר באביב ללוות אותו, כחייל ותיק שמכיר את השטח היטב. בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, אף שהיה לבוש אפוד מלא, על פי הכללים, הוא נפגע מירי צלף ובתוך זמן קצר מת מפצעיו בשטח. בן 21 היה בנפלו.
לא הייתה דפיקה בדלת בבית משפחת לוי. באותן שעות בדיוק בילו בני המשפחה באיטליה. "זה כמו להתפנק בגן עדן ולקבל פתאום הודעה מהגיהנום", אומר יעקב. "קיבלנו טלפון בחופשה, היינו בהיסטריה נוראית, לא ידענו איך לספר לאחיו הקטן, שהיה רק בן ארבע וחצי", מספרת פרי. "אמרנו לו שאביב נפצע ושהוא בבית חולים, אבל כשהגענו לארץ סיפרנו לו את האמת, והדבר הראשון שהוא אמר זה שהוא לא רוצה ללכת לצבא".
האובדן מחבר
בוסקילה ואוחיון עצמם לא זרים לאובדן. בוסקילה התייתם מאימו כשהיה בן תשע ואוחיון איבד את בנו בן החמש. ניכר בשניהם שהתחברו אל אביב והוריו דרך האובדן הפרטי שלהם. "איך מתמודדים יום יום, איך קמים בבוקר ואומרים שאביב לא פה?", תוהה בוסיקלה. פרי עונה כי זו התמודדות אין סופית, אבל הם רואים לנגד עיניהם את הילדים. "הם העוגן שלנו. הם דוחפים אותי קדימה. וגם אביב. אני מרגישה שהוא דוחף אותי קדימה, לפעמים אני ממש שומעת אותו אומר 'קומי אימא, את מסוגלת, את יכולה'". פרי מדברת ונוגעת בהיסח הדעת בדסקית הצבאית של אביב התלויה על צווארה, אותה פיסת מתכת שנצמדה לגופו עד רגעיו האחרונים, שהפכה עם הזמן למקור הכוח שלה.
רגעי הפרידה בין בוסקילה ואוחיון לבין בני משפחת לוי היו ממושכים וחמים במיוחד. "כשיצאתי מהבית, נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות. הייתי בהלם", מספר בוסקילה, "זה סוג של אובדן אחר, כאילו האבלות הכבדה עדיין נוכחת בתוך הבית. קשה להיכנס לחדר ולראות את כל החפצים שלו. זה דרבן אותי עוד יותר להשתתף בפרויקט הזה ולהנציח את אביב". "יעקב אמר שלא נעים לו לשמוח. אבל מותר לו. זה גם משהו שצריך להגיד בשיר", אומר אוחיון, "כלום פה לא באשמתם. עם כל הכאב, הם צריכים להמשיך לחיות", ומוסיף: "השיר הזה תמיד יהיה שלהם. כולנו מכירים מישהו שהלך ולא חזר. אנחנו ניצור שיר שיהיה אישי אבל גם של כולם, שיהיה גם של ההורים של אביב וגם למען משפחות שעברו אירוע דומה ויוכלו להזדהות".
הלחן היה, המילים אבדו
זמן קצר אחרי המפגש, נעצרה המדינה על רקע התפרצות הקורונה ואוחיון ובוסקילה לא הורשו להיפגש שוב עם המשפחה. אף שכבר חיברו מילים ומנגינה שבועות בודדים אחרי שביקרו בחדרו של אביב, עברה שנה עד שנפגשו כולם שוב באולפן בקריית עקרון. אוחיון הסביר לבני המשפחה הנרגשים את התהליך שעברו עם השיר - בוסקילה כבר יצר לחן בתוך כמה ימים ואת המילים כתב אוחיון על דף, אבל אז העבודה הושהתה לחודשים ארוכים, ומשהתחדשה – הם גילו שהדף עם מילות השיר אבד.
"ניסיתי לשחזר את המילים ולא הצלחתי. כל מה שזכרתי היה אותך", מצביע אוחיון על פרי. "זכרתי את הקשר עם אימא, זכרתי איך את נראית, איך נכנסת לי ללב, ויצא שהשיר הוא בעיקר עלייך. השיר הוא בעצם דיאלוג בינך לבין אביב, אביב מדבר איתך".
"זה מעניין", אומר יעקב, "דיאלוג בין פרי לאביב זה כיוון שלא חשבנו עליו. חשבנו על מה אנחנו רוצים לומר לו, לא חשבנו מה הוא היה רוצה לומר לנו. אתה הולך לקרוע אותנו עכשיו".
"בדרך הבטחתי לדן, האח הקטן, שאני לא אבכה". אומרת פרי, מתאפקת לא לבכות בתום ההשמעה הראשונה של השיר. היא הקשיבה למילים בעיניים עצומות, מדמיינת את אביב משוחח איתה, אומר לה את הדברים האלה. אבל בהשמעה השנייה שום עיניים לא נשארו יבשות. המילים שקעו בתודעה, המנגינה חדרה ללב. יעקב התפרץ בבכי, יצא מהחדר בסערה. רק אחרי דקות ארוכות, דן הצעיר אמר ברצינות: "אני בכלל לא בכיתי", ומשחרר פרצי צחוק עצובים מכולם.
על פי פרי, המשפט "בלילה יש כוכב אחד" הוא זה שתפס אותה בשיר. "אביב הוא הכוכב שלי. השיר לא עצוב כל כך, יש בו תקווה. הוא כמו אומר 'אימא תמשיכי, אני רואה אותך. תתקדמי הלאה, אני צופה בך'". אוחיון מוסיף כי "לפעמים שומעים שיר שהוא מאוד עצוב ולא בא לך לשמוע אותו, כי הוא עושה לך כבד או רע בלב. אבל זה שיר מלטף". "תודה שחשבת עליי", אמרה פרי בפרידה, "הייתי כל כך זקוקה לשיר הזה".
"אתה חוזר"
מילים: אבי אוחיון
לחן: שמעון בוסקילה
את מטיילת במקום אחר
הכל שקט הזמן עוצר
והימים עוברים ומי סופר
תמונות תמונות הלב זוכר
ואם תבכי אני תמיד אבכה קצת יותר
בלילה יש כוכב אחד שלך זוהר שמתבונן בך
אותך תמיד שומר
הלוואי שרק תהיי שמחה יותר
כל יום כל יום אתה חוזר
ואת חולמת על מקום יפה
שיש בו חוף שאין לו סוף
אני מחזיק חזק ולא מרפה
תנוחי קצת אני ליד
עיבוד והפקה מוזיקלית: מתן דרור, קלידים ותכנותים: מתן דרור, גיטרות: שמעון בוסקילה, עידן שניאור, מור אוזן, עוד, סאזבוש, טאר: מור אוזן, קלידים נוספים: אסף צרויה, נבל: מתן דרור, מיקס: מתן דרור, מאסטרינג: ארן לביא
בימוי: אסף קוזין, הפקה: מיכאלה חזני וערן רחמני, צילום: ירון שרון, אורי דוידוביץ' ושמוליק דודפור, סאונד: יוחאי בן צבי וויטלי גרינשפון, עריכת וידאו: דוד ברקן, ניהול פרויקט: נועה גליקשטיין-קרן
פורסם לראשונה: 12:33, 12.04.21
