אי אפשר לדמיין את הרוק הישראלי בלי הגיטרה של חיים רומנו. הוא נמצא בסצנה כבר יותר מ-50 שנה, מימי הצ'רצ'ילים הסוערים של סוף הסקסטיז ועד לחברות העכשווית במועדון הקצב של אביהו פנחסוב, עובר מהגיטרה החשמלית לבוזוקי ומערבב רוק ומוזיקה יוונית לכדי תמהיל ישראלי חדש.
אם יש לכם עדיין תקליטים או דיסקים ישראלים בבית, יש סיכוי גבוה שרומנו מנגן לפחות באחד מהם. ככה זה כשבקורות החיים שלך רשומים שיתופי פעולה עם כמעט כל שם מוזיקלי משמעותי: מאריק איינשטיין ויהודית רביץ, דרך צביקה פיק, אבנר גדסי, נתנאלה, אריאל זילבר, דורי בן זאב, צמד רעים, חנה לסלאו ואריק סיני ועד למתי כספי, יהודה פוליקר, גלי עטרי וריקי גל (וזו רשימה חלקית בהחלט). לכל אורך הדרך הוכיח רומנו שנגן טוב באמת הוא לא רק טכנאי אלא גם, ובעיקר, אמן. אחד שמשכיל לשמור על חותמת הצליל הייחודית לו ויודע להתאים אותה לכל מי שהוא ניצב לידו על הבמה או באולפן. לרגל יום הולדתו ה-70, חזרנו יחד עם רומנו לעשרה רגעים מכוננים בדרך הארוכה והמופלאה שלו בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית.
הצ'רצ'ילים (1969)
בארץ ובאירופה, מתחילת הדרך כצ'רצ'ילים ובהמשך כשפעלו תחת השמות "ג'ריקו ג'ונס" ו"ג'ריקו", לרומנו היה חלק חשוב במיתולוגיה של הלהקה הראשונה שחיברה בין המילים "רוק" ל"ישראלי". היו עוד להקות קצב בסוף שנות ה-60, אבל החמישייה הזאת (שכללה בגלגולה הראשון גם את יצחק קלפטר, עוד אגדת גיטרה מקומית) הוכיחה שאפשר לחלום על רוקנרול גם בישראל הקטנה.
הצ'רצ'ילים מיזגו יפה בין רוק כבד, פסיכדליה ומוזיקה מזרחית, אך בזמן אמת המיינסטרים התקשה לעכל אותם והרדיו מיעט לשדר. גם כשנועם שריף הזמין אותם להופיע עם התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות עם שתי יצירות של באך הקהל לא ידע מה רוצים ממנו. הצ'רצ'ילים פרחו בעיקר בחצר האחורית של הבידור המקומי - במועדונים ברחוב המסגר בתל אביב וברמלה. הם הפכו למיתיים רק בחלוף השנים ואלבום הבכורה החשוב שלהם, שהפך לפריט אספנים מבוקש גם בחו"ל, ממשיך לצאת במהדורות חדשות בשנים האחרונות.
את הלהקה הראשונה שלו הקים רומנו עוד קודם לכן, ממש אחרי הבר מצווה. "קראנו לעצמנו 'דה אקוז' והופענו עם שירים של אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד, אבל בלי בסיסט, כי למי היה אז כסף לקנות גיטרה בס", נזכר רומנו. "אחרי אחת ההופעות האלו הגיעו אליי עמי טרייביש ויצחק קלפטר והציעו לי להצטרף להרכב החדש שהם עמדו להקים ואני הצעתי למיקי (גבריאלוב, א"ש), וככה בעצם נולדו הצ'רצ'ילים. ב-1968, עוד לפני שיצא האלבום הראשון, עזבנו את הארץ בלי תוכניות. עלינו על אונייה והפלגנו לנאפולי ומשם המשכנו ברכבת לרומא. הופענו במועדון מצליח בעיר עם שירים של ג'ימי הנדריקס והדורז, אבל כיבו לנו את הווליום באמצע ההופעה. אחד הנגנים ששמע אותנו שם אמר לנו שבאיטליה פחות מתחברים לפסיכדליה והמליץ לנו לעבור לדנמרק כי שם אוהבים רוק. הקשבנו לו ונסענו והופענו שם בהצלחה במשך חצי שנה, עד שחזרנו לארץ והתחברנו לאריק איינשטיין".
