המשורר והפזמונאי יוסי גמזו נפטר הערב (ב') בגיל 81. ביום שישי בערב הגיע לבית החולים רמב"ם עם פציעות קשות, לאחר שנפל במדרגות בפתח ביתו בשכונת קריית אליעזר בחיפה. בתום מספר ימי אשפוז, נקבע מותו.
גמזו נולד בפריז ב-1938, והיה בנו של מבקר האמנות הידוע חיים גמזו. אמו מתה כשהיה בן חמש. לאחר הגעתו לארץ ישראל עם אביו, למד בגימנסיה הרצליה ובמסגרתו שירותו הצבאי פיתח את כישורי כתיבתו ב"מחנה גדנ"ע". עם שחרורו החל ללמוד ספרות עברית באוניברסיטה העברית - מסלול ארוך שבסיומו, עשרות שנים לאחר מכן, קיבל את התואר פרופסור לספרות. חלק נכבד מלימודיו עשה באוניברסיטאות בארצות הברית ובאוסטרליה, עד שבשנות ה-90 קבע שוב את ביתו בישראל.
כבר כילד וכנער פירסם גמזו שירים, בין היתר בסיועם של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן, שהכיר את אביו כששניהם שהו בפריז בשנות ה-30. יצירות פרי עטו הופיעו גם בבגרותו ב"דבר", "על המשמר", "הארץ" ובבמות נוספות לאורך השנים. כתיבתו לא פסקה עד מותו, ולאורך חייו הוציא תחת ידו שלל טקסטים מגוונים: בין אם שירה לירית, פזמונים, קטעי פרוזה סאטיריים, ספרי ילדים ומאמרים אקדמיים. נוסף על כן פעל כמתרגם, ובמסגרת עשייה זו פרסם גם קומיקס לבני נוער. לאורך חייו פרסם 15 ספרים בסך הכל.
(אריק איינשטיין מבצע את "בשעות הקטנות של הלילה" שכתב יוסי גמזו והלחין יוחנן זראי)
לצד עשייתו הרבה בתחום הספרותית, גמזו הותיר חותם בל יימחה על המוזיקה העברית. עם פזמוניו המוכרים ניתן למנות את "איפה הן הבחורות" ("עם הקוקו והסרפן"), "בשערייך ירושלים" ("ציון הלא תשאלי לשלום בחורייך"), "הכותל" ("יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם"), "זוהי יפו", "סימן שאתה צעיר" (על בסיס לחן אירי עממי) ו"השעות הקטנות של הלילה".
בשנת 2013 יוסי גמזו קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים בזמר העברי. בנוסף, קיבל שלוש פעמים את פרס אקו"ם לשירה ופעם אחת את פרס אקו"ם לספרות. בשנת 1968 זכה בפרס יציב לספרות ילדים, ובשנת 2016 זכה בפרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים.
