בשלהי שנות ה-90, כשהבמאי הצרפתי אדואר ברג'ו היה בן 16, אביו החוואי התאבד אחרי שנטל עשרות כדורים. "ההתדרדרות של אבא שלי נמשכה שנתיים - הוא הצית את החווה פעמיים. בפעם אחרת הוא כלא אותנו בבית והעלה אותו באש. ביום שבו ההתאבד הוא לקח בבת אחת את כל התרופות שהוא היה אמור לקחת במשך שבוע", שחזר ברג'ו (38) בריאיון זום ל-ynet, לרגל סרטו החדש שיוקרן בפסטיבל הקולנוע הצרפתי.
האירוע המטלטל הותיר ביוצר את עקבותיו ומאז מצוקת החקלאים לא מפסיקה להעסיק אותו. ב-2012 ברג'ו עשה סרט תיעודי בשם "הילדים של האדמה", שעסק בתופעה עצובה בצרפת - התאבדותם של חקלאים בגלל קשיי המקצוע והמצב הכלכלי הרעוע; ורגע לפני הקורונה הוא הוציא סרט עלילתי שנקרא "בשם האדמה", ששואב השראה מדברים שחווה בעצמו. הסרט מביא את סיפורו של פייר (גיום קאנה) ששב לצרפת אחרי שהות בארצות הברית כדי לרשת את החווה המשפחתית. השנים עוברות, החובות מצטברים וזה משפיע על חיי פייר ומשפחתו ועל יחסיו עם אביו. "העבודה על הסרט הייתה סוג של שחרור", מעיד ברג'ו, "זו הפעם הראשונה שאני כותב לקולנוע והמפיק ביקש ממני להרחיק את עצמי מהסיפור. למרות שהוספתי כמה אלמנטים מחיי, עדיין מדובר בסיפור בדיוני. אם זה היה התיאור האמיתי של חיי הוא היה יותר כואב ושונה. זה היה בלתי אפשרי להעביר למסך את ההתדרדרות של אבא, שנמשכה כאמור שנתיים".
ברג'ו מתעקש שהכוונה שלו לא הייתה לגולל את הביוגרפיה של אביו, "אלא להביא את הסיפור של החקלאות והחקלאים בצרפת במהלך 40 השנים האחרונות ואת השינוי שהעולם הזה עבר. רציתי גם שהסיפור יגיע למספר הכי גדול של אנשים ולהראות איך החקלאות וחיי החקלאים השתנו לרעה - הם מנוצלים ולא מקבלים את התמורה המלאה. כל החוואים שראו את 'בשם האדמה', אמרו לי שהם זיהו את עצמם במציאות שהסרט מתאר".
כשהסרט יצא בצרפת הוא זכה לקבלת פנים יפה בפריפריה ובאזורים הכפריים. בעקבות הביקורות הטובות והבאז סביבו גם הערים הגדולות גילו אותו. הסרט גם היה מועמד לשני פרסי סזאר, כולל סרט הביכורים המצטיין, ובסופו של דבר הביא לבתי הקולנוע מעל מליון שבע מאות אלף צופים. ללא ספק הצלחה מרשימה בכל קנה מידה - במיוחד לסרט עלילתי ראשון ועוד על נושא כמו מצב החקלאים במדינה. עכשיו כאמור "בשם האדמה" מגיע אלינו - הוא יוצג בפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-18, שנפתח היום (ה') בסינמטקים ברחבי הארץ שעדיין פתוחים בימים אלה. במקביל ניתן לזמן אותו בתשלום ב-VOD של סינמטק תל-אביב ובחודש יוני הוא יעלה ב-VOD של yes ו-HOT.
הצלחת "בשם האדמה" חבה לא מעט לגיום קאנה, אחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי. "גיום ראה את סרטי התיעודי 'הילדים של האדמה', הוא התרשם והביע עניין לשחק ב'בשם האדמה'. מסתבר שיש לו קשר הדוק עם האדמה ועם עולם החוואים - הוא בא ממשפחה של מגדלי סוסי מרוץ ונוהג לרכב על סוסים. הוא יודע לנהוג בטרקטור ואיך להשתמש בכל הכלים החקלאיים".
ברג'ו מעיד שקאנה היה מאוד נלהב ומסור לפרויקט, ואף החליט לעשות קרחת לכבוד התפקיד. "הראיתי לגיום תמונות אחדות של אבא שלי והוא הבחין בקרחת שלו והחליט לגלח את הראש כל יום ולא להשתמש בפאה או באיפור. נתתי לגיום גם כמה דברים שהיו שייכים לאבא שלי כמו המגפיים שלו, כך שאפשר לומר שהוא נכנס לנעליו של אבא. הוא מאוד רצה לדייק בתיאור הדמות והתפקיד ממש חדר מתחת לעור שלו - כל הזמן הוא היה בתוך הדמות וממש סבל בסצנות שתיארו את הדיכאון של אבא. כשצילמנו את הסצנות עם התרנגולות, ממש ראיתי לנגד עיני את אבא שלי".
אתה יכול לחלוק איתנו את הזיכרונות החזקים שיש לך מאבא?
"אבא מהווה דמות חיקוי עבורי - הוא היה מאוד אינטליגנטי, גבר שלא פחד מכלום והיה מוכן לקחת סיכונים. הוא נסע לארצות הברית בשנות ה-70 כדי להיות קאובוי בוויומינג. הוא היה איש חזון ואפשר לומר שהוא הקדים את זמנו. הוא תמיד תמיד עבד קשה ונאלץ להתמודד עם הביקורת של אבא שלו ונאבק והגן על הרעיונות שלו. אבא תמיד התעקש שנלך לבית הספר ונלמד כדי שיהיה לנו את החופש לבחור מקצוע. היה לנו הסכם שאני עושה את המטלות שהוטלו עליי בבית הספר ואז אני יכול לבלות אתו בחווה. הוא היה נותן לי כסף כיס תשלום על העבודה שעשיתי".
עד כמה ההתאבדות שלו עצבה את חייך?
"כשאבא סבל מדיכאון היה מאוד קשה להיות לצידו, לכן כשהוא התאבד זה היה סוג של שחרור לכולנו. אני מניח שחיי היו מתפתחים אחרת אם הוא לא היה הורג את עצמו. בכל מקרה, אני מרגיש שהאנרגיה שיש לי וההישגים שלי בחיים הם הודות למה שאבא העניק לי".
איך הייתה התגובה של המשפחה שלך לסרט, במיוחד שאתה מציג את הסבא הקשוח שלך באור לא מחמיא?
"לא הראיתי למשפחתי את התסריט בזמן הכתיבה. אמא הגיעה לצילומים כמה פעמים ופגשה את השחקנים. לגבי אחותי - הכול היה מורכב וכואב יותר. לגבי הדרך בה הצגתי את סבא - המצב האמיתי הרבה יותר קשה ממה שמוצג בסרט. למעשה אנחנו בתהליך משפטי נגדו. הוא מעולם לא קיבל את העובדה שאישה - אימי, ניהלה את החווה ואת הרכוש המשפחתי. הוא תמיד ניסה למנוע ממנה לעשות את העבודה שלה, הערים קשיים והפגין שנאת נשים וגישה פטריארכלית".
כשברג'ו בגר הוא הפך לרוכב אופניים מקצועי ותחרותי וכשעזב את החווה, השוכנת ליד פואטייה במערב צרפת, הוא בחר להתפרנס מעבודה בתקשורת. "כיסיתי בעיתונות את תחום רכיבת האופניים. אחרי זה קיבלתי הצעת עבודה מתחנת טלוויזיה והתחלתי לעסוק בנושאים חברתיים. למרות שאני בקושי מדבר אנגלית הרבתי לסייר בעולם - תמיד מלווה במתורגמן, בגלל משהו שבער בתוכי: הצורך ליצור כתבה עיתונאית חשובה שתביא את המראות, הקול, הדיווח והניתוח. מאוד אהבתי לעבוד בטלוויזיה - משלמים לך כדי לספר סיפורים, אז זה לא רע בכלל".
אחרי שיצר סרטים תיעודיים אחדים, ברג'ו ניסה את כוחו בקולנוע העלילתי. "מעולם לא חלמתי לעשות סרטים ואני לא כזה חולה קולנוע, אבל הבנתי שקולנוע זה משהו עם עוצמה. גם הפרויקט הבא שלי יתרחש על רקע עולם החקלאות ושוב יככב בו גיום קאנה. מדובר בסיפור אמיתי על מאבק משפטי שנמשך 15 שנה - איכר שיצא למלחמה נגד חברה גדולה לאחר שחלה עקב שימוש בחומרי ההדברה המזהמים שלהם. אנחנו צריכים להמשיך להיאבק את מאבקו של האיכר הזה, כדי לשמור על האדמה, החקלאות והחקלאים. למרות שעזבתי את החווה, אני עדיין קשור מאד לחקלאות ועדיין אוהב מאוד את החקלאים. העולם שלהם הוא עדיין חלק מאד גדול מהחיים שלי".
