ממש לפני שנה הושק שירות הסטרימינג דיסני פלוס בקול תרועה רמה עם שידור הפרק הראשון של "המנדלוריאן", שהוכתרה כסדרת הדגל של המיזם החדש. שנה עברה מאז ו"המנדלוריאן" היא עדיין סדרת הדגל. למעשה, זוהי ההפקה הטלוויזיונית המשמעותית היחידה שהאולפנים ההוליוודיים הצליחו להוציא מתוכם. קשה להאמין, אבל נגיף הקורונה הכריע אפילו את תאגיד הבידור העוצמתי שנותר עם קטלוג תוכן אדיר משנים עברו, ושלל הכרזות שלא התממשו עוד. וכך, בינתיים דיסני פלוס נותר עם סדרת דגל אחת. תכלס, לא בטוח שזה כל כך רע.
"המנדלוריאן", עונה 2 - טריילר
(דיסני פלוס)
בניגוד לנטפליקס, שמאז הפלישה לממלכת הסטרימינג חווים התקף חרדה בגין אובדן הבלעדיות ומפעילים פס ייצור של סרטים וסדרות אינסטנט, במשרדי הנהלת דיסני בברבנק שבלוס אנג'לס החליטו להשקיע את המשאבים העצומים שברשותם באיכות על פני פיזור כספים לכל עבר כדי לספק כמות. וכך, על פי הערכות, "המנדלוריאן" נהנה מתקציב של כ-15 מיליון דולר לפרק. בחישוב פשוט, זה אומר ששמונת פרקי העונה הראשונה עלו פחות או יותר כ-120 מיליון דולר. וככל שאפשר להתרשם מהפרק הראשון של העונה השנייה, שעלה לשידור בסוף השבוע, התקציב אף גדל מאז. ובצדק. הסדרה המדוברת, שצפה לשידור על גבי אדוות ההצלחה חסרת התקדים של "משחקי הכס", אולי אינה משתווה לאיכויות ההפקה והסקופ הקולנועי של המותג החד פעמי של HBO. אבל לפחות כרגע, היא מגיעה הכי קרוב לתופעה ההיא. היעדר גודש של פרויקטים בזירה של דיסני דווקא עוזר לה להתבלט ולבנות את המיתולוגיה שלה לנגד עינינו.
המיתולוגיה של "המנדלוריאן" צומחת מתוך היקום של "מלחמת הכוכבים" שעבר המון גלגולים מאז בריאתו על ידי האב המייסד ג'ורג' לוקאס אי אז ב-1977. אחרי תריסר סרטים וחצי + עשר סדרות אנימציה + ספיישל חג מולד טלוויזיוני נודע לשמצה, העולם הבדיוני של הפרנצ'ייז כבר מעוצב ומוכר ונוכח בתרבות הפופולארית. דמותו של המנדלוריאן הונבטה בתוך הערוגה הדמיונית המדושנת הזו והיא פורחת יפה בזכות עצמה. השילוב בין צוותי ההפקה והטכנולוגיה של לוקאספילם (חברת בת של דיסני מאז 2014) ביחד עם החזון של הבמאי ג'ון פאברו והידע של דייב פילוני האחראי על הקאנון של "מלחמת הכוכבים" הביא לפרנצ'ייז סדרת לייב-אקשן ראשונה בה מתמזגים יחדיו בהצלחה חדשנות ונוסטלגיה, סיפור אישי עם הקשר "היסטורי" כללי, וחשוב יותר מכל - רצינות מבוגרת והשתעשעות אינפנטילית.
"המנדלוריאן" היא תפנית מרעננת במסלול אליו מנווטים ראשי דיסני את הפרנצ'ייז, מאז רכשו את הזכויות עליו ביותר מארבעה מיליארד דולר. מאז ומתמיד האולפנים ההוליוודיים פנו לפני הכל לילדים ולבני נוער, מתוך הבנה שיווקית נכונה שזה פלח השוק המתאים והרווחי ביותר מבין צופי קהל רוכשי הכרטיסים ההולך ומתכווץ. ברוח זאת עוצבו הטרילוגיה האחרונה של סאגת "מלחמת הכוכבים" וכן "סולו", שליווה את הרפתקאותיו של האן סולו הצעיר, דמות שעוצבה מחדש כנער שובב ומאוהב. הניסויים הללו לא הסתיימו בהצלחה. ראשית, כמות הפרויקטים שנחצבו מתוך העולם של הפרנצ'ייז פגעו בייחודו. שנית, הילדים של היום מלכתחילה לא מזהים את המקוריות של הגלקסיה הבדיונית הזאת, וגם אין להם חיבור נוסטלגיה אליה. לכך התווסף המשבר המתמשך של תעשיית הקולנוע, שדחף את דיסני לסטרימינג מלכתחילה. יש פה הבטחה, וגם בעיה: בסטרימינג בניגוד לקולנוע, הקהל גדול הרבה יותר, וכולל בעיקר צופים בוגרים.
