גילה אלמגור סופדת ליעקב אגמון
(צילום: עידו ארז)
איש התיאטרון יעקב אגמון, שהלך לעולמו בגיל 91, הובא למנוחות היום (ה') בבית העלמין בקיבוץ שפיים. אגמון, מעמודי התווך של התרבות הישראלית, הותיר אחריו אישה, השחקנית גילה אלמגור, שני ילדים, נכדים ונינים. בעבר שימש כמנכ"ל הבימה, הקאמרי והתיאטרון הערבי-עברי ביפו והקים את התיאטראות בית ליסין ובימות. עשרות אנשים הגיעו להלווייתו, שהתקיימה בהתאם למגבלות הקורונה.
אלמנתו של אגמון, השחקנית גילה אלמגור, נפרדה ממנו בדמעות: "יענקל'ה, אהוב נפשי, הגיעו אוהביך ויקיריך, אלה שפתחת להם דלת, לחלוק לך כבוד אחרון. ניסיתי בלילה לכתוב לך מכתב פרידה, ולא הצלחתי כי אנחנו תקשרנו רק במכתבי אהבה. כל כך הרבה מכתבי אהבה כתבת לי. אין לי מילים להיפרד ממך יענקל'ה, אני רק רוצה שתדע שאתה סיבת חיי הטובה ביותר, הענקת לי חיים מהסרטים. לא רציתי להתחתן איתך כי פחדתי שתהיה בעל פחות ממאהב".
"הצחקת אותי ואמרתי לך ביום שתפסיק להצחיק אני אעזוב אותך. ביום שלקחו אותי לבית חולים הצחקת אותי ואמרתי לך להפסיק כי זה כואב לי. אהוב שלי, איזה חיים נפלאים הענקת לי, שנינו הגענו לעולם הזה ללא אב. והנה השידוך המופלא הזה. אהוב שלי, אני כל כך אסירת תודה על כל רגע, על כל שעה, על כל יום. תשמור עלינו יענקל'ה, שמור על הגר על לירון ועל סופי, ואם יש לך כח תשמור גם עלי, אני מבטיחה לך שנמשיך את המורשת שלך. אני לא אתן שיקברו את התרבות הזאת. תנוח, חכה לי שם, כי יש לי עוד כמה דברים לעשות פה. בעיקר להמשיך את מה שעשית".
ההספד של סופי, נכדתו של אגמון
(צילום: עידו ארז)
הנכדה סופי נפרדה מסבה: "כשהייתי קטנה והיו שואלים אותי עם מי ארצה להתחתן כשאהיה גדולה, תמיד עניתי שעם סבא שלי. הייתי מכריזה בקולי קולות לכל מי שרק שאל, כבר אז הערצתי אותו. אני וסבא יחד לנצח ואי אפשר להפריד בינינו. הוא לקח אותי להצגות, לארוחות ערב רק שלי ושלו. היינו יושבים ומדברים על תיאטרון ועל סבתא שלי, והוא היה מגניב כוס יין והייתי מבטיחה לו שזה רק ביני לבינו ולא אספר לסבתא. הוא היה איתי ברגעים הכי חשובים, תמיד היה מתרגש על כל מאה. הרגשתי שהוא החבר הכי טוב שלי שצריך אותי, אפילו הצחקתי אותו קצת. רק ביקשתי שיהיה חזק, עד שהוא היה עייף". היא הוסיפה: "הלב שלי שבור ומדמם, והאדם שאהב אותי עזב אותי. הוא עזב אותנו בשקט, כמו שהיה בחייו - שקט ומשמעותי. סבא שלי היה אדם דגול, עם לב גדול שרק חיפש את מי לאהוב", אמרה הנכדה. "אני רוצה להגיד לכם שהאדם הציבורי שאתם מכירים היה גיבור תרבות, והאדם היפה שאנחנו הכרנו היה גיבור על. כל חיי אנצור כל רגע שהיה לנו. אני אנציח אותך כל חיי ואני אמשיך את המורשת שלך. אני אוהבת אותך".
בזמן שנטמן באדמה, יין חולק למגיעים, אשר הרימו כוסית "לחיי יענקל'ה". אלמגור אמרה במעמד זה: "אהובי, מי היה מאמין שאעמוד פה. צחקנו כשאמרתי לך שקניתי חלקה בקיבוץ שפיים. מה שלא יהיה, יש פה גם את המקום שלי". היא הוסיפה: "אני רוצה לבקש סליחה, אם טעיתי, אם פגעתי בך, אם לא בישלתי לך, לא הייתי סופר-וומן, אבל אהבתי אותך כל כך". הבת הגר אמרה: "אבא, אני אוהבת אותך הכי בעולם, ואני תמיד אוהב אותך הכי בעולם ואתה תמיד תהיה איתנו. אני בת מזל שהיה לי אבא כזה מדהים".
להלוויה הגיעו עשרות אנשים, בהם דמויות מוכרת כמו יהורם גאון, צדי צרפתי, ריקי גל, משה קפטן, משה אדרי ורמי הויברגר. השחקן גיא זו-ארץ, שהגיע להלוויה עם אשתו יעל בר זוהר, סיפר: "הסיפור שלי עם יענקל'ה התחיל לפני הרבה שנים, כשהייתי בחור צעיר אחרי צבא, שהגיע לתיאטרון הלאומי. בהתחלה נורא פחדתי ממנו. הייתה לי מעין יראה מהאיש שעומד מאחורי הקלעים. עם השנים למדנו לדבר איתו, לכבד אותו. כל כך חכם וכל כך אמיץ בכל מה שהוא עשה. אנחנו, יעלי ואני, חייבים לך תודה ענקית". בסיום דבריו, זו-ארץ ביצע שיר מתוך ההצגה "בוסתן ספרדי", שנכתבה על ידי הנשיא לשעבר יצחק נבון והופקה על ידי אגמון. בהמשך נירית אהרוני וליאת פרלוב ביצעו שיר נוסף מתוך ההצגה.
המוזיקאי אוהד חיטמן ביצע את השיר "חשבתי שיהיה רומנטי", שהלחין למילותיו של יואב גינאי, ושביצע גם בחתונתם של אגמון ואלמגור. הוא סיפר על הקשר שלהם: "אני אוהב אתכם ומודה על הזכות שנכנסתם לנוף חיי. לא סיפרתי לך את זה, גילה, אבל מעבר להשראה שקיבלתי ממך, חקוקה לי תמונה מלפני שנה שבאתם אלינו לארוחת צהריים הולכים חבוקים יד ביד. אהבתכם מעוררת השראה. כמה אני רוצה ללמוד מהחברות ומהכבוד. יענקל'ה היה האדם החכם בתחום הזה, ואת עם הדעה המוצקה הקשבת לו ורק לו".
הבמאי אילן רונן נפרד מאגמון: "היית האיש הכי צעיר שהכרתי בתאטרון, עד כדי כך שהאמנתי שאתה אל-מותי. שברת את כל הסטראוטיפים האפשריים החל מנעוריך, והתביישתי שאין לי האנרגיות היכולות והדמיון לטפל בכל כך הרבה נושאים בעת ובעונה אחת.אהבת לבוא לחזרות שלנו וזו הייתה טעות שלא לקחתי אותך לקבוצת הצעירים". רונן הוסיף: "אין דבר שפחדת להתמודד איתו - ראשי הממסד, שרת התרבות, פוליטיקאים ומה שצריך. מורשתך לא תלך לאיבוד ולא נפרד ממך".
גיא זו-ארץ שר ומנגן בהלווייתו של יעקב אגמון
(צילום: עידו ארז)
הרב אריאל לוין, חבר המשפחה, אמר: "קשה לדבר על יענקל'ה בעבר, רק לפני שבועיים בטיול בוקר עם הכלבים שוחחנו, צחקנו". הוא הוסיף: "כמה שימחת אנשים לדורות, הבאת חיוך. יש לך זכויות ואתה הולך איתן לעולם שכולו טוב. לא בכדי הלכת מן העולם בראש חודש טבת ובחנוכה חג האורים. עם אור אחד קטן שאדם עושה הוא יכול להאיר עולם שלם. זכרך יהיה לנו כאבן דרך. הדרך שבה הלכת, הובלת, ניצחת". על נישואיו של אגמון עם אלמגור אמר הרב לוין: "מעבר לכל נדיר לראות היום זוגות שחיים למעלה מ-50 שנה יחד, ובאיזה אהבה. הלוואי שכולנו נדע ללמוד מכם מהן זוגיות, אהבה ונתינה ובדרך הזאת נהיה חברה מתוקנת יותר שמסתכלת אחד איך הוא יכול להטיב עם השני".
