סרטי שוד שבהם הגנבים הם מהצד של "הטובים", מסתיימים לרוב ב"האפי אנד" שבו הכסף הושג והרעים הגזולים קיבלו את גמולם. אבל יודע כל צופה שהוא גם רואה חשבון (או סמכות ניהולית בארגון פשע) שהדברים אינם כה פשוטים. אחרי שהושג הכסף יש לשאול כיצד מלבינים אותו? ושאלה לא פחות חשובה היא "ואיך עושים מזה סרט?".
ייתכן שזה אך מקרה, אבל נראה שאלו שאלות המתחילות לזכות בתשומת לב. אולי קשה לצפות שהפקת ענק הוליוודית תטריד עצמה בנושא מעט שכלתני זה, אבל מי אמר שרק הוליווד עושה סרטים. "המכבסה", סאטירת הנטפליקס הכושלת של סטיבן סודרברג, ביצעה כל שבירה ברכטיאנית אפשרית בעודו ממחיש את טכניקות הלבנת הכספים שהתגלו ב"מסמכי פנמה". קדם לו "נפילת אימפריית הכסף" (La chute de l'empire américain), סרט מ-2018 שכעת מגיע למסכים, המשלב באופן קצת מוזר בין סאטירה פיננסית, סרט פשע, וקומדיה המונעת בניצוץ של אידיאליזם.
זהו סרטו של הבמאי הקוויבקי בן ה-78 דניס ארקן שסרטיו נושאים את מאפייני הפטפטת הצרפתית – והכוונה בכך היא להחמיא לסרטים אלו, לפחות כשהם במיטבם. סרטיו הבולטים זכו בפרסי האקדמיה הקנדית. הוא זכה באוסקר לסרט הזר על "שיחות נפש" (2003), פרס שלו היה מועמד עוד פעמיים ב"שיחות מלוכלכות" (1986) וב"ישו במונטריאול" (1989). מאז 2003 הוא ביים עוד שני סרטים (ב-2007, וב-2014) שסימנו מגמת ירידה בתשומת הלב וההערכה לסרטיו. כעת הוא חוזר לתמות של "שיחות מלוכלכות" ו"שיחות נפש" ומשלים בכך טרילוגיה (או סדרה של ארבעה סרטים אם כוללים בכך גם את "ימים של אפלה" מ-2007).
ב"שיחות מלוכלכות" חבורת אינטלקטואלים ממונטריאול משוחחת על חיי המין שלהם, לפני ובמהלך ארוחת ערב שבה נמצאים הם ונשותיהם. התנהלות נהנתנית בורגנית זו מסומנת כסימפטום ל"דעיכת האימפריה האמריקאית" (כשמו המקורי של הסרט) שככול הנראה אינה פוסחת גם על קוויבק. "שיחות נפש" חזר אל הדמויות של "שיחות מלוכלכות", ובעיקר לדמותו של המרצה להיסטוריה רמי (רמי ז'יראר – המשחק גם בסרט הנוכחי) החולה בסרטן סופני. כעת נידונים החיים שלהם, כמו גם המאה ה-20, בפרספקטיבה של הרגע ההיסטורי לאחר נפילת מגדלי התאומים (שמו המקורי של הסרט הוא "פלישת הברברים").
לעוד ביקורות קולנוע:
בשונה משני סרטים אלו ב"נפילת אימפריית הכסף" יש לא רק דיבורים אלא גם אלמנטים ז'אנרים מובהקים הכוללים מעשי פשע, עינוי והתחמקות מהמשטרה. אבל, במהותו, זהו עדיין סרט שבמרכזו רעיונות ושיחות על הדרך בה הדמויות בוחרות לחיות את חייהן. ניכרת בו גישה פסימית-אופטימית הנובעת מהרעיון שבעולם בו מעשי המרמה והנוכלות נעשים באין מפריע על ידי אנשים רעים וטיפשים, יש הצדקה לכיפוף החוקים על ידי אלו המונעים מכוונות טובות. גם כאן שמו המקורי של הסרט ("נפילת האימפריה האמריקאית") רומז על המסגרת הרעיונית של מה שחותר תחת יסודות המוסר החברתי.
