עד לפני שנים אחדות, אחז ג'יימס פרנקו בתואר הלא רשמי "האיש הכי עסוק בהוליווד". אבל אחרי שפרנקו הסתבך בפרשיית MeToo מביכה, התואר נגזל ממנו ומהר מאוד נמצא לו יורש: מארק דופלאס, אף הוא מולטי טאלנט מגוון ורב מעללים. הצצה בלוחות הזמנים של דופלאס בן ה-44 עלולה לגרום לסחרחורת: הוא מככב בסרטים ובסדרות, כותב ומפיק (לעתים קרובות עם אחיו הבכור, ג'יי) והיו שנים שבהן אפילו חטא בבימוי ובכתיבת מוזיקה. "אני לא עומד מאחורי המצלמה כבר תקופה ארוכה", סיפר דופלאס בריאיון זום שנערך איתו לאחרונה. "חלק מהסיבה להימנעות שלי מהבימוי היא שג'יי ואני היינו תלויים יותר מדי זה בזה, וסיפרנו נרטיב מסוים על גברים, על אחים או על אינטימיות בין גברים".
"ואז לפני כמה שנים הייתה לי הארה", הוא ממשיך, "נדמה לי שזה הגיע בעקבות העבודה על הסדרה 'חדר 104'. הבנתי שהתפקיד שלי כרגע הוא לא לספר שוב ושוב את הסיפור שלי, אלא לעזור לאחרים לספר את הסיפור שלהם. זה מה שגרם לי להפיק יותר פרויקטים, לכתוב יותר תסריטים - גם בשיתוף עם אחרים - ולהציע את הכישורים והניסיון שיש לי כדי לעזור לאחרים לעשות את שלהם. זה מונע ממני להיתקע בלופ בתעשייה. כך אני יכול ליצור בהנאה כמות גדולה יותר של פרויקטים, ומישהו אחר עושה את כל העבודה הקשה של הבימוי".
ועדיין, למרות החלטתו לפרוש מבימוי, דופלאס חש שהוא לא מוכן לוותר על סרט אחד שמאוד חשוב לו: עיבוד לרב המכר עטור הפרסים "סוס אחד נכנס לבר" של דויד גרוסמן, שהתפרסם ב-2014 ועוסק בסטנדאפיסט מזדקן. "אני הולך לביים את 'סוס אחד נכנס לבר' ולשחק בו, ומקווה שזה יקרה בקיץ הקרוב, בגלל שזה פרויקט שפשוט לא יכולתי לסרב לו".
מה מה כל כך משך אותך ליצירה של גרוסמן?
"זה אחד מהספרים האהובים עליי. באופן כללי, קשה להצביע מה מושך אותך לספר כלשהו, אבל במקרה שלפנינו - 'סוס אחד נכנס לבר' הוא פשוט אחד מהספרים שנשארו איתי לאורך השנים. אני חושב שפוטנציאל הפיצוץ של הדמות הזו ומה שהיא מביאה איתה לבמה, איך שהיא מנסה להצחיק את הקהל, לזכות במחילה שלו ולהפחיד אותו - הוא גדול. יש מעט מאוד סיפורים שבהם אני מרגיש שבכל רגע כל דבר אפשרי, ו'סוס אחד נכנס לבר' הוא אחד מהם".
4 צפייה בגלריה
"אחד הספרים האהובים עליי". דויד גרוסמן עם זכייתו בפרס בוקר על "סוס אחד נכנס לבר"
(צילום: GETTY IMAGES)
גם הקורונה והסגרים לא הצליחו לעצור את היצירתיות המתפרצת ואת האישיות אחוזת התזזית של דופלאס. הוא כתב מספר פרויקטים, ואחד מהם הוא כבר הספיק לצלם - Language Lesson, שהשתתף באחת המסגרות של פסטיבל ברלין האחרון. זהו אחד מסרטי הקורונה הראשונים והוא מתרחש כולו בשיחות זום. מדובר בסרט הביכורים של השחקנית נטלי מוראלס, והיא גם מופיעה בתפקיד הנשי הראשי. דופלאס מגלם את אדם, הומו אמריקני שמחליט לקחת שיעורים מתקדמים בספרדית באמצעות הזום. מוראלס מגלמת את קאריניו, המורה שלו מקוסטה ריקה. בין השניים נוצר קשר מיוחד. "הרעיון לסרט עלה בתחילת הקורונה", מדווח דופלאס. "התחלתי לקחת שיעורי ספרדית אונליין עם מורה מגואטמלה ושמתי לב שהחיבור שנוצר בינינו היה לא צפוי ומעניין, והדברים עליהם דיברנו היו שונים ממה שדמיינו. שמתי לב ששנינו שנאנו שיחות חולין ונכנסנו לעובי הקורה הרבה יותר מהר משחשבתי. היה מעניין בעיניי שחיבור דרך הזום יכול לתווך משהו הרבה יותר עמוק. פניתי לחברתי נטלי והצעתי לה לכתוב יחד את התסריט, אבל שכל אחד מאיתנו יבנה את הדמות שלו לבדו".