אריק איינשטיין – "כשאת בוכה את לא יפה" (1969)
לצד הניסיונות לכבוש את אירופה (הצ'רצ'ילים חיממו את דיפ פרפל וחלקו במה גם עם להקת קווין הצעירה), הם ביססו את מעמדם כלהקת הליווי של אריק איינשטיין. המוזיקה הייתה מתונה יותר מאשר באלבומים שהוציאו בעצמם, אך על קו התפר שבין הסיקסטיז לסבנטיז הם הדגימו שאפשר לעשות זאת גם בעברית.
האכזבה של איינשטיין מהמיקום הנמוך שאליו הגיע השיר "פראג" בפסטיבל הזמר של 1969 שלחה אותו לחפש לעצמו מעטפת מוזיקלית חדשה, והוא מצא אותה אצל הצ'רצ'ילים. רומנו מספר ש"למרות שלא הכרנו לפני את המוזיקה של איינשטיין לעומק, שמחנו על ההזדמנות וידענו שכדאי לנו לנגן איתו. גם אריק אהב את החיבור איתנו כי הוא היה מרענן עבורו". טקסט כמו "כשאת בוכה את לא יפה" אולי לא היה נכתב היום, אך הנגינה מלאת החיים של רומנו וחבריו פה שורדת יפה כבר יותר מ-50 שנה. ב"פוזי" הצ'רצ'ילים החזיקו רק חצי אלבום, אך ב"שבלול" ו"פלסטלינה" שאיינשטיין הוציא לאחר מכן עם שלום חנוך, הם והגיטרה של רומנו כבר היו שחקנים ראשיים.
אושיק לוי - "ניגון עתיק" (1974)
אף אחד לא מצפה לפגוש סולו גיטרה חשמלית בסוף שיר של נתן אלתרמן, ועוד באחד שנפתח עם המילים "אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן / אם תרחפנה מקור עצמותייך, אכסך ואשכב על אבן", אבל בביצוע של אושיק לוי ללחן של נפתלי אלטר ל"ניגון עתיק" זה קורה. ואפילו יותר מפעם אחת.
השיר היפהפה הזה הופיע באלבום השני של לוי (שהפיק מתי כספי) לצד כמה מלהיטיו הגדולים ביותר: "זה מכבר", "אגדת דשא" ו"יונתן סע הביתה". "אושיק לוי" האלבום הוא יהלום לא מוכר מספיק ששווה לגלות מחדש, ולו רק כדי לשמוע מה שרומנו עושה עם הגיטרה בשיר שחותם אותו.
אריאל זילבר – "רוצי שמוליק" (1976)
רומנו ניגן בשלל הפקות לאורך שנות ה-70 ועבר בין היתר במופע "מכתבים למערכת" של יהונתן גפן ודני ליטני (שם דווקא תפקד כמתופף). הפעם הראשונה שבה הוא נקרא כדי להפיק אלבום הייתה כשנפגש עם אריאל זילבר, אז עוד חבר להקת תמוז.
"אריאל ממש לא רצה להקליט את 'רוצי שמוליק' כי הוא חשב שזה חרא של שיר'", נזכר רומנו, "ירון רכטמן מחברת ההגברה 'בטי בם' ביקש ממני לנסות ולשכנע אותו. נפגשתי עם אריאל וביקשתי ממנו להשמיע לי את השיר, וזרקתי לו שאולי נקליט את זה ככה, רק בשביל הכיף. ניגנתי שם בכל הכלים: בס, תופים וגיטרה והוא ניגן על החצוצרה והפסנתר, והוא אהב את התוצאה. כשהשיר יצא וכבש את המקום הראשון במצעד, הוא אמר לי שחייבים להוציא אלבום כי השיר חם. אגב, אחרי הצלחת השיר צביקה פיק פנה אליי כדי שאעשה עבורו את העיבוד ל'אהבה בסוף הקיץ'".
רמי פורטיס – "פלונטר" (1978)
ב-1978 רומנו נקרא להפיק את האלבום של מי שעד אז נודע בעיקר כתאורן של להקת תמוז – רמי פורטיס. "פלונטר" לא היה דומה לשום דבר שיצא אז בארץ, וגם קצת לאחר מכן. פאנק אולי זה לא היה (גם פורטיס טוען ששייכו אותו לסגנון הבועט בטעות), אבל זהו אלבום הארד רוק שהציע לא מעט שירים נהדרים ובראשם "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", "המוות אינו מחוסר עבודה", "דבש" ו"אינקובטור".
רומנו לא תפקד כאן רק כמפיק ומולטי נגן (תופים, בס וכמובן גיטרה), אלא גם סיפק את אחד ממשפטי המפתח של האלבום, כשנכנס לדמותו של שייקה לוי מהגשש החיוור עם המשפט האלמותי: "יאללה איזק, תגיד שבת שלום ונלך" כאינטרו של "דבש". רומנו זוכר שברגע שהוא שמע את השירים שפורטיס כתב הוא ידע שיהיה לו עם מה לעבוד. והמשפט ההוא של הגשש? "היו המון צחוקים באולפן", הוא מספר, "וזה נכנס לתוך האלבום".
ריקי גל – "ריקי גל" (1987)
אחד משיאי העבודה המשותפת של מתי כספי ורומנו היה באלבום המושקע והיפהפה (וגם המפוספס) של כספי - "סוף היום" מ-1981. למרות שהאלבום ההוא נכשל מסחרית הם המשיכו לשתף פעולה לאורך העשור ורשמו שיא נוסף (הפעם גם כלכלי) בעוד מאסטרפיס אייטיזי מובהק – אלבום הבכורה של ריקי גל. כמתבקש מהעשור ההוא, ההפקה בו מוחצנת ובומבסטית אך היא עדיין עובדת, ולא רק כממתק נוסטלגיה. מ"נערת רוק" הפותח, עבור "מערבה מכאן" ו"ילד אסור, ילד מותר" ועד ל"הנה פתחתי חלון" ו"טוקיו גדולה", הגיטרה של רומנו (לצד זו של חברו ארז נץ, עוד אגדת גיטרה מקומית), הפכה לאחת הסיבות לזרמים האדירים שהאלבום האדיר הזה שולח בכל פעם שמאזינים לו.
"אחרי האלבום יצאנו לסיבוב הופעות וגם הופעתי בקליפ של 'ילד אסור, ילד מותר'", נזכר רומנו, "כשפרצה מלחמת המפרץ היינו באמצע חזרות לסיבוב הופעות נוסף והמפיקים שלה רצו לעצור אותנו ואנחנו התעקשנו להמשיך ולנגן. למזלנו המלחמה נגמרה תוך חודש ואנחנו כבר היינו מוכנים והסיבוב רץ נהדר".
יהודה פוליקר – "פרח" (1990)
כשגיטריסט-על כמו יהודה פוליקר מחליט שהוא צריך כוח עזר באגף הזה, כנראה שהוא יודע למה. שלוש שנים אחרי שהלחין את "פרח" לגידי גוב, הוא הקליט אותו לאלבום המצליח שאיתו פתח את הניינטיז ("פחות אבל כואב") ורומנו התייצב עם הגיטרה.
