תחילת הקיץ מביאה איתה נחשול סרטים המיועדים לילדים, ובמידה כזו או אחרת גם למלווים המבוגרים שלהם. "הקרודים 2: עידן חדש" (The Croods: A New Age), סרט המשך ל"הקרודים" מ-2013, הוא סרט המציע פעולה, צבעים ודמיון חזותי לילדים, ותכנים שהם קלישאות מעובדות למבוגרים שטרם מאסו בהן. הוא טוב יותר מהחלק הראשון והבינוני, ובוודאי יש אופציות מצוירות נחותות ממנו על המסכים, ובכל זאת הוא רחוק מלהיות צפייה הכרחית.
הקרודים 2: עידן חדש – טריילר
הקרודים, שהמצלול של שמם נשמע כמו הטייה של המילה האנגלית ל"גס"/"מחוספס", הם משפחה של שוכני מערות, בעידן הפרה-היסטורי. לא בדיוק ניאנדרטליים, אבל נבדלים מהאדם המודרני בגופם הרחב והחסון ובראש הגדול יותר. אומנם אין כאן דינוזאורים החיים במקביל לבני האדם, אבל עולמם של הקרודים רחוק מכל דיוק ארכאוזואולוגי.
עולמם של הקרודים גדוש בחיות פרא שהם קומבינציות פרועות של חיות מוכרות. כך הצופים נתקלים בשילוב של תוכים אדומים ודגי פיראנה, לווייתנים שמתהלכים על פני האדמה, או נמר שנחרב בגודל של פיל, עם פרווה בשלל צבעים ומראה של בובת צעצוע נחשקת עבור ילדים. חלומות המרצ'נדייזינג של היוצרים מאוד ברורים. כדרכם של אולפני דרימוורקס, אלו סרטים מלוטשים מבחינה טכנית, גדושים בצבעים, עם הרבה סצנות פעולה מהירות, וחנופה מתמדת לצופים הצעירים. סרטים המוותרים מראש על ניסיון להגיע לעומק רעיוני ולרגש המצוי במיטב סרטי פיקסאר.
מתחת למעטפת הנוצצת מסתתרת דינמיקה בנאלית. המשפחה חיה במערה וכל דאגתו של גרוג (ניקולס קייג'), אבי המשפחה, היא לשמור עליה מהסכנות שבחוץ. בכך הוא מפגין דאגנות יתר המגבילה את תכלית חיי בני המשפחה רק לעצם ההישרדות. הקונפליקט העיקרי הוא בין "האב השמרן", ו"הבת המתבגרת ובעלת התושייה" איפ (אמה סטון), מי שיש לה לא רק יכולות פיזיות אלא גם סקרנות ותעוזה שאיתן היא רוצה לגלות את העולם שמחוץ למערה.
הקונפליקט של אב-בת יכול היה להתקיים, בשינויים קלים, גם בסיטקום אמריקני בשנות ה-50. ואכן "הקרודים", הם מעין גרסה מלוטשת ודינאמית יותר ל"משפחת קדמוני" ("פלינסטונס") (שהיו, בעצמם, עיבוד אנימציה לסיטקום הקלאסי של שנות ה-50 "ההאני מונרס" (The Honeymooners). בהחלט ניתן לשאול מה ילדים אמורים להפיק מעולם הערכים השמרני של הסרט, אם מנסים לתת להם משהו מעבר לריגושי הצבע והתנועה.
בסרט הראשון הבת איפ נתקלת בנער "הומו ספיינס" בשם גאי (ראיין ריינולדס). גאי הוא נווד בודד המחפש את "מחר", טריטוריה אגדית שבה כל מחסור יושבע. הוא שורד באמצעות תושייה טכנולוגית וכושר המצאה, כאשר החשובה בהמצאותיו היא האש. איפ מתקרבת לגאי והוא מתקרב לבני משפחתה, כל זאת למגינת ליבו של גרוג החש קנאה כלפי שני הדברים. העימות שאותו מטפח גרוג מתעצם במהלך הסרט הראשון אך בסופו מגיע הפיוס הבלתי נמנע. גרוג משמר את מעמדו כאב המשפחה, גאי הופך לחלק ממנה והיחסים בין גאי ואיפ מתהדקים תחת עינו של האב.
שמונה שנים עברו עד החלק השני. הילדים שצפו בסרט ב-2013 מצויים בשלב אחר לחלוטין של התפתחותם, ורובם יגלו עניין מועט בחזרה לעולמם של הקרודים. כדרכם של סרטי המשך, יש ניסיון לעשות סיבוב נוסף על הקונפליקט שהניע את העלילה בחלק הראשון, תוך צירוף דמויות נוספות וניסיון לעלות דרגה בעושר הוויזואלי. מבחינות אלו "הקרודים 2" מצליח, וחרף הדשדוש, מהווה שיפור ביחס לקודמו.
סרט ההמשך מביא את משפחת הקרודים – האב, הבת, גאי, האמא אוגה (קתרין קינר), הבן הלא חכם במיוחד טאנק (קלארק דיוק), הסבתא הפרועה גראן (קלוריס ליצ'מן), והילדה הקטנה והחייתית סנדי (רנדי ת'ום) למפגש עם עוד מבני מינו של גאי. הם מגיעים לנחלה של משפחת בטרמן (כלומר "אדם טוב יותר"), שהיו החברים של ההורים המנוחים של גאי.
האחוזה של הבטרמנים נראית כמו גן עדן עלי אדמות. טריטוריה גדולה מוקפת חומה, שיש בה גידולים של פירות ענק, והגנה מוחלטת מפני חיות הטרף. הם גרים במבנים שנראים כגרסאות פרהיסטוריות לטכנולוגיות מודרניות (מעלית, מקלחת וכו'). אבי המשפחה פיל (פיטר דינקלג') והאמא הופ (לזלי מאן) הם למראית עין מסבירי פנים ונדיבים, אך מהר מאוד הם מתחילים להתעייף מהאופי הפרוע מדי של הקרודים. בעיקר, ככל שהדברים נוגעים לגאי, שאותו הם רוצים לשדך לביתם דון (קלי מרי טראן), דבר המחייב את הרחקתו מאיפ.
זה הקונפליקט הבסיסי, וקל לנחש איך הדברים יתפתחו ולאלו לקחים נגיע בסוף. מה שכן בדרך לשם אפשר להשתעשע מהדמויות שדינקלג' ומאן מגלמים, עם שלל טקטיקות הפאסיב-אגרסיב הלא כל כך מעודנות שלהן, ומהמהומה שיש בחלק האחרון שבו מככבים קופים בעלי אגרופים, שמספקים את הרגעים המצחיקים של הסרט. בשביל בוקר עם הילדים בסביבה ממוזגת זו אופציה מספקת.