למה בחרת שהדמות שלך תהיה הומו?
"בשלב מוקדם בתהליך היצירה נטלי ואני חשבנו על הרעיון שאדם יהיה הומו, כך שרומנטיקה בכלל לא תהיה על השולחן. בסרט שבו יש לך שתי דמויות שמדברות דרך מסך, עולה השאלה - מה חדש פה? וצריך למצוא דרך להיות שונה. נטלי הצביעה על כך שעוד לא נוצר סרט שמתעסק לעומק בחברות אפלטונית בין גברים ונשים. אני נשוי לאשתי קייטי כבר 20 שנה - ולכן, במובן הזה, רומנטיקה עם מישהי אחרת היא לא אופציה מבחינתי. האופן שבו אני יכול להתחבר לאדם אחר תמיד יהיה אפלטוני, אבל אני עדיין מבקש להעמיק כמה שאפשר. וכך יצרנו סיפור על חיבור אמיתי בין חברים, שיכול להיות שווה ערך או עמוק יותר מחיבור רומנטי. כל הפיתולים, הסטיות החדות, הנפילות ומפחי הנפש העמוקים שבדרך כלל מגיעים יד ביד עם רומנטיקה זוכים בסרט הזה לטוויסט אפלטוני".
דופלאס מספר שכשם שהוא גילם בעבר דמויות מגוונות - כך עניין אותו לשחק הומו. "אני גבר סטרייט, לבן וקתולי, הכי רחוק שאפשר מלהיות אוטוריטה בנושאים שעניינם זהות הומואית. בסדרה 'חדר 104' הייתה לנו דמות של הומו, ותמיד יש קצת חשש כשנכנסים למשהו שרחוק ממך - 'טוב, למה שאני אספר את הסיפור הזה? מה הופך אותי למוסמך מספיק לספר אותו?', והתשובה הייתה שיתוף פעולה עם אנשים שמכירים היטב את הנושאים האלה. אני אוהב לעשות דברים שלא הייתי עושה בדרך כלל. זה מה שמדרבן ומשחרר אותי כאמן".
ואם אנחנו כבר מדברים על שיעור בשפה, איך העברית שלך?
"העברית שלי נוראית", צוחק דופלאס.
כיאה למגבלות הקורונה, Language Lesson נוצר בתנאים קשים ובתקציב מזערי בבית ישן של דופלאס, אותו כבר מכר. "לא גילינו לאף אחד שאנחנו עושים סרט, כי אם הוא היה יוצא גרוע יכולנו פשוט לדחוף אותו למגירה", חושף דופלאס. "זה נחמד שעשינו את הסרט בסוד בגלל שכך לא היינו נתונים תחת הלחץ שנלווה לעבודה עם אולפן גדול, שהיה יכול לצעוק עלינו אם הסרט לא היה יוצא בדיוק כמו שהוא רצה שיהיה. יחד עם זאת היינו צריכים ליצור תשתית חדשה שלמה כדי שנוכל בכלל ליצור את הסרט. אחד המפיקים שלנו, ג'רמי מאקי, בנה מערך מצלמות חדש לגמרי שהורכב מקרשי חיתוך מהמטבח, ועליהם מחשב, מצלמה ומיקרופון. הוא שלט בתאורה מרחוק אבל היה עלינו להאיר על עצמנו, לצעוק קאט, להתאפר ולסדר את השיער ולהזמין לעצמנו בגדים. עיצבנו את העלילה תוך כדי עשייה. זה מדהים אבל מעייף כפליים. צילמנו במשך חמישה או שישה ימים, והיינו די גמורים אחר כך. הפרויקט היה יותר מאתגר מסרט עם תקציב גדול, אבל בעיניי זה דווקא היה מרענן והזכיר לי את הסרטים שעשיתי בילדותי עם אחי".
ואכן, האחים דופלאס ילידי ניו אורלינס מורגלים לעשות הפקות עצמאיות זעומות תקציב. תקציב הסרט הראשון של השניים, אותו עשו בנעוריהם, עמד על 3,000 דולר (!) והם צילמו אותו במטבח של ההורים. הסרטים של האחים נחשבו למבשרי תנועה שבלטה בקולנוע האינדי, ובה דבק הכינוי "מאמבלקור", בשל הנטייה של גיבורי הסרטים למלמל. מסתבר שיחד עם הפריצה של האחים, הגיע גם משבר, לפחות במקרה של מארק.
"בתחילת שנות ה-20 של חיי פיתחתי כאבים מוזרים בגוף שנבעו מיותר מידי שעות עריכה ונגינה", הוא מתוודה. "זה הגיע לרמה שפגעה באיכות החיים שלי. אבי, שרצה לתמוך בי, לא ידע איך לעזור לי וראיתי שזה ממש קשה לו. אבל מה שהוא כן עשה היה מקסים בעיניי - הוא פשוט היה שם איתי. אבא הלך איתי לרופא ונתן לגיטימציה לכל הבלבול שחוויתי, בגלל שהוא היה מבולבל בדיוק כמוני ולא ניסה לתקן את המצב כי הוא לא ידע איך. אבא פשוט חלק איתי את התחושה והיה טייס המשנה שלי. בדיעבד, זו המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל. הוא תמיד התייצב, ואף פעם לא היה עוזב אותי. כשהגעתי לסוף שנות ה-20 שלי כבר התקרבתי לרמות חרדה, דיכאון וסטרס של התמוטטות עצבים. ואז הלכתי בפעם הראשונה לטיפול פסיכולוגי, וקיבלתי כדורי קסם קטנים שעזרו לי להתאזן בחזרה".
דופלאס התגבר בסופו של דבר על המשברים והמכאובים, ויחד עם אחיו הוא חתם על חוזה עם HBO. לפעמים הם מתפצלים, מה שאפשר למארק לפתח את קריירת המשחק שלו. בין היתר הוא שיחק בסדרה הקומית "הליגה", ששודרה בין השנים 2009 ל-2015. במהלך הצילומים הוא התאהב בשחקנית-זמרת קייטי אסלטון, ולהם יש שתי בנות. לאחרונה דופלאס נראה בסדרה המוערכת ועתירת הכוכבים "תוכנית הבוקר", לצד סטיב קארל, ריס וויתרספון וג'ניפר אניסטון, שמגלמת מגישה של תוכנית בוקר, בעוד שדופלאס מגלם את צ'ארלי צ'יפ בלאק, המפיק שלה. "קריירת המשחק שלי היא בגדר הפתעה גדולה מבחינתי. באמת שלא חשבתי שאגיע כל כך רחוק. אני מאוד מעריך את זה ונהנה לשחק בפרויקטים של אנשים אחרים, בפרט אם מדובר באנשים נחמדים וטובים שמכבדים אותי. אני משתדל לבחור את הפרויקטים שלי בצורה מושכלת".
דופלאס מעיד שהוא נהנה לעבוד במיוחד עם אניסטון. "ג'ן ואני מחבבים מאוד אחד את השנייה ונוצרה כימיה בינינו. זה גם הקל על העבודה, במיוחד כשהדמויות שלנו מתנהגות בצורה נוראית אחד לשנייה. במובן מסוים, אני משווה את הקשר הזה לזוגות האלה שנשואים כבר 30 או 40 שנה, כשאתה בטוח כל כך שהאדם הזה יהיה שם בשבילך ושהוא אוהב אותך, ושאתה מוכן לחשוף את הצדדים הכי דוחים בעצמך בידיעה שהבן אדם עדיין יהיה לצידך למחרת. זה חלק מהקסם של הקשר שלהם. אחד הדברים שאני מאוד אוהב באלכס וצ'יפ הוא התלותיות ההדדית שלהם. במידה מסוימת, יש בקשר שלהם נחמה לאנשים כמוהם שחיים בשביל העבודה".