4 צפייה בגלריה
תפנית מרעננת במסלול אליו מנווטים ראשי דיסני את הפרנצ'ייז. "המנדלוריאן"
(צילום: +Disney)
ההכרה הזאת בכך שהתחרות בזירת הטלוויזיה של היום גדולה הרבה יותר, ומצריכה נועזות והרפתקנות גדולה יותר, היא ככל הנראה התירוץ שאיפשר ל"מנדלוריאן" להתגבש כפי שהוא התגבש בעונה הראשונה, ועל פי הפרק הראשון של העונה השנייה - פאברו ופילוני מכוונים את הסדרה למפלס מתח ומורכבות גבוה יותר ושכבת גיל מבוגרת יותר. ייתכן שכל מה שאתם זוכרים מהעונה הראשונה הוא הדמות של בייבי יודה, הסמן הילדותי של "המנדלוריאן" ומקור ההשראה לליין המרצ'נדייז שלו (עניין בעל חשיבות עליונה בדיסני), אולם בפרק החדש, "המרשל", הוא חוזר למקומו הטבעי: ילד בין גברים מחוספסים במלחמת הישרדות תמידית. אנחנו מקבלים תזכורת כי בייבי יודה הוא תינוק חמוד ותמים ודי חסר ישע שנשבה במציאות של היעדר חוק וסדר ואי ודאות פוליטית. במצב הזה, אביו המאמץ/המאבטח האישי שלו דין דג'רין, הלא הוא המנדלוריאן, משיב לעצמו את הבכורה כגיבור הראשי של הסדרה.
נזכיר שהמנדלוריאן הוא גבר קשוח, אחד מפליטי מסדר המנדלוריאניים, שמזכירים במורשתם הסגפנית ובמראהם את לוחמי ספרטה מיוון העתיקה. אחרי נפילת האימפרייה האפלה (בה חזינו כולנו ב"שובו של הג'דיי" מ-1983), הגלקסיה נמצאת בתוהו ובוהו בהיעדר מבנה פוליטי ושלטוני שיחליף את הקיסר פלפטין, דארת' ויידר והארגון הצבאי והבירוקרטי באמצעותו כפו חוק וסדר ומשילות. במצב הנוכחי, המנדלוריאן נדרש לחפש מקורות הכנסה מפוקפקים כצייד ראשים ובסביבה הזאת, חסרת הרחמים, כל פרק אמור לגולל הרפתקה חדשה. עוד מכשול בדרך למשימה שלקח על עצמו מנדו ואשר כורחת את הכול לכדי סיפור רקע אחד: השבתו של בייבי יודה לבני מינו. כל זאת מנקודת המבט של הגיבור הציני, איתו ירדנו כולנו לשטח וקיבלנו מושג לגבי המאבק היומיומי להישרדות בעולם חדש, אכזר ופרוע, ממש כמו המערב הפרוע.
ואכן, פאברו ופילוני עיצבו את הסדרה שלהם כמערבון. חלק ממקורות ההשראה של לוקאס היו המערבונים הקלאסיים של ג'ון פורד. ובכן, במקרה של "המנדלוריאן" החיבור למערבונים של פעם הדוק ובלתי ניתן לערעור. מהעלילה ועיצוב הדמויות, דרך הנופים המדבריים ועד הפסקול של המלחין השוודי לודוויג גוראנסון, שכאילו ממשיך את נעימת "הטוב, הרע והמכוער" של אניו מוריקונה. אפילו עיצוב הפריימים מתכתב עם סרטי סרג'ו לאונה. מתברר שלא רק קוונטין טרנטינו משאיל ממנו ליצירותיו העכשוויות, וכך גם פדרו פסקל מופיע פה על תקן קלינט איסטווד עם הדמות של הגיבור המתבודד והשתקן. מי שהציביליזציה הכזיבה אותו, אבל הוא התקווה היחידה שלה. באקלים הנוכחי, בו בוגדנות, תאוות בצע, ואלימות נבזית נמצאים בכל מקום, הציביליזציה לא יכולה להגן על עצמה ללא אינדיבידואלים כמוהו: חסון, מיומן, קשוח ונחוש. בעונה הראשונה גילינו שבייבי יודה אף הצליח לכוון את המצפן שלו למקום הנכון - לטובת החברה.
