סצנות הפתיחה של"הנזירה הלוחמת", מוצר האקשן-פנטזיה החדש של נטפליקס, לא מבזבזות זמן. הנזירות הלוחמות של מסדר "חרב הצלב" מתפרצות לכנסייה לבושות בבגדי הקרב ההגיוניים שלהן - חליפות שחורות, מבריקות וצמודות - כשהן נושאות את המנהיגה הפצועה שלהן אל אב הכנסייה הקתולית. רגע אחד קודם הן הותקפו באופן בלתי צפוי במהלך משימה שגרתית על ידי שכירי חרב של כוחות הרשע מהגיהנום. עכשיו המנהיגה שלהן גוססת ומהגב שלה נשלפת ההילה שמעניקה לה כוחות על, כדי להעביר אותה ליורשת הבאה בתור. קצת כמו הבית בבלפור, שעובר מראש ממשלה אחד לזה שמחליף אותו.
הנזירות הנסערות לא מספיקות להגיד ג'יזס כרייסט והכנסייה מותקפת על ידי אותם שדים שמעוניינים גם הם בכוחות העל, אם אפשר לפני התה של אחר הצהריים. אחת הנזירות מחביאה את ההילה בגופה של יתומה בת 19 שהובאה לכנסייה לקבורה. היתומה, אווה (אלבה באפטיסטה), שלפני שמתה הייתה משותקת בארבעת הגפיים, קמה לתחייה כולה נפעמת מההזדמנות השנייה שהוענקה לה, ויוצאת לרחוב לחגוג את כוחות העל החדשים שלה. כל מה שנשאר זה לשכנע אותה להצטרף למסדר הנזירות הלוחמות כדי שתסייע במלחמה הנצחית בכוחות הרשע, ובמאמץ משותף תיווצר פה סדרת אקשן-על טבעית מגניבה עם נגיעות קתוליות ורוח נעורים נשית על שם באפי האם.
אז זהו, שמתברר שזה לא כל כך פשוט. אווה היא בחורה עקשנית וקצת יבבנית, והעונה הראשונה מוקדשת כולה לניסיונות של הלוחמות לשכנע אותה לזנוח את החיים ההדוניסטיים החדשים שלה לטובת מלחמה בשדים. אבל אווה מעוניינת להקדיש את זמנה לדילוגים על חוף הים, ביקורים בהשקות כדי לעוף על הבופה ופלרטוטים נעריים עם בחור יפה שהיא פגשה במקרה. הצלת העולם מהשדים השטניים - פחות. כלומר מילניאלית קלאסית. עיסוק עצמי מוגבר, ביטחון תעסוקתי מוזנח. אנחנו לומדים להכיר את אווה בעיקר הודות לווייס-אובר שמדברר את המחשבות שלה ברקע ואיך להגיד, אווה יכולה להיות מאוד מרגיזה, תכונה לא כל כך אופטימלית לדמות ראשית.
על הנייר זה נראה מצוין: דרמת אקשן פנטסטית עם נגיעות קומיות ואפילו ביקורת קלה על הכנסייה הקתולית. למעשה "נזירה לוחמת" אכן נראה מצוין על הנייר כשיצא לראשונה בגרסת קומיקס בשנות ה-90, תחת השם Warrior Nun Areala. העיבוד הטלוויזיוני, למרבה הצער, מבזבז רעיון נהדר על כתיבה עצלה ולא בוגרת, דמויות דלות, דיאלוגים קלישאתיים ועלילה שלוקחת את הזמן ופורשת מדי פעם לטובת שיר או שניים.
הנזירות הלוחמות כמעט ולא לוחמות, הן בעיקר זועמות האחת על השנייה במקום לתעל את הרגשות האלה לטובת סצנות קרב. השחקנים האנונימיים בוסריים והמשחק שטחי (כנראה תולדה של תקציב דל), ורק בפרק הראשון ספרתי יותר מסכים שחורים מב"משחקי הכס". נטפליקס אמנם ידועה בנדיבות שבה היא מאשרת הפקת סדרות חדשות ובנכונות לשלוח זרועות לכיוונים ניסיוניים, אבל הפעם המצב הוא הפוך - יד קפוצה מדי על הברז גרמה לכך שרעיון מסקרן נרצח בעודו באיבו לטובת עוד כותר במסך הבית שלכם. ואם תהיתם מה ישו היה עושה, הימור שלי, הוא היה מזפזפ.