את הסדרה מנהלות נשים - לפני ומאחורי הקלעים. איך היה להיות מוקף בכל כך הרבה נשים?
"אני אוהב את האנרגיה שנשים מביאות איתן. גם החברה שלי מנוהלת כמעט כולה בידי נשים וכשאני מגיע הביתה אני מוקף באשתי ובשתי הבנות שלי, כך שזה לא משהו שזר לי וזה גם משהו שאני אוהב. רוב האנשים שמכירים אותי יגידו לכם שיש לי וייב של אבא נחנח שנשים מרגישות לידו בנוח".
האחים דופלאס גם עוסקים בתחום התיעודי ובימים אלה אפשר לצפות בישראל (yes דוקו, HOT8 וסלקום tv) בסדרה דוקומנטרית מרתקת, בת ארבעה פרקים, שהם הפיקו - "הליידי והדייל". הסדרה משחזרת את הסיפור האמיתי והלא ייאמן של ליז קרמייקל - נוכלת מתוחכמת וחובבת פרסום, שנולדה כגבר בשם ג'רי מייקל, שעשה חמישה ילדים משלוש נשים שונות ואחרי שהחל ליטול הורמונים, הפך לליז. בראשית שנות ה-70 ליז הגיעה לכותרות, אחרי שהכריזה שהיא המציאה את ה"דייל" - מכונית בעלת שלושה גלגלים, שאמורה לפתור את מצוקת משבר הנפט. אנשים החלו לשלם מקדמה כדי לרכוש את המכונית החלוצית, שלבסוף התגלתה כתרמית. "אין אדם שמייצג יותר את אמריקה מליז קרמייקל. היא אלגוריה לדרך שבה המדינה הזו התחילה בתור 'הזר המתבונן פנימה' ואז ניתנה אפשרות להמציא מציאות משלך. זה לא שליז הייתה מושלמת, אבל אני כן מאמין שהיה לה חזון וכוונות טובות - ושהיא הייתה שמחה לעשות מהפכה בתעשיית הרכב והאנרגיה. האם ליז גם הייתה רוצה לעשות מיליארדי דולרים על הדרך? בוודאי".
הליידי והדייל – טריילר
האחים דופלאס הפקידו את הבימוי בידי ניק קמילרי וההיסטוריונית והיוצרת הטרנסית זכארי דרוקר. "הכנסנו את דרוקר לפרויקט כי היא יכלה לעזור לנו למצב את הסיפור מבחינה תרבותית".
לדברי דופלאס, עשייה תיעודית היא פתרון נוח לתקופת הקורונה. "אנחנו יוצרים סרטי דוקו שניתן לערוך בבטחה מהבית מחומרי ארכיון, או סרטים שמצולמים מרחוק דרך פגישות וידאו. אחד הפרויקטים הכי מלהיבים שהפקנו לאחרונה הוא סרט דוקומנטרי שנקרא Not Going Quietly על האקטיביסט המופלא אדי ברקן (בן להורים ישראלים שהיגרו לקליפורניה בשנות ה-70, ובביוגרפיה שלו גם רשום פרק לימודים בישראל. א"ק), על מסע ההתמודדות שלו עם מחלת ALS והמשמעות של המאבק שלו לטובת ביטוח בריאות בארצות הברית למערכת הבריאות שלנו".
מה למעשה מניע אותך? למה חשוב לך להיות כל הזמן עסוק?
"זו שאלה מורכבת בעיניי. יש בי דחף עמוק ליצור - ויש לזה צדדים בריאים ולא בריאים. אני חושב שזה מגיע ממקום כלשהו בתוכי שאפשר לקרוא לו בהרבה שמות - הפסיכולוג שלי קורא לו 'החור שאני מנסה למלא' - ואני מודע לכך ועדיין יכול לנתב את הדחף למשהו פרודוקטיבי. לאחרונה אני מנסה לשכנע את עצמי לעשות קצת פחות כדי לא להתיש את עצמי. אני מנסה להגיע לאיזון בין עבודה, חיים, רומנטיקה, הורות, ספורט ומדיטציה. אגב, יש בי אשמה מסוימת על ההצלחה שלי ואני רוצה להבין מה כל ההצלחה הזאת אומרת".