העונה הראשונה נפתחת בפרק ארוך, בן כ-50 דקות, ובו כל המוטיבים הללו של המערבון מתכנסים יחדיו על הכוכב טטואין. זוהי חזרה מרגשת עבור כל מעריצי "מלחמת הכוכבים" למחוזות ילדותם של אנקין ולוק סקייווקר (שהם גם הטריטוריה של ג'אבה דה האט וארגון הפשע שלו). המיקום המחודש הזה מבטיח לנו לא מעט רפרנסים לטרילוגיה הראשונה והשנייה של לוקאס. המנדלוריאן, שכבר ביקר בכוכב המדברי בעונה הראשונה, שב אליו בחיפוש אחר פליטים מנדלוריאנים אחרים (כמו אבירי הג'דייז, רובם הוצאו להורג על ידי האימפריה ושלוחיה). הוא מגיע לעיירה זעירה ומבודדת, איפשהו בין מוס אייסלי למוס אספה, וחובר לשריף המקומי - המרשל (טימותי אוליפנט), במרדף אחר דרקון חול אדיר מימדים שמטיל אימתו על התושבים. זוהי מחווה ברורה ומובהקת ל"חולית" - דרקון שמעוצב ומתנהג כמו תולעי הספייס מספרו של פרנק הרברט, והעיבוד הקולנועי של דיוויד לינץ' מ-1984. ואילו הצייד של המפלצת מהדהד דווקא את "מלתעות" של סטיבן ספילברג מ-1975.
מחוות תרבותיות הן חלק משמעותי ומתגמל בחוות הצפייה מ"המנדלוריאן", במיוחד המעריצים הוותיקים שבהם, להם מקפידים פאברו ופילוני לתת תשומת לב ראויה ומכובדת. ישנם אינספור איזכורים לדברי ימי הגלקסיה בסדרה, ואלו מסתדרים בסנכרון מרשים במתכונת העלילתית החדשה והמצומצמת יחסית שגיבשו היוצרים. מרשים ומפתיע מכל הוא המפגש של המנדלוריאן והמרשל עם כנופיית טוסקאן ריידרס. מי שכונו "אנשי החול" בסרט "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" הם מהנבזיים בין היצורים שהופיעו בגלקסיה לאורך השנים - נוודים אכזריים שפושטים על קהילות של תושבים תמימים וטובחים בהם. אנקין סקייווקר חווה מנחת זרועם, וכך גם בנו לוק. במקרה שלנו, אנחנו מגלים פן לא ידוע במבנה החברתי וההתנהגות שלהם. מיטיבי הלכת יזהו איזכור נוסף, משמעותי יותר: הופעתה של דמות מן העבר, שתחייתה היא חלום רטוב למעריצים רבים, ובהם פאברו ופילוני. החלום הרטוב הזה מתגשם בסוף הפרק, ולבטח ישתלב בעלילת הפרקים הבאים.
העונה השנייה של "המנדלוריאן" נותנת תקווה חדשה למעריצי "מלחמת הכוכבים", וגם למינויי דיסני פלוס שמחפשים תוכן איכותי ומהנה גם למבוגרים. סיפורים מורכבים יותר, מותחים יותר, לעיתים אלימים ורק לפעמים טיפשיים ומגושמים. עם המון ביטחון עצמי, היוצרים משלבים סצנות רציניות, אלימות, אפילו מפחידות. אי אפשר להימנע מרגעים קומיים אינפנטיליים, אבל הם במינון נמוך יותר ביחס לעונה הראשונה, ובינתיים גם החיבור השמאלצי המאולץ של יחסי אב ובן, בין מנדו לבייבי יודה, מושהה קלות במידת האפשר. הסדרה מתבלטת, סוחפת ונראית נהדר במגבלות התקציב. וזו הבעיה העיקרית של ההפקה - כתוכן שנשען על יקום שנפרש בפנינו בפרטי פרטים ובחזון אדיר לאורך השנים (שעלה המון המון כסף), היא לעולם לא תצליח לשחזר את העולם המהפנט והנגיש כל כך שנחשף בפנינו על המסך הגדול. אבל היום, כשהקולנוע כמעט והתפוגג מהמציאות שלנו, "המנדלוריאן" היא הכי קרוב שנגיע אליו בזמן הקרוב.
