דמיינו לעצמכם עולם בלי אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר וטיקטוק. עולם בלי אושיות רשת, ממים ויוטיוב. עד לא מזמן, העולם הזה היה העולם האמיתי. הרבה השתנה מאז שנות ה-80, אך מה שנותר זהה הוא העניין המוגבר של בני האדם בחיטוט הבלתי פוסק בחייהם הפרטיים של בני אדם אחרים. היום המידע הזה זורם בחופשיות דרך הרשתות החברתיות, אולם מי שחי באייטיז היה תלוי בעיתונאים, ברכילאים ובצלמי פפראצי כדי לקבל הצצה לתוך המרחבים האינטימיים של המפורסמים. בעזרתם הם יכלו לדמיין את האהבות, הבגידות, חיי המין והמריבות. זו גם המציאות בה חיה הנסיכה דיאנה, ובגללה היא גם מתה. בעיני רבים, האחריות על תאונת הדרכים הנוראית בפריז, בה נספתה ביחד עם בן זוגה דודי אל-פאייד באוגוסט 1997, הוטלה על אמצעי התקשורת. אבל במבט לאחור, עם גילויים שונים שצפו לאורך השנים מאז מותה בנוגע לסיקור הצמוד (מדי) של הנסיכה, מתגלה דמות של אישה צעירה שאולי לא התענגה על אור הזרקורים, אבל גם לא רצתה להישאר בחושך - כפי שרואים גם בעונתה החדשה של "הכתר" (הזמינה לצפייה בנטפליקס).
הסיפור של דיאנה הוא לא סיפור קלאסי של נסיכת דיסני. הוא אולי נראה כך בהתחלה מבחוץ, כשנישאה לנסיך צ'רלס ב-1981, אולם ההצצה פנימה שסיפקו בזמנו עיתונאים וצלמים מגוללת עלילה שונה לחלוטין - פחות סיפור סינדרלה, יותר אופרת סבון מהזן הטראשי. מצד אחד, דיאנה ספנסר הצעירה והתמימה הייתה מושא להערצה עבור אינספור עקרות בית ונערות שחלמו להשתלב בחברה הגבוהה של לונדון, וגמעו בשקיקה כל פיסת אינפורמציה לגביה. מצד שני, היא הייתה מושא לפנטזיות בקרב גברים ומתבגרים הורמונליים שהפכו לקוראים נאמנים של צהובון "הסאן", על כל טורי הרכילות והתמונות החושפניות שבו. באופן רשמי, דיאנה וצ'רלס היו אמורים לשמור על ייצוגיות כראוי לבני בית המלוכה, אולם היחסים האישיים ביניהם משכו תשומת לב רבה מצד הציבור הבריטי והגלובלי בגלל שלל היצרים, התשוקות והסכסוכים.
רבות דובר וסופר על מערכת היחסים מלאת הטלטלות של הזוג המלכותי - בטורי הרכילות בזמן אמת וגם בכתבות עומק, תחקירים, ספרים וסרטים עלילתיים ותיעודיים: נישואי הנוחות של דיאנה ספנסר בת ה-20; הקשר שהפך למשולש אהבה עם הנוכחות ההולכת וגוברת של קמילה פרקר-בולס, בחירת לבו הלא רשמית (אז) של הנסיך צ'רלס; הבדידות הנוראית שחשה בתוך התא המשפחתי שלה; הנחמה שחשה כששני בניה וויליאם והארי בזרועותיה, וזו שחשה כשהייתה בזרועותיו של מאהבה ג'יימס יואיט.
במשך שנים אחדות לתוך נישואיהם, צ'רלס ודיאנה הצליחו לשמר חזות אחידה ללא יותר מדי סדקים. תחת העין הבוחנת של המלכה אליזבת, ומבעד לרשת ההסוואה של הטקסים והאירועים הפומביים אליהם התייצבו בני הזוג כשהם מחייכים וקורנים מול המצלמות, הכל נראה רגוע למדי. אלא שמאחורי הקלעים התחוללה דרמה גדולה. אהבה לא שרתה שם, וגם לא כנות. למרות היותו גבר נשוי, צ'רלס לא התגבר על אהבתו לקמילה וניהל חיים כפולים, בעוד שדיאנה מצאה לעצמה שותפים אחרים למיטה. סינדרלה הפכה לרפונזל שכלואה במגדל ומקבלת אורחים מהחלון, בין אם מאהבים או כתבים. אך בעוד ששמועות על התרחשויות כאלה ואחרות בארמון בקינגהאם החלו לצוץ בטורי הרכילות ללא תיעוד ממשי, כל שנותר לאזרחים הסקרנים הוא לזרום עם הדמיון.
