בעיתוי מוצלח מבחינתה, פחות מוצלח מבחינת המשק הישראלי, עלתה לאוויר התוכנית הכלכלית היומית של ערוץ כאן, "משחקי הכיס" (מידי יום ב-18:40), סימפטום של תקופה שמצריכה הבנה כלכלית כדי להשאיר את הראש מעל למים או לפחות להבין למה קשה לנו לנשום.
שלוש תוכניות הן רק הסיפתח, ומוקדם מידי לשפוט את הפורמט על פיהן, אבל אפשר כבר לזהות את הDNA שעומד בבסיס התוכנית: הרצון לחבר בין חיי היומיום הנגישים שלנו לבין הכלכלה הגבוהה והאבסטרקטית. להביא את אחורי הקלעים של הכלכלה ולפשט אותה לרמה שגם האזרח הקטן יוכל לשחות בה ולהפיק ממנה תועלת.
לשאול אמסטרדמסקי, ראש התחום הכלכלי של כאן חדשות, יש רקורד מוכח בתחום הנגשת הכלכלה. הוא עמד בין היתר מאחורי סדרת כתבות ב"כלכליסט" על הפנסיה בישראל, שבעקבותיה הוענק לו פרס סוקולוב לעיתונאות כתובה. בפודקאסט "חיות כיס" של תאגיד השידור הוא והשותפים שלו מנסים לעשות את אותו הדבר - להנגיש, להבהיר ולקרב את הלבבות אל הכיס. וכמו שכל בית צריך מרפסת, כל ערוץ ציבורי צריך תוכנית כלכלית.
העניין הוא שכלכלה היא תחום עצום, היא נוגעת באינספור תחומי חיים אחרים וקל מאוד לסטות ממנה. שוק ההון זה כלכלה וגם הסדר הגז הוא כלכלה, אבל מה עם צרכנות, נדל"ן, אקלים, טיסות, טבעונות, האם כל מה שיש לו נגיעה בכסף נכנס תחת הקטגוריה כלכלה? ולאיזה מוטיב בחיים שלנו אין נגיעה כזאת בעצם? זה הופך את בחירת האייטמים בתוכנית כלכלית למשמעותית לא פחות ממה שמדווח באייטמים האלה. ההחלטה איפה עובר הגבול תקבע אם הצופים שלך ישאבו לתוכנית או ילכו בה לאיבוד, כשהאתגר הגדול הוא בעצם למשוך שני סוגים של קהלים – כזה שמכיר את אחורי הקלעים של הכלכלה הישראלית ומעוניין להישאר מעודכן וכזה שלא מתמצא בתחום, אבל עשוי ללמוד אותו באמצעות התוכנית, מה שידרוש ממנו, כמו כל למידה, זמן ומאמץ מחשבתי.
הבשורות הטובות הן שאחרי שלוש תוכניות אפשר לראות מגמה של שיפור. כל תוכנית נפתחה בינתיים עם מונולוג קצר ולא מעונב של אמסטרדמסקי, שבודק איפה עומדות ההבטחות של הממשלה הנוכחית והקודמת לסיוע לאזרחים בעקבות משבר הקורונה. זה רלוונטי, זה מדויק וזה תופס את האוזן ובעיקר נותן תחושה שמישהו מנהל מעקב עבורנו אחרי ההכרזות שמשוגרות לעיתונות מידי יום. אחריה מגיע הביקור היומי והמצוין של הכתבת הכלכלית, ליאל קייזר, שנותנת סקירה של נושא רלוונטי.
שאר האייטמים נעים בין ניסיונות של אמסטרדמסקי לפרוט את המהלכים הכלכליים שמתנהלים בחלונות הגבוהים – מה הסיפור עם אלוביץ'? – שאנחנו אולי לא רואים את החוטים שנמתחים בינם לבין הכיס שלנו אבל בסופו של דבר משפיעים עליו, ובין כתבות שנוטות לצרכנות ולא תמיד ברור הערך העיתונאי הכלכלי שלהן – ריאיון עם מנכ"ל חברת אשראי שמספר לנו מה אנחנו צורכים היום פחות ומה יותר? שבילי אופניים בתל אביב? - מצד שני גם שם ניכרת העין הביקורתית וההחלטה הנכונה לקחת צעד אחד למעלה, ולנווט במפת ההקשרים והנסיבתיות של כותרות כלכליות שאנחנו נחשפים אליהן ביומיום.
החולשה של "משחקי הכיס", שנובעת כנראה מהעובדה שהיא עדיין מתעצבת ומחפשת את הקול הייחודי שלה, היא הנטייה להתפזר. אם זה בכתבות שלא פעם גולשות לשפה של כתבות צבע, כמו הכתבה על חברת התיירות החרדית או על פתיחת המסעדות, ואם זה בראיונות הקצרים מדי - קרנית פלוג למשל, שכנגידת בנק ישראל לשעבר עשויה להועיל ולעניין הרבה יותר משלוש הדקות שהוקצבו לה – כנראה מחשש לאבד את הצופה. "משחקי הכיס" מגיעה מהמקום הנכון והאג'נדה שלה נקייה וחיובית, אם היא לא תפחד לעסוק בכלכלה ותאפשר העמקה בנושא אחר בכל פעם, ותמצא את הדרך להפוך אותה למעניינת ולא רק לבהירה.