גיבור הסרט פייר-פול דאוסה (אלכסנדר לנדרי) הוא גבר בשנות ה-30 לחייו המחזיק בתואר דוקטור בפילוסופיה. בשיחה הפותחת את הסרט הוא מסביר את השקפותיו למי שבסוף הסצנה תפסיק להיות חברתו (פלורנס לונגפרה): חוכמה וחיים המוכפפים למוסר הם מכשלה בענייני פרנסה והצלחה. העולם שבו הנשיא הוא דונלד טראמפ הוא עולם של "רפי שכל המעריצים אידיוטים".
חייו שלו הם המחשה של תפיסות אלו. חרף השכלתו הוא עובד כשליח בחברת שליחויות. אך יש לו גם צד שני, המזכיר את גיבור סרטו המוקדם של ארקן "ישו במונטריאול" (על שחקן במחזה "פסיון" שחייו מתחילים להדהד את אלו של ישו). יש לו אמונה בקיומה של השגחה עליונה, והוא מתנדב בבית תמחוי לחסרי בית. יש תשתית להתערבות שגם אם אינה אלוהית, היא של גורל רב תהפוכות המונחה בידיו של הבמאי-תסריטאי ארקן.
חייו של הגיבור מקבלים תפנית מפתיעה. במסגרת עבודתו הוא מגיע לזירת שוד של כספי ארגון פשע, שניות ספורות לאחר שהשוד התבצע. השודד שנותר בחיים ברח, ובחוץ נשארו שני קיטבגים ובהם מיליוני דולרים קנדיים. בהחלטה של רגע הוא מחליט להעמיס את הכסף על הואן. החלטה גורלית המשנה את מסלול חייו.
דאוסה צריך להתמודד עם שלוש בעיות: כיצד חומקים מהחקירה המשטרתית ומזאת של ארגון הפשע שישמח לדעת לאן נעלם כספו, כיצד הוא ילבין את הסכום הגדול, וכיצד הוא יבחר לבחור את חייו בהנחה שהכסף יולבן והאיומים על חייו יוסרו.
השינוי מכניס שתי דמויות לחייו. פושע מזדקן בשם סילבין ביגראס המכונה "המוח" (ז'יראר), שזה עתה השתחרר מהכלא ומנסה שלא לחזור לעולם הפשע. הוא למד פיננסים, ויש לו השכלה בטכניקות הלבנת כספים – צורה חוקית של פשע. זהו האדם שבאופן בלתי סביר דאוסה שם בו את מבטחו כמי שיעזור לו בטיפול בהון שנפל לידיו. באופן מפתיע הפושע לשעבר מתגלה כאדם ישר.
דמות פלאית עוד יותר היא של נערת הליווי הסופר יוקרתית, יפהפייה ומשכילה "אספסייה" (על שמה של אשת מדינאי ביוון העתיקה שהעלילו עליה כי ניהלה בית בושת). בדף הבית שלה יש ציטוט של המחזאי הצרפתי ראסין. כיצד דוקטור לפילוסופיה שנפל עליו הון ואין לו חברה יוכל שלא להזמין אותה? גם כאן דאוסה שם בה, באופן לא שקול במיוחד, את מבטחו, ובאופן עוד פחות צפוי (למעט במחוזות הפנטזיה) תתפתח ביניהם קרבה רגשית שאינה מותנית בתשלום – היא תיחשף בפניו בשמה האמיתי קמיל ל'פונטיין (מריפייר מורין) ותכניס אותו לחייה.
ככל שמתקדמת העלילה החיבור הלא סביר בין שלוש הדמויות הופך אותן לשותפות בביצוע "שוד מהופך". לא להשיג כסף, אלא להלבין כסף שהושג. הם נעזרים באחד הלקוחות רמי המעלה של "אספסייה", יועץ העלמת המס רב מוניטין בשם וילבור טצ'ראו (פייר קרוזי), ויחד איתם גם הצופים מקבלים שיעור בתחבולות מקלטי מס.
"נפילת אימפריית הכסף" הוא סרט בעל טון ייחודי המזכיר קצת את העבודות הז'אנריות של ג'ים ג'ארמוש. הז'אנרים (פשע, קומדיה רומנטית) נמצאים שם ומתערבבים באופן לא סביר במיוחד. החיבור בין סאטירה אידיאולוגית-כלכלית ואלמנטים של פנטזיה עשוי להיתפס כאירוני בדרך חיננית, או כשעטנז מוזר. זהו סרט קליל לצופים בוגרים שלא מחפשים תובנות עמוקות יתר על המידה.