"תיארתי לעצמי שתשומת הלב של התקשורת תוקדש לחיי הפרטיים והציבוריים, אבל לא הייתי מודעת לגודל תשומת לב"
הדמיון, כולל הפרוע ביותר, התחיל לקבל תימוכין בתחילת שנות ה-90 כשהזוגיות של דיאנה וצ'רלס עברה ממבוי סתום לסכסוך בלתי פתיר. הסכסוך הפך לפומבי באדיבות ספרו של העיתונאי אנדרו מורטון, "דיאנה: הסיפור האמיתי", שיצא לאור במאי 1992 וסיפק הצצה לחיי המשפחה של דיאנה. הבגידות של צ'רלס, הבדידות, התסכול והאכזבות שלה, וגם ניסיונות ההתאבדות. הספר הנפיץ התקבל בתדהמה, גם בקרב משפחת המלוכה שחזתה בתחתונים המלוכלכים שלה מכובסים לעיני כל. הפרידה, שהייתה ידועה קודם לכן רק בחדרי חדרים, הפכה לחלק מהתודעה הציבורית. הפצצה הזאת הביאה למתקפה קשה על מורטון שכונה "שקרן", אך בדיעבד התברר כי דיאנה עצמה הדליפה לו את הפרטים ב-1991 על גבי שש קלטות, שהוברחו בעזרת מקורביה לעיתונאי.
"כתבתי על משפחת המלוכה במשך עשר שנים. הכרתי את הנוף החברתי ואת השיטה, וידעתי כבר שמציאות חייה של דיאנה לא תאמה את הדמות הציבורית שלה. חברים של דיאנה ואנשי הצוות שלה סיפקו רמזים אפלים על התסכול שלה והיא הייתה צריכה שהאמת תצא החוצה, היא הייתה צריכה להתוודות", טען מורטון בריאיון לעיתון "אינדיפנדנט" לאחר התאונה בפריז, ושחזר כיצד שמר בסוד את שיתוף הפעולה של הנסיכה, על אף ההכפשות מצד נציגי בית המלוכה. "היא בטחה בי ולא רציתי לבגוד בה", אמר העיתונאי, שלטענתו הושמץ גם על ידי מקורביה של דיאנה ואוהביה רק בגלל שחשף את האמת על חייה הפרטיים. "לא הבנתי את זה. בכך שהם תקפו אותי - הם בעצם תקפו את הנסיכה שרצתה שהסיפור שלה ייכתב". עוד הוא סיפר כי לא התכוון לחשוף את המקור שלו למידע, אולם לאחר מותה, הוא החליט לצאת החוצה עם ראיית הזהב שלו - הקלטות שחושפות כי הוא דיבר אמת.
הגילויים שבספר היממו את את מעריציה הרבים של דיאנה. בדיעבד, העובדה ששיתפה פעולה עם התחקיר והיוותה עבורו מקור עיקרי מצביעה על כך שלמרות ההבנה שהגירושים מצ'רלס הם עניין של זמן - לא הייתה לה כל כוונה להיעלם מהבמה הציבורית. שלושה חודשים בלבד אחרי יציאת הספר, מהלומה מביכה נוספת הכתה בבית המלוכה כששרה פרגוסון, אשתו לשעבר של הנסיך אנדרו (אחיו הצעיר של צ'רלס), תועדה על ידי צלמי פפראצי באינטימיות יתר עם איש עסקים אמריקני, והפכה לאישיות בלתי רצויה בארמון בקינגהאם. דיאנה למדה מהמקרה הזה והפנימה את הלקח. היא הכינה את עצמה לדרך עצמאית - לא רק כאישה פרטית שעומדת בזכות עצמה, אלא גם כדמות ציבורית משמעותית. לצורך כך היא שכרה את שירותיו של פיטר סטלן, מאמן לדיבור על במה, שיעזור בעיצוב הנוכחות התקשורתית שלה.