במרוצת השנים, הועלו בזמן כהונתו של אגמון בתאטראות השונים הצגות בולטות כמו "בית הבובות", "הלילה השנים עשר" ו"מרי סטיוארט" בתיאטרון הקאמרי; "מרי לו", "מותו של סוכן", "מונולוגים מהוואגינה" ו"מחכים לגודו" בתיאטרון הבימה; "איש חסיד היה", "בוסתן ספרדי" ו"הכלה וצייד הפרפרים" בתיאטרון בימות; "ילדי הכרך", "אחרון הפועלים" ו"טנזי" בתיאטרון בית ליסין ועוד. בשנת 2007 זכה בפרס מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון הישראלי. "אני מרגיש שמעריכים את מה שעשיתי", אמר אז בריאיון ל"ידיעות אחרונות" עם זכייתו. "כנראה הספקתי משהו ב-78 שנותיי. אין כאן התרגשות דביקה, אלא סיפוק של אדם שמאמין שהוא תרם משהו לתיאטרון".
שעות ספורות לאחר מותו, אלמנתו, השחקנית גילה אלמגור, נשאה דברים מחוץ לביתם. "זה קרה לפני כמה שעות ועוד כל כך לא נתפס. אבל אני יכולה להגיד שהמדינה הזאת איבדה את אחת מאושיות התרבות החשובות ביותר שלה. כל פינה, כל מיזם תרבותי חשוב, ידו של יעקב אגמון הייתה שם", אמרה. אלמגור הוסיפה: "אני חייבת להגיד שהתקופה האחרונה עלתה לו בבריאות. מהרגע שהתחילה הקרורונה הארורה הזאת והתרבות נדחקה לשולי הדרך כאילו שהיא איזה סרח עודף. היו לנו הרבה שיחות שהוא אמר 'חייבים לעשות משהו', שאם התרבות תמות, נמות יחד איתה".
גם ראובן (רובי) ריבלין, נשיא המדינה, נפרד מאגמון: "יענק'לה אגמון איננו. מנהל התיאטראות האגדי, האיש שלא הסכים להשתעמם והמראיין הנפלא של 'שאלות אישיות'. הוא יצר ואצר עבורנו פסיפס היסטורי-תרבותי ישראלי שיישאר איתנו לדורי דורות. בשדרת הכוכבים של השמיים יש אחד על שמך, יענקל'ה. לך והטבע בו את כפות ידיך. גילה והמשפחה, כל אהבתנו לכם".
צדי צרפתי, שעבד לאורך השנים עם אגמון, ספד למנהל שלו לשעבר: "היו לנו הרבה מפיקים, אבל הוא היה יוצא דופן מכיוון שהוא עשה דברים שאף אחד לא העז, הוא הלך נגד הזרם. מי האמין ש'איש חסיד היה', ערב תיאטרון שמורכב משירים וסיפורים חסידיים שנכתבו על ידי סופרים ממזרח אירופה, יהפוך לשלאגר. מי היה חולם על דבר כזהובקצה השני, הוא העלה את 'בוסתן ספרדי' שכאילו יש בזה תדמית עממית של סיפורים ספרדיים מבית אבא. הוא העז לעשות הכול. הוא ניהל את הבימה והקאמרי ובבית ליסין. הוא היה פורץ דרך בתיאטרון". עוד הוסיף: "הוא היה אדם חכם, האיש הכי חכם שהכרתי. ראיתי בו סוג של אב רוחני. מי היה מאמין בי? הוא נתן לי את הצ'אנס הראשון, עזבתי את עולם המשחק ועבדתי בבר. הוא פתח לי את הדלת".
