"את לא נינה. נינה לא נראית ככה, נינה לא כמוך'". את המשפט הזה שמעה השחקנית מיה לנדסמן כתלמידה בבית הספר למשחק ניסן נתיב. שש שנים לאחר מכן, אותה לנדסמן גילמה את הדמות המיתולוגית מהמחזה "השחף" של צ'כוב ב"חזרות" של כאן - שהפכה אתמול (א') לזוכה הגדולה של פרסי האקדמיה לטלוויזיה - והפכה לקאלט.
״בשנה ב' כולנו מקבלים לעשות את הסצנה של נינה. אז אחרי שמארינה, המורה, אמרה לי את המשפט הזה, שאלתי אותה - 'את מכירה את נינה? צ'כוב עשה לכם היכרות? איך נינה נראית?'. זה היה כל כך יהיר, מנותק ולא מחובר".
איך מרגישים בסיטואציה כזאת?
"במקום שזה יחרפן אותי ויעליב אותי, באתי והבאתי סצנה כל כך מרשימה של נינה וקוסטיה, עם כל קשת הרגשות. בסוף המורה באה ואמרה לי 'נו, מיוצ'קה, אני טעיתי. את נינה'".
אז הדמות ב"חזרות" הייתה סוג של סגירת מעגל בשבילך.
"חבל על הזמן. ואתה יודע מה עוד סגירת מעגל? אני שחקנית ב'הקאמרי', והמנהל האמנותי גלעד קמחי התקשר אליי ואומר לי - 'מיה, אני מעלה את הצגה 'פיטר פן' ואת הוונדי שלי'. זה מטורף! אני חושבת שאחד החלומות שלי בתחילת הדרך היה לגלם נסיכה. והנה, אני רוצה להיות נסיכה - ופתאום הוא מביא לי את הנסיכה. וזה אחרי נינה. זה היה מאוד מרגש. ונדי מבחינתי זה חני נחמיאס ומיכל ינאי, ופתאום השנה היא 2021 ואני ונדי".
את מבינה את הכוח שיש לך?
"אולי באיזה חדר קטן בלב כן, אבל לא באופן יהיר. אני מבינה את הכוח שיש לי בשינוי הזה, ואני חושבת שגלעד (קמחי, הבמאי. ר"ב) מאוד אמיץ והוא רואה את הנפש הבלונדינית שבי. קמפיינים ובנות שמנות שמדברות על החרם זה נחמד, אבל שינוי לא צריך לבוא מהתקרבנות. שינוי צריך לבוא מהחגיגה של המחשוף של הבטן, מחגיגה של הסנטר הכפול. צריך לחגוג את זה יותר".
"אני גדולה מאז שאני זוכרת את עצמי, להיות רגיל מאוד משעמם אותי"
לנדסמן בת 28, רווקה בזוגיות שמתגוררת בתל אביב עם אמא שלה. "נולדתי ברחוב מלצ'ט בתל אביב, וקצת נמאס לי לראות אנשים שחושבים שהם עושים פיקניק פסטורלי אבל נמצאים על אי תנועה ברוטשילד. אז אני בדיוק אחרי שלושה חודשים שבהם ניסיתי לחיות בצפון הארץ. רציתי שנייה להתחבר לעצמי, לסבול, לחגוג את הטבע, להיות היפית ולשחק עם מנגנוני הציניות שלי ולהצחיק את כל אנשי הכפר. אבל חזרו הפרויקטים - אז חזרתי גם".
זה עדיין אי התנועה הפסטורלי שזכרת?
"אני עכשיו גרה עם אמא שלי ומחפשת דירה משלי בתל אביב, אבל מה הדירה האולטימטיבית בשביל בן אדם כל כך גדול כמוני, בכל כך הרבה משמעויות? איזה מרחב יכול להכיל את כל מה שאני רוצה להביא לשם? אני כל כך תל אביבית והיפסטרית, שכל עיצוב של ארון ומגירות שמגיעים באותו סט דוחה אותי כל כך. ומצד שני, גם לא בא לי כיסא שבור משוק הפשפשים. אני צריכה כורסה נוחה, אבל לא מאיקאה - אלא של המלכה אליזבת מהמאה ה-19".
אמרת שאת צריכה דירה אולטימטיבית בשביל 'בן אדם כל כך גדול כמוך'. למה זה אישיו?
"זה לא אישיו, זה פרט. אני מבינה שאנחנו ב-2021 ואני מבינה שאני אדם עם המון ביטחון עצמי וטיפולים של אהבה עצמית והתרחקות מהרס עצמי. פחות המבורגר ויותר סלט. אבל אני גדולה מאז שאני זוכרת את עצמי, להיות רגיל מאוד משעמם אותי. אני מבינה שקיבלתי צורה כזאת שאפשר להסתכל עליי כאילו אני בת הים הגדולה. אבל יחד עם זאת, כשמגיעים למדידות - לא משנה לאיזו סדרה - אין לי כוח לזה שתמיד לא יביאו את המידה שלי, ולזה שאני אף פעם לא אדע מה המידה שלי, כי אין מידות קונקרטיות לגודל שלי. אני לא מבינה בזה ולא מתעסקת בזה.
"פעם אחת לבשתי ג'ינס ואנשים אמרו לי שמעולם לא ראו אותי עם ג'ינס. הם חשבו שזו איזו אמירה מצידי. אז לא, פשוט אין ג'ינסים ראויים לגודל שלי. ועדיין, זה באמת לא אישיו מבחינתי. תראה כמה זמן אנחנו בתוך השיחה ומדברים על זה. למי אכפת שאני שמנה? במיוחד כשיש לי חבר שאוהב אותי בצורה מהממת והוא שרוף עליי. אנחנו כבר שנתיים ביחד והוא כל כך אוהב אותי".
"אני מזועזעת מארז דריגס, אבל יש כל כך הרבה אנשים כאלה - וזה יתגלה לאט לאט"
סביר להניח שאם תעברו לידה ברחוב תתקשו לזהות אותה, אבל לפי מנעד התפקידים שלה בשנים האחרונות - ואלה שהיא עוד עתידה לגלם - מדובר בסיטואציה זמנית לחלוטין. מאחוריה תפקידים ב"האחיות המוצלחות שלי", "להעיר את הדב", "חזרות", "קופה ראשית" - וביום העצמאות תעלה בכאן הסדרה "המפקדת", שבה היא מגלמת את הסמלת ספיר. לנדסמן מספרת כי לאודישן הראשון היא הגיעה חדורת ביטחון עצמי הודות לתפקיד שבו שירתה בצבא - מפקדת של פלוגת סער בבסיס מחווה אלון, אולם כשנאלצה להתמודד עם הטקסט לדמות, היא לא הצליחה לענות על הציפיות של עצמה.
מתוך "המפקדת"
(באדיבות כאן)
"יצאתי מהאודישן, התקשרתי לסוכנת שלי, רינת (איתן, ר"ב) ואמרתי לה 'זה לא שלנו'. אבל אחרי כמה שעות, חשבתי עם עצמי שזה לא הגיוני ושאני צריכה עוד אודישן. ביקשתי מהסוכנת עוד אחד, הגעתי והתכוננתי טוב טוב. התחברתי לזה מהמקום הכי אמיתי בעולם והבאתי שם שואו רציני - ואז באמת הודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד".
העלילה של "המפקדת" מתרחשת בבסיס טירונות ודמותה של לנדסמן היא הסמלת שנאמנה למפקדת, שאותה מגלמת אלונה סער, בתו של חבר הכנסת גדעון סער.
איך הייתה העבודה עם קאסט נשי ובכלל, ועם אלונה סער בפרט?
"הייתי עם אחותה באותו גן, ואני זוכרת שגדעון היה בא לאסוף אותה. זה היה גן ילדים היפסטרי לחלוטין, גן כזה שצועקים 'אור הירח'. היינו תינוקות אור ירח. אבל אלונה מהממת, אנחנו קרוצות מחומרים דומים. היא עוף מוזר בדיוק כמוני, וזה כיף שיש אמנים כאלה בסביבה ולא פלקטים. חברה מאוד טובה שיצאה לי משם זאת כרמל בין, ואנחנו חברות גם בסדרה".
4 צפייה בגלריה
"כיף שיש אמנים כאלה בסביבה, ולא פלקטים". לנדסמן וכרמל בין מתוך "המפקדת"
(צילום: ורד אדיר)
לדעתך ניתן לשחזר את ההצלחה של "חזרות" עם "המפקדת"?
"אני חושבת שכן, לגמרי. יש שם שפה נורא קליפית, הקצב מהיר. גם בעריכה המהממת והמוזיקה, שבא לך לקנות דיסק רק שלה. זה מכניס אותך לגרוב כזה, כי בצה"ל יש משהו נורא לא סקסי, והפסקול הופך פתאום את צה"ל לסקסי".
אפרופו "חזרות", קשה להתעלם מהפיל שבחדר ולא לדבר על פרשת ההתנהגות הפוגענית של יוצר וכוכב הסדרה, ארז דריגס. איך את רואה את הדברים?
"אני לא משווה את השינוי ביחס לדימוי הגוף לבין MeToo, אבל אלו שני נושאים שתופסים את המאה ה-21 במין מקום אפור, שבו אין אדם שיודע מה לעשות עם זה. בגלל שהשינוי מתרחש כרגע אז זה בא על ראשם של המון אנשים, כמו שאני מקבלת את ונדי וזה יהיה 'או מיי גאד, השמנה מקבלת ונדי', ואני מצטיירת כמעין המובילה של הדבר הזה. יש כל כך הרבה גברים ששלחו הודעות כאלה, וזה יתגלה לאט לאט. בעוד עשר-עשרים שנה זה יהיה כל כך מסודר וכל כך ברור - מה הגבולות, מה מותר ומה אסור, ומה עובר גבול או לא. אז ארז הוא 'הנבחר' שמקבל על הראש שלו. אני מזועזעת ממנו, אבל יש כל כך הרבה אנשים כאלה. גם כשאני הייתי בת 15 והייתי מאוהבת בגולשים - הם היו אומרים לי 'בואי תמצצי לי, זה אומר שאני אוהב אותך'. גברים הם חרא והזין שלהם מדבר במוח שלהם. הם צריכים סדנת איפוק. מה נותר לי לעשות חוץ מלקוות שיקום אדם מהשלטון וממערכת אכיפת החוק שינהל את האכיפה כמו שצריך?".