ואכן, דיאנה נזקקה לטיפוח מיומנויות יחצניות על רקע הפרידה הבלתי נמנעת מצ'רלס, ורעשי הרקע מצד בני משפחתו והתקשורת. השנים 1992-1993 הביאו איתן כמה אתגרים לא פשוטים - אחת מהן היא הדלפת הקלטת שיחה טלפונית שלה עם חברה, השחקן ג'יימס גילבי, לה האזינו אלפי בריטים באמצעות קו חם מיוחד שפתח מגזין "הסאן". בהמשך, פורסם גם תמלול של שיחות אינטימיות בין צ'רלס לקמילה. בכך הפכו הבעיות בזוגיות לעניין ציבורי, וההודעה על פרידתם נעשתה באופן רשמי בדצמבר 1992 על ידי ראש הממשלה ג'ון מייג'ור.
על הרקע הזה, דיאנה מימשה ב-1993 את המיומנויות שרכשה כדוברת בנאום תקיף, בו דרשה מהתקשורת להניח לה. "כשהתחלתי את חיי הציבוריים לפני 12 שנה, הבנתי שהתקשורת עשויה להביע עניין במה שאני אעשה. תיארתי לעצמי שתשומת הלב שלה תוקדש הן לחיי הפרטיים והן לחיי הציבוריים, אבל לא הייתי מודעת לגודל תשומת לב, וגם לא למידת ההשפעה שלה על תפקידיי הציבוריים וחיי האישיים בדרך שקשה לשאת אותה", אמרה בהודעה אישית. במהלכה, היא גם בישרה על כוונתה להוריד פרופיל ולהפחית את הופעותיה בפומבי: "בראש סדר העדיפויות שלי יישארו הילדים שלי וויליאם והארי, שראויים לאותה מידה של אהבה, אכפתיות ותשומת לב שאני מסוגלת להעניק, וכן להערכה של המורשת שאליה הם נולדו. אני מקווה שתמצאו בלבכם מקום להבין ולתת לי את הזמן והמקום שחסרו לי בשנים האחרונות".
אבל התקווה התמימה של דיאנה להפוגה התבדתה. העניין התקשורתי בה כידוענית נמשך, התעצם ואף הצהיב. ב-1993 הפכו צילומים שלה בחדר כושר, כשהיא לבושה בבגדים צמודים, לשיחת היום. דיאנה תבעה וניצחה, אולם המראה הספורטיבי שלה הפך אותה לא רק לדמות לחיקוי - אלא גם לאובייקט מיני. מכאן ואילך הפפראצי רדפו אותה בכל מקום - ברחוב, באירוע נוצץ, או בחוף הים.
הריאיון החושפני ל-BBC - והמניפולציות שעמדו מאחוריו
אם לא הספיקה תחושת הרדיפה שחשה דיאנה מצד רכילאים ושלוחיהם הצלמים, כאזרחית פרטית היא חיה תחת איום של רדיפה גם מצד המלכה ובנה. החרדה הזו נוצלה ב-1995 על ידי העיתונאי מרטין באשיר, שפנה לדיאנה בהצעה להתראיין לתוכנית התחקירים "פנורמה" של ה-BBC, כמענה למעקב שלדבריו מנהלים אחריה אנשים הקרובים לה.
באשיר הציג בפני דיאנה מסמכי בנק שלכאורה מוכיחים כי נציגי בית המלוכה שילמו למקורבים כסף כדי שיספקו להם מידע אישי לגביה. בתגובה, ובעידוד אחיה, הסכימה הנסיכה להתייצב מול המצלמות ולפתוח הכל. הריאיון שודר ונצפה על ידי כ-23 מיליון סקרנים, שחזו בפה פעור בדיאנה מדברת בכנות מפתיעה על הדיכאון ממנו סבלה במהלך הנישואים לצ'רלס, הנסיונות לגרום לעצמה נזק והבולימיה ממנה סבלה. לצד גילוי הלב האישי, היא חלקה עם הקהל עדות אופי אישית ולא מחמיאה בנוגע לבעלה לשעבר, ושחזרה כיצד הרומן שלו עם קמילה פרקר-בולס הכביד על הזוגיות שלהם. "היינו שלושה בנישואים האלה, אז זה היה קצת צפוף", אמרה. האירוע הטלוויזיוני המתוקשר היווה הישג אדיר עבור באשיר וה-BBC, שהכריזו על הריאיון כ"סקופ של דורנו", אבל מהצד של דיאנה היה מדובר בצעד שממנו אין חזרה בדרך לגירושים מכוערים, שהגיעו ארבעה חודשים לאחר מכן.