סוכן השחקנים בועז בן ציון נפרד מאגמון אחרי עשרות שנים של עבודה משותפת: "יענקל'ה יקר שלי מורי ורבי, אני כבר מתגעגע, חסרה לי עוד כוסית אחת של קוניאק וסיגר טוב איתך במשרד בשביל להשלים חוויות. כמעט שנה שלא נפגשנו, קורונה שמורונה, שוחחנו בטלפון אבל זה לא אותו דבר. אני גאה להגיד שגדלתי בתוך החיבוק החם והמקצועי שהענקת לי, לימדת אותי כל כך הרבה נראה לי גם שהיית גאה בי לאורך השנים. כמה חוויות צברנו ביחד עם המשפחות - טיולים לחו"ל, נסיעות מקצועיות, להביא הפקות חדשות מ׳איש חסיד היה׳ בניו יורק כמעט שנה, ועד 'מרי לו' בהבימה. היית פרטנר חלומי למנעמי החיים. אני כבר מתגעגע אלייך, שלום חבר".
הותיר חותם ברדיו, בקולנוע ובתיאטרון
יעקב אגמון נולד בפולין בשנת 1929 ועלה לישראל כשהיה בן ארבע. ב-1958 ארגן את חגיגות העשור למדינת ישראל, בהן הוקמו לראשונה בארץ במות בידור של יום העצמאות. מאז 1968 הגיש את התוכנית "שאלות אישיות" בגלי צה"ל, שכללה שיחות אישיות עם מרואיינים מתחומים שונים בחברה הישראלית. לאורך השנים הגיש וערך תוכניות רדיו נוספות בקול ישראל, קול השלום וגלי צה"ל.
אגמון הנחה את התוכנית "עלי כותרת" בערוץ הראשון, ואת התוכנית "בירה ומצב רוח" בערוץ 2. בין היתר, הוא גם ניהל את מועדון 77 ואת מועדון התיאטרון, הפיק את התוכנית "לילות עכו" עם דן בן אמוץ, הקים, הפיק וניהל את פסטיבל הצגות היחיד "תיאטרונטו", ניהל את פסטיבל עכו לתיאטרון ועוד. ספרו "שאלות אישיות: מבחר ראיונות מתוך התוכנית בגלי צה"ל", יצא לאור ב-1994. מלבד פעילותו הענפה בתחום התיאטרון, אגמון גם הפיק את הסרט "מצור" (1969) בכיכובם של גילה אלמגור, דן בן אמוץ ויהורם גאון. הסרט עסק בשכול הישראלי ואלמגור גילמה אלמנה אחרי מלחמת ששת הימים. "מצור" זכה להערכה רבה והיה מועמד לדקל הזהב בפסטיבל קאן.
לפני מספר שנים אמר בריאיון ל-ynet: "אומרים לי שתיאטרון לאומי לא צריך לעשות מחזות זמר, ומה פתאום 'מרי לו' ו'הברווזון' מועלים בהבימה, ואני עונה שבכל שנה מעלה הנשיונל תיאטר בלונדון מחזות זמר כדי לשמח לבב אנוש, וזה לא בא על חשבון הדרמה הקלאסית. כל דבר שמצליח, אומרים אצלנו שהוא מתאים לתיאטרון המסחרי. כשעשינו כאן את 'בוסתן ספרדי' כעסו עלי מבקרים למיניהם. אני מאחל לעצמי שאחרי כל הצגה שעלתה 750 פעמים והכניסה לתיאטרון הרבה כסף, יכעסו עלי. 750 אלף איש נהנו ממנה, הרגישו שהם בבית כנסת חילוני. אלה שביקרו באו מעמדת התנשאות עדתית".
אגמון ואלמגור נישאו ב-1963. במהלך השנים חידשו השניים את נדריהם מספר פעמים, האחרונה שבהם בטקס שנערך ביוני 2019 בנוכחות משפחתם. ב-2018 ביימה הבמאית עדי ארבל סרט תיעודי אודות הזוג ששודר ב-HOT8. בסרט צולמו בני הזוג בשיחה ברדיו ברוח התוכנית המיתולוגית "שאלות אישיות".
השבעה תתקיים בבית משפחת אגמון אלמגור - רחוב ארנון 22, תל אביב, בין השעות 13:00-10:00 ובין השעות 21:00-17:00.