"היינו 22 שנה ביחד", משחזר רומנו, "ההפקה של 'ילדותי השנייה' של מתי כספי שבה ניגנתי עמדה לרדת, ופגשתי את פוליקר באחת ההופעות שלנו. המתופף ז'אן פול זימבריס, שעבד איתי ועם כספי, עבר אז להפקה היוונית של פוליקר והציע לי להצטרף. לא הכרתי את פוליקר אז, אבל הוא סיפר לי שכילד הוא נהג להגיע מהקריות לטכניון כדי לראות הופעות של הצ'רצ'ילים. הוא שאל אותי אם אני יודע לנגן בוזוקי ואמרתי לו שלא, למרות שאני יווני במקור. אבל היה בינינו חיבור טוב אז למדתי את התפקידים והתחלתי לנגן על הכלי. יהודה תמיד אהב להקיף את עצמו בנגנים טובים, אבל הוא גם אהב לשמור את הסולואים לעצמו", צוחק רומנו
זקני צפת – "זקני צפת 2" (1994)
אחרי אלבום בכורה פרוע שמעטים התקשו לעכל, הבינו חברי להקת זקני צפת שכדאי לחשב מסלול מחדש, אבל לא כל כך ידעו איך. מההרכב של אלבום הבכורה נותר רק הסולן מאור כהן, שכתב והלחין את כל שירי האלבום השני, ובהם "השכן", "שישי שבת (יום הבוחר)" ו"רק אל תלכי". את האלבום (שנמכר היטב) והוקלט בארבעה ימים, הפיק רומנו, שגם תרם קולות וכמה תפקידי גיטרה.
"הם הגיעו אליי דרך יעקב גלעד", הוא אומר. "כששמעתי את החומרים אמרתי להם מיד שכדי להצליח הם צריכים להיות קצת מסחריים. הם לא ממש אהבו את הכיוון החדש שהצעתי להם כי כל אחד מהם רצה להתפרע כמו באלבום הראשון שלהם, אבל כשזה הצליח, הם סתמו את הפה", מחייך רומנו.
חיים רומנו - "נחבא אל הכלים" (1994)
כמעט בכל נגן אולפן והופעות מסתתר גם מוזיקאי ששואף לזכות בהכרה גם ככותב. הרבה מאלו שניסו לחצות את הקווים התקשו להגיע לקהל הרחב כסולנים והאלבומים שהוציאו לא הותירו חותם רב, גם אם היה בהם לא מעט יופי. זהו גם המקרה של "נחבא אל הכלים" האינסטרומנטלי שהוציא רומנו ב-1995, ובו שייט בין רוק למוזיקה יוונית.
"הייתי אז בקשר עם אריק רודיך ז"ל והתפנה לו זמן בין ההקלטות", נזכר רומנו, "והוא הציע לעשות לי תקליט, וככה עשינו את האלבום, אני והוא, בלי שזה יעלה אגורה. למרות שאני אוהב אותו, לתקליטים אינסטרומנטליים כאלו אין מקום. בזמנו הציעו לי להופיע בתוכנית של דן שילון והסכמתי, כי חשבתי שאוכל לקדם אותו קצת. כשהמפיקה התקשרה לתאם צילומים והודיע לי שהם רוצים שאנגן קטע מ'זורבה היווני' על הבוזוקי במקום משהו מהתקליט, ויתרתי".
מועדון הקצב של אביהו פנחסוב (2011 עד היום)
רבים התוודעו למועדון הקצב של אביהו פנחסוב רק כשאביהו לנדוור הופיע עם נגניו (ובראשם רומנו על הבוזוקי) בתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון" ב-2019. אבל מי שהקשיב לשני האלבומים שהוציא ההרכב לפני כן גילה בהם חגיגת רטרו יוונית-מזרחית שורשית עם הרבה רוק שמח שחיברה יפה בין הווייב של להקות הקצב (ע"ע הצ'רצ'ילים) לבין הסלסולים של חיים משה בתוספת הגרוב של קרולינה וגיא מר, איש הדג נחש.
"לפני כעשר שנים אביהו התקשר אליי וביקש להיפגש כדי להציע לי להצטרף להפקה שלו. הוא השמיע לי את החומרים שלו שהיו יפים ועם המון פאנק, אבל הם נשמעו אחרת לגמרי. לאט לאט התחלנו לעבוד עליהם – פה להוריד שיר, שם להוסיף נגן, עד שזה קיבל את הצורה שלו. ב'כוכב הבא' היה נחמד בסך הכל למרות שכולם מסתכלים רק על הזמר", הוא מודה, "לי עוד נותנים קצת כבוד פה ושם, בעיקר אלו שמכירים אותי כל השנים, אבל הצעירים כבר לא רואים את הנגנים. העולם משתנה ואין מה לעשות", הוא צוחק.