הריאיון המתוקשר והמדובר נחשב למפגן התקשורתי הנועז ביותר של דיאנה, אך נקודת המוצא שלו הייתה מבוססת על מסמכים שהתבררו כמפוברקים. בזמנו, המעצב הגרפי מאט ויסלר העיד כי התבקש על ידי העיתונאי השאפתן לזייף את מסמכי הבנק, על מנת להניע את תגובת הנגד של דיאנה. ההאשמות הללו נחקרו ב-1996 על ידי הנהלת ה-BBC, והמסקנה שהתקבלה היא שהמסמכים המזויפים לא היו הסיבה לכך שדיאנה נעתרה להצעה להתראיין.
עם זאת, הסקופ של הדור חזר לכותרות בדיוק ליום השנה ה-25 לצאתו, כשעיתון ה"סאנדיי טיימס" דיווח באוקטובר האחרון על החלטת ה-BBC לפתוח בחקירה עצמאית חדשה בהובלת ג'ון דייסון, שופט בית המשפט העליון הבריטי לשעבר, שיבדוק האם באשיר אכן רימה את דיאנה. הדברים הגיעו מספר ימים לאחר שאחיה של דיאנה, צ'רלס ספנסר, הפנה אצבע מאשימה לרשת הטלוויזיה, על כך שהתעלמה ממעשיו של באשיר, "שנקט בטקטיקות של 'עיתונות צהובה' כדי להוציא את הריאיון לפועל".
לדברי ספנסר, הוא היה זה שעודד אותה להסכים לריאיון. "אם לא הייתי רואה את המסמכים הללו, לא הייתי עורך היכרות בין באשיר לאחותי", הבהיר. "במקום זה, הוא היה נשאר אחד מאלפי עיתונאים שייחלו לסיכוי זעיר שתסכים לדבר איתם, בלי אפשרות סבירה שזה אכן יקרה". גם בנה של דיאנה, הנסיך וויליאם, הגיב השבוע בנושא. "החקירה העצמאית היא צעד בכיוון הנכון", אמר בהצהרה שפורסמה במגזין PEOPLE, "עליה לעזור לגבש את האמת מאחורי הפעולות שהובילו לריאיון 'הפנורמה', וההחלטות שקיבלו לאחר מכן אנשי ה-BBC באותה תקופה".
הרשת הבריטית אומנם הודתה שוב כי פברוק המסמכים היה מעשה פסול ומסרה כי הם "נחושים להגיע לאמת", אך סירבה להכיר בחשיבות המהותית של התעלול לקיום הריאיון. "רשת BBC התנצלה. אנחנו מוכנים לחזור על ההתנצלות. ולמרות שעבר רבע מאה מאז, אנחנו נחקור כל מידע חדש משמעותי", נמסר בהודעה רשמית.
הדיון המחודש סביב הריאיון ב"פנורמה" הוא עוד פרק במלחמה על דמותה הציבורית של דיאנה והיחסים שלה עם התקשורת, גם היום, שנים אחרי מותה. עוד לפני כן, באוגוסט 2017 דיאנה שבה לראש סדר היום כשדמותה שוגרה מהעבר דרך חומרי ארכיון נדירים, שאוגדו לסרט תיעודי בשם "דיאנה: במילותיה שלה", לציון יום השנה לתאונה הטרגית. בקטעי הווידאו, שצולמו במהלך מפגשים של דיאנה עם המאמן פיטר סטלן, היא מתבטאת בחופשיות על חייה האישיים, אי ההתאמה בינה לבין צ'רלס, נישואי הנוחות שלהם וגם חיי המין הלא מספקים שלהם.
מקורבי הנסיכה זעמו על סטלן שהסכים לשתף את הרגעים האינטימיים הללו, שצולמו מתוך הבנה כי יישמרו במסגרת צנעת הפרט. "זה כמעט כמו לקרוא את היומן שלה", אמר העוזר האישי שלה פול בארל, "זו טעות, אסור שזה יקרה. זה עלול לגרום רק לתסכול אצל וויליאם והארי. אני מבין שיש פה הזדמנות לשמוע מידע ממקור ראשון, אבל לדעתי זה צעד אחד רחוק מדי". גם אחיה, צ'רלס, ביקש שהסרט לא ישודר, ורמז כי מדובר בבגידה באמון מצד סטלן, אולם עורך דינו של האחרון הבהיר: "הוא לא היה הכומר, הרופא, הפסיכולוג או העורך דין שלה". ערוץ 4 הבריטי, בו שודר הסרט, הבהירו: "בחנו את כל החומרים ששובצו בסרט, ולמרות שההקלטות נעשו באופן פרטי, הנושאים הם בעלי עניין לציבור ומספקים תובנות לגבי ההכנות של דיאנה לגיבוש הקול הציבורי שלה ולאופן בו תספר את סיפורה האישי". שידור הבכורה של הסרט הביא כארבעה מיליון צופים - נתון לא רע כשמדובר ברכילות סביב דמות שאינה בינינו כבר 20 שנה.
על הרקע הזה אפשר גם להבין את ההחלטה של יוצרי הסדרה "הכתר" להקדיש את העונה הרביעית לדיאנה ומקומה בחצר המלוכה הבריטי. בהסתמך על השמועות, הדיווחים, הספרים, הראיונות וקטעי הארכיון שצצו לאחרונה, התסריטאים הצליחו לגבש את הדמות של דיאנה - נערה תמימה, אשת איש מתוסכלת ונסיכה בודדה במצור. אאוטסיידרית בתוך ארמון בקינגהאם עמוס הדרמות, וסלבריטאית בעלת נוכחות משמעותית מחוץ לחצר המלוכה. אמא ואישה עצמאית הנלחמת על פרטיותה, ודמות ציבורית רבת עוצמה. כל אלה הפכו את דיאנה לאייקון שמרתק רבים, ואפשר להניח שבהשראתה עוצבה גם הדרמה העדכנית של מייגן מרקל והנסיך הארי, שרוח אימו בוודאי שרתה עליהם כשקיבלו החלטה להתנתק ממשפחתם.
דיאנה, למרבה הצער, לא הספיקה להתנתק סופית מהארמון ולהמשיך בחייה. באוגוסט 1997, במהלך שהותה בפריז עם בן זוגה, מפיק הקולנוע המצרי דודי אל פאייד, השניים נהרגו לאחר שמכונית המרצדס שבה נסעו התרסקה במנהרת פונט ד'אלמה, בזמן שניסו להתחמק מקבוצת צלמי פפראצי שדלקה בעקבותיהם. כלי תקשורת, בהם ה-BBC, האשימו את אנשי הפפראצי בתאונה הקטלנית - ואחדים אף גרסו כי מדובר במזימה של בית המלוכה, שתכנן את מותה של הנסיכה - אך חקירה שנערכה בצרפת קבעה כי התאונה נגרמה אך ורק בשל היותו של הנרי פול, נהג הרכב שנהרג גם הוא בתקרית, תחת השפעת אלכוהול וסמי מרשם שהביאו לאיבוד שליטה על הרכב.
מותה של דיאנה, בת 36 בלבד, הימם אזרחים בכל רחבי העולם ולווייתה הייתה למשדר השני הנצפה ביותר באנגליה אי פעם - עם 32 מיליון צופים בממלכה בלבד. כיצד התאונה תוצג ב"הכתר"? התשובה תיחשף רק בעונתה השישית והאחרונה של הסדרה, שתשודר ככל הנראה ב-2022, אך אם להסתמך על בחירותיו של יוצר הסדרה פיטר מורגן עד עתה - בין אם בעונות "הכתר" ששודרו ובין אם בסרטו "המלכה" מ-2006 - אל תבנו על סצנה גרפית ומציצנית. "אנחנו אף פעם לא משחזרים דברים רק לשם השיחזור שלהם", אמרה אמה קורין, שמגלמת את דיאנה בעונה הרביעית הנוכחית, בריאיון ל"הוליווד ריפורטר". "הסדרה לא עוקבת אחר קווי עלילה שלא קשורים באופן ישיר ל'כתר', כי בסוף הכל צריך להתקשר למלכה. אפילו עלילתה של דיאנה נוסבת רק סביב דברים שעשתה והשפיעו על המלכה. זו הסיבה שקוראים לזה 'הכתר'".