בפתח הדברים, טור הספרות השבועי "אוזני חמור" מצדיע לסמי ברדוגו, שספרו "חמור" זכה אתמול (א') בפרס ספיר לספרות. חמור אחד יודע לפרגן לחמור אחר כשצריך, אנחנו לא בהמות. ובמקרה הזה גם אין מוצדק מכך. ברדוגו, שהיה מועמד לפרס חמש פעמים, לימד בפתח השבוע הזה את כולנו שיעור בהתמדה ובסבלנות. בקצרה, הן משתלמות. גם בלי קשר לפרסים כאלה ואחרים. גם סתם בשביל לכתוב ספרים מעולים. גם סתם בשביל היצירה עצמה. וכעת, לחדשות הספרותיות שאולי פספסתם מהשבוע האחרון.
סופרמן, גרסת הסופר
אחת הבעיות של גיבורי על, היא שכמעט אף אחד לא לוקח אותם ברצינות. תראו למשל את סופרמן, אדם שלובש את תחתוניו על מכנסיו. אבל עכשיו הוא עשוי להצטייר באור חדש, בזכות טא-נהאסי קואוטס. אם עוד לא נתקלתם בשם, עדיין לא מאוחר. מדובר באחד האינטלקטואלים המסקרנים של ימינו. הוא נולד בבולטימור של שנות ה-70 לאשת חינוך ואב שהיה פעיל בתנועת הפנתרים השחורים, ובמידה רבה המשיך את דרכם הפוליטית. מאמריו בעיתונים המרכזיים בארצות הברית, ובייחוד ב"אלטנטיק", משכו תשומת לב רבה ובשנת 2014 עורר דיון חסר תקדים, לאחר שפרסם טקסט ארוך, מפורט ומנומק הקורא לממשל האמריקני לשלם פיצויים לאזרחים האפרו-אמריקניים בשל העבדות (כדוגמה הוא נתן את השילומים שגרמניה נתנה ליהודים).
לאורך השנים פרסם כמה ספרים עיוניים המקבצים את רעיונותיו ("בין העולם וביני" ראה אור בעברית בשנת 2015 ו"שמונה שנים שלטנו", על שנות אובמה ועל עליית טראמפ, תורגם בשנה שעברה). אחר כך הגיע גם הרומן הראשון שלו, "רקדן המים". אבל קואוטס הרגיש שזה לא מספיק. מי שרוצה להשפיע, לא יכול להגביל את עצמו לשוליים המשכילים ולפורמטים הישנים. צריך להגיע לקהלים רחבים יותר. אז הוא נכנס לעולם הקומיקס, וכתב עבור מארוול סדרה חדשה של עלילות "הפנתר השחור", המושפעת מהפוליטיקה של ארצות הברית, מתנועת הפנתרים השחורים ומהתנועה לזכויות אזרח. אחר כך היה מעורב גם בכתיבת הקומיקס של "קפטן אמריקה".
עכשיו, כאמור, הוא ניגש לטפל בעניינו של סופרמן, מי שנחשב לגיבור העל הראשון, ואולי משום כך גם למיושן ולמשעמם מבין גיבורי העל. הפעם לא מדובר בחוברת קומיקס, אלא בעיבוד קולנועי, שאמור לביים ג'יי ג'יי אברהמס ("אבודים", "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", "סופר 8"). מסקרן מאוד לראות מה בעצם יקרה שם: באיזו מידע קואוטס, שעוסק בייחוד בסוגיות של אזרחות, מבני כח ומתחים בין-גזעיים, יצליח להכניס את רעיונותיו לסרט? האם יש אפשרות שסופרמן בכלל לא יהיה לבן? דבר אחד בטוח: האינטלקטואל הזה עומד להיות עשיר.
אמריקה, הולנד, מלחמת זהויות
בחודש אוגוסט האחרון דיווחנו כאן כי פרס הבוקר הבינלאומי הוענק למריקה לוקאס ריינוולדה מהולנד, המזדהים כ"הם", על הספר "אי הנוחות של הערב", בגיל 29 בלבד. לפני מספר שבועות סיפרנו גם על המשוררת אמנדה גורמן, וניבאנו שתהיה הכוכבת הגדולה של השבעת ביידן, כשהיא רק בת 22 - וכך אכן היה. עכשיו מגיע רגע המפגש, והוא לא כל כך נעים.
בתחילת השבוע שעבר נודע כי ריינוולדה צפויים לתרגם שניים מספריה של גורמן: The Hill We Climb, שכולל גם את שיר ההשבעה הידוע, וקובץ שירים נוסף. הראשון אמור היה לראות אור ב-30 למרץ והשני ב-21 לאוגוסט. עכשיו כבר ברור שזה לא יקרה. זמן קצר לאחר ההכרזה על מבצע התרגום, ברשתות החברתיות של ריינוולדה, התחילה המחאה. לפי המגיבים, את אמנדה גורמן חייבת לתרגם משוררת שחורה, או לכל הפחות שחור. אחרים התקוממו בכלל על דבר אחר: שלא מדובר במתרגמת שבקיאה בספוקן וורד, כמו גורמן עצמה.
