לפני יותר מעשור העלתה זכיינית ערוץ 2 רשת תוכנית המערכונים בשם "שבוע סוף", כשאחד הגאגים החוזרים שלה היה מערכון על ז'אנר טלוויזיוני בשם "אשכנזים בוכים". הוא כלל, באופן טבעי, שתיקות ארוכות, בהיות עגומות מחלון הדירה שהדמויות קיבלו בירושה מסבתא שלהן, פסנתרים נוגים, ילדים יחידים וכולי וכולי. הסדרה "החקירה" (HBO) שעלתה אתמול ב-HOT משתייכת לקטגוריה מהנה ואהובה לא פחות – סקנדינבים חוקרים.
אם קצתם בסדרות "פשע אמיתי" עתירות טוויסטים, בלשים צבעוניים שמנהלים חקירה אימפולסיבית מדי במצוד אחר פושעים כריזמטיים מדי, אתם מוזמנים ליהנות מדרמת משטרה ריאליסטית, מאופקת, קודרת מעט ובעיקר אפורה באופן שובה לב, שמספקת בדיוק את מה שהיא מבטיחה: חקירה. או במילים אחרות, אם אתם אנשים עם אופק חרדתי וסימפטומים של OCD, ואתם מסוגלים להבין את האפיל המלהיב שטמון בעבודה דקדקנית, מקיפה ויסודית, אתם בהחלט תאהבו את הסדרה הזאת.
קים וול היתה עיתונאית שוודית שאיתרע מזלה והיא קבעה לראיין את פיטר מדסן, אדם שבין יתר עיסוקיו גם בנה צוללת באמצעות מימון המונים. וול הגיעה ב- 2017 לראיין את מדסן על הצוללת שלו ומשם כבר לא שבה. בשלב מאוחר יותר חלקי גופה המנוסרים של וול החלו לצוץ – אחד מהם נסחף לחוף ואת השאר מצאו צוללנים. לאחר חקירה מאומצת הצליחה המשטרה הדנית, בהובלתו של ראש מחלק הרצח בקופנהאגן, יינס מולר, להוכיח כי מדסן אשם ברציחתה של וול. לאחר שזה שינה את גרסתו שוב ושוב, ובהתאם לממצאי הבלשים, הוא נשפט למאסר עולם.
את סיפור החקירה הסיזיפית של רצח וול והבאתו לדין של מדסן המיר לששה פרקים מצוינים טוביאס לינדהולם ("בורגן"), שהביא איתו גם שניים מכוכבי הסדרה הפוליטית המצליחה: סורבן מאלינג (שמגלם את מולר) ופילו אסבאק (מוכר גם כיורון גרייג'וי מ"משחקי הכס"), המגלם את עורך הדין מטעם התביעה שמאיץ בבלשים להביא הוכחות מספקות להרשעתו של מדסן.
מלבד צוות החקירה אפשר למצוא בסדרה גם את הוריה של וול, שבינם ובין מולר נרקמים יחסים קרובים במהלך החקירה, ואת בני משפחתו של מולר, שבחייהם הוא נוכח-נעדר א-לה "החוש השישי". בולטת בעיקר הבת שלו, ססיל, שמאוכזבת מכך שאבא שלה מעדיף את העבודה שלו על פניה שוב ושוב. זה אחד הנרטיבים שלא ברור אם הם אכן התקיימו במציאות, וייתכן שמדובר בקלישאה היחידה ב"החקירה". לינדהולם משתמש בה כדי להמחיש את ההורות הפגומה של מולר (בין היתר יחסית לזו של הוריה של וול), אבל מתקשה לחרוג מגבולות הסטריאוטיפ.
זה לא מפריע ל"החקירה" לספק ששה פרקים נהדרים של עבודת משטרה מרוסנת, מרגשת בדרכה נטולת הזוהר. אין הפתעות גדולות בסדרה, ולא רק בגלל שהיא מבוססת על מקרה אמיתי. עם תעלומה שאין בה כמעט שום מרכיב אניגמטי, בלי קרבות, מרדפים או אינטרסים כפולים. זהות הפושע ידועה מהרגע הראשון, ולו רק בגלל שבעשר הדקות הראשונות הוא נעצר ומואשם ברצח, אבל השם שלו כמעט ולא מוזכר לאורך כל ששת הפרקים. לא תראו אותו, לא תקשיבו לו מתפלפל בדיאלוג עם החוקרים. היריות היחידות שתשמעו במהלך הסדרה הן של רובה הצייד של יינס, שבו הוא מתאמן בזמנו החופשי. ועדיין, למרות המסלול הצפוי בו היא מתקדמת - ולא פעם בגללו, ובזכות המשחק המאופק אך מלא ההבעה של מאלינג - היא מצליחה להיות פואטית ומקורקעת בו זמנית.