קצת לפני סוף הספר "המסעדה שבסוף היקום" של דגלאס אדמס מגלים ארתור ופורד, הגיבורים, שהם תפסו טרמפ על חללית שמלאה באנשים מיותרים וסתמיים, שייעודה הוא להתרסק על כדור הארץ הפרה-היסטורי. הם עוברים בחטף דרך כל שלבי האבל המוכרים לנו, עד שהם משלימים עם העובדה שהאנשים האלה הם למעשה אבות-אבותיהם. קצת עצוב, קצת מצחיק וקצת מעורר מחשבה על החיים. על הנישה הזאת משחקת "אווניו 5", הבייבי החדשה של ארמנדו יאנוצ'י (היוצר של Veep) ו-HBO, שעלתה אתמול (ב', ב-yes, סלקום tv ו-HOT) - אך לא באותה רמת הצלחה.
"אווניו 5" היא ספינת חלל שבעוד כמה עשרות שנים תצא לקרוזים בחלל החיצון, במקרה הזה - לסיבוב של כמה שבועות מסביב לשבתאי, עם יוגה על הסיפון ואנשי צוות יצוגיים ושירותיים בחליפות חלל תואמות כמתבקש מקוד הלבוש בספינת חלל וכל הג'אז הזה. אלא שתקלה בכוח הכבידה של הספינה תשנה את המסלול שלה והמסלול החדש, תודה ששאלתם, יתארך לשלוש שנים בערך. השינוי הזה כמובן מסיר מכולם את המסיכה הייצוגית והשירותית שלהם ומוציא מהם את הקוף. זה מתחיל בקפטן ריאן קלארק - יו לורי ("האוס") - שממחיש בדיוק את הקו הסאטירי שיאנוצ'י מתמקד בו. קלארק נשכר לשמש כקפטן הספינה לא בזכות כישוריו הטכניים, אלא הודות לכריזמה וליחסי האנוש המצוינים שלו עם הנוסעים. ברקע קיימת שמועה שהוא הציל את הספינה מאסון בעבר - שמועה שקלארק מכחיש, אבל לא בנחישות.
הטרגדיות הקומיות לא מפסיקות לפקוד את "אווניו 5". בעקבות התקלה הולך לעולמו גם הקפטן האמיתי של הספינה, זה שאולי עשוי היה לתקן את התקלה (בסצנה מוזרה שאמורה להיות קומית אבל, איך לומר, פחות). בישיבת חירום של הצוות משתנה המבטא של קפטן קלארק מאמריקני לבריטי ("בריטי?! זה אפילו יותר גרוע מאוסטרלי!", זועק הבעלים של הספינה, ג'אד), במה שאולי מהווה קריצה לתפקיד המוכר של לורי כגרגורי האוס. קלארק, כדג בריטי בבריכה אמריקנית יהווה את המבט החיצוני על חוליי החברה בארה"ב.
בעולם אידיאלי, ככל שהמסע בחלל יתקדם - הכאוס על הספינה יתעצם, הטבע האנושי ייחשף במלוא עליבותו המפוארת וכולנו נביט במראה ונצחק ונבכה בו זמנית. אלא ש"אווניו 5", לפחות בפרקיה הראשונים, מתקשה למצוא את האיזון. הקצב שלה מהיר, יש לה פוטנציאל מבחינת קווי עלילה והיא נראית נהדר כמצופה מסדרה מושקעת של HBO, אבל היא סובלת מחוסר אחידות ולא פעם היא נסוגה לקומדיה אינפנטילית.
עוד בקאסט אפשר למצוא את ז'אק וודס ("עמק הסיליקון") כמנהל שירות הלקוחות של הספינה וג'וש גאד כבעלים המיליונר של הספינה וגאון בעיני עצמו, אך לורי הוא ללא ספק ההצלה של "אווניו 5". לא פעם הרגשתי נבוכה עבורו שהוא נאלץ להגיש פאנצ'ים כאלה, ועם זאת, הוא מצליח להפיק את המיטב מהשורות שנכתבו עבורו ואפילו להכניס אליהן עומק של סאטירה כשהיא נרמזת. והוא אכן מתמסר, אבל ממש כמו בסדרה, זה לא מספיק כדי להחזיר את הספינה למסלול.
אלמלא השם של יאנוצ'י, "אווניו 5" הייתה עוברת כקומדיה סבירה ואפילו חמודה, אבל המוניטין של היוצר שלה מהווה נטל בשלב הזה, אם כי מי יודע, אולי הוא עצמו יצליח לתקן את התקלה ב"אווניו 5", והיא תחזור לכדור הארץ מוקדם מהמצופה.