"אני בהלם מהמהומה סביב המעורבות שלי בהפצת המסר של אמנדה גורמן, ואני מבינ/ה אנשים שמרגישים שהם נפגעו מכך שההוצאה לאור בחרה בי", נכתב בהודעה של ריינוולדה. מההוצאה נמסר כי יחפשו "צוות אחר" כדי להפיץ את "המילים והמסר של התקווה וההשראה" של גורמן. יש לציין שגורמן עצמה דווקא שיתפה תחילה את ההצהרה הראשונית של ריינוולדה על התרגום הצפוי, ובהמשך נמנעה מלהתייחס למקרה.
איך אומרים "תיקון אחרי חצות" באנגלית?
יניב איצקוביץ' פרסם את ספרו הרביעי, "תיקון אחרי חצות", ב-2015. העלילה מתרחשת בשלהי המאה ה-19 ברחבי האימפריה הרוסית, ומלווה את פאני קייזמן - אישה צעירה שיוצאת למסע בעקבות הבעל שנטש את אחותה הבכורה. לאחרונה הרומן תורגם לאנגלית תחת השם The Slaughterman's Daughter וכעת מגיעה הביקורת ב"ניו יורק טיימס", רגע נדיר ומרגש עבור סופר ישראלי. לצד כמה הסתייגויות קטנות, ישנם בעיקר שבחים. "אם האחים כהן ייצאו אי פעם מגבולות ארצות הברית בשביל הסרטים שלהם, הם יוכלו למצוא מספיק חומר ברומן הזה, שמציע תערובת מוכרת של הומור שחור וברוטליות אגבית - ובסופו של דבר גם חיפוש מלא תקווה אחר נחמות קטנות וקורטוב צדק בעולם אבסורדי ובלתי מוסרי". אז מי מרים את הכפפה (ומרים טלפון לאחים כהן)?
אוטוביוגרפיה, סוג של
אחרי שהוציא אלבום עתיר באזז, פול מקרטני הכריז על צאת ספר חדש, The Lyrics. לדבריו ולדברי ההוצאה, ייתכן שזה יהיה הדבר "הכי קרוב לאוטוביוגרפיה" שיפרסם. לא מדובר בספרון כיס שתוכלו לזרוק בתיק ולקחת אתכם לכל מקום, אלא ביצירה שתתפרסם בשני כרכים ותיפרש על פני יותר מ-900 עמודים. פול מולדון ערך את הספר על בסיס שיחות ממושכות שניהל עם המוזיקאי, ויהיה מדובר במעין "דיוקן עצמי ב-154 שירים", שאופיו יותר קליידוסקופי מאשר כרונולוגי וסדור. דרך נסיבות כתיבת השירים ומילותיהם, מקרטני יחזור אל רגעים משמעותיים בחייו (ואולי על הדרך יבהיר לנו סוף סוף מה כתב הוא ומה כתב ג'ון לנון). "שאלו אותי יותר פעמים משאני יכול לזכור אם אני מתכוון לכתוב אוטוביוגרפיה, אבל אף פעם לא הגיע הזמן המתאים לכך. הדבר היחיד שתמיד הצלחתי לעשות, בין אם בבית או בדרכים, זה לכתוב שירים חדשים", אמר מקרטני. הוא סיפר שאין לו יומנים שמתעדים רגעים מחייו, אבל מה שכן יש לו זה מאות שירים, שעושים בעצם את הדבר הזה בדיוק. "השירים האלה אוצרים בתוכם את כל חיי", הסביר.
תחפושת זגוגית
בחנות הספרים העצמאית "סיפור פשוט" בנווה צדק פתחו בשנה שעברה במסורת משובחת לפורים. יש אנשים שאוהבים להתחפש בעצמם, אחרים אוהבים לחפש את חיות המחמד שלהם וב"סיפור פשוט" מחפשים כותרים ספרותיים. התוצאה היא חלון ראווה מלא אורה ושמחה: "בעקבות הזמן האבוד... שביליתי על הקו עם ביטוח לאומי", "שיחות עם חברים... בזום עם פיג'מה", "שנות העשרים... עשרים" וגם "גן השבילים המתפצלים... מושלם לפיקניק של קפסולות". הנה כל ההברקות, מרוכזות בפוסט אחד.
"מבית של ספרים לבית של אנשים"
למקרה שפספסתם, השיפוצים בבניין בית אריאלה, שהוקם בסוף שנות ה-70, הגיעו לסיומם לאחר עשור של עבודה. האדריכלית גנית מייזליץ-כסיף שעמדה בראש הפרויקט, סיפרה ל-ynet: "הייתה בבניין תחושה של מבוך, ועכשיו אפשר להבין איפה הסלון, איפה אני ואיפה הרחוב. אחד הכלים המשמעותיים ביותר בשיפוץ היה הורדה של קירות כדי לאפשר נהירות של המרחב". לדבריה, הספרייה נבנתה במחשבה כי "הרעש הוא אויב", אך מטרת השיפוץ היא דווקא להוציא את הספרייה אל הרחוב ולהזמין את הרחוב פנימה אל המתחם המואר. תמונות והסברים נוספים אפשר למצוא כאן.
מיליארדר, