בהרבה מובנים, הקורונה העמידה את השגרה המובנת מאליה שלנו במבחן. המומים ונדהמים צפינו בענקים כמו ליגת ה-NBA, האולימפיאדה או ליל הסדר קורסים נוכח המגיפה, אבל ההלם האמיתי הגיע כשהתברר שהאירוויזיון השנה יבוטל, לראשונה בתולדות התחרות. אבל אל דאגה, אם אתם נמנים על קבוצת האנשים שלא יכולה להעביר 12 חודשים מבלי לצפות ב-40 שירים חד פעמיים, לסמס למדינה שאתם הכי אוהבים ולצעוק 'אנטישמיים' מידי פעם, מועצת חכמי האירוויזיון אירגנה לכם סוג של תחליף.
אחרי שני "חצאי הגמר" בהם שודרו השירים שהיו אמורים להשתתף השנה בתחרות, חתם את החגיגות המשדר ההיסטורי, Eurovision: Europe Shine a Light, ששודר אמש (שבת), בתאריך שבו אמור היה להתקיים השנה האירוויזיון. במשך שעתיים הועברו בשידור חי מהילברסום ההולנדית שלל ביצועים לשירים שונים מההיסטוריה הארוכה של מפעל האירוויזיון, שהגישו נציגי עבר כמו גלי עטרי ונטע ברזילי מהצד הישראלי ושלל מבצעים נוספים שלקחו הביתה את הדוז פואה בשלב זה או אחר (כולל הופעה מרגשת של ביורן אולבאוס מ"אבבא"). חוץ מזה קיבלנו טעימות קטנות מהשירים שהיו אמורים להתחרות באירוויזיון השנה אלמלא הגיעה הקורונה וחזירי-הבר שעברו לנהל את העולם.
מה אני אגיד לכם, יסלח לי האל האירופאי הטוב, נדמה לי שנהנתי אפילו יותר מהדבר האמיתי. בניסיון מכמיר לב לחגוג מצד אחד אבל לא לחגוג מידי כי בכל זאת, קורונה, העמידה המועצה משדר לא פחות מהנה מהאירוויזיון עצמו. אחרי פתיחה מהממת שהורכבה מצילומים של ערי אירופה נטושות מאדם, העבירו שלושת המנחים (שעמדו במרחק בטוח האחד מהשני) את המיקרופון לג'וני לוגאן, התלת-זוכה של האירוויזיון, שהתבקש לשיר אבל גם לחוות את דעתו על המצב. הצפייה בלוגאן מגמגם את דעתו כשהוא לבוש בטייץ נצנצים והתרגום מדדה אחריו בדיליי עצום (בכל זאת, שידור חי והאירוויזיון אומנם שולט בהמון דברים בעולם אבל לא בתשובות של לוגאן), היה אבסורדי ומרענן בו זמנית.
אחרי לוגאן עלו ובאו דגימות מהשירים שהתכוונו המדינות לשלוח לתחרות השנה, ואם יורשה לי להעיר – ההוכחה החיה לכך ששלושים שניות מכל שיר מספיקות כדי להבין עם מי יש לנו עסק. רוצים דוגמה? שמונה נקודות אני מחלקת לבחור ההורס הצרפתי, אין צורך אפילו שתשיר, חומד. את עשר הנקודות שלי אני מעבירה לרוסיה, עם הבחור הקטן שכל כך הולך לככב בממים בשבוע הקרוב. איסלנד, כמובן, לוקחת את המקום הראשון כי הם הצליחו לייצר שיר מעולה שהוא בו זמנית גם פרודיה.
בהתאם לרוח הנוסטלגית שנושבת בשבועות האחרונים בעולם, גם זה היה ערב שכולו התרפקות על מסורת האירוויזיון, וחייבים להודות שהוא היה עשוי לעילא. אפילו הקטעים שנעשו בהשראת הזום, התוכנה המכוערת בעולם, הצליחו לרגש. רק תיפטרו מכל המליצות המתישות של המבצעים על הקורונה (אוקי, אני אזרח מבפנים ואתאחד עם שאר האנושות ואשמור על עצמי, אני נשבעת. רק בואו תנסו להשכיח ממני את המצב ולא לקעקע אותו על האונה שלי, אוקי?) ותוסיפו אפשרות להצביע לביצועים (למה לא, בעצם? ממילא כולם מצביעים מהבית), ויש לכם נוסחה מנצחת. דוז פואה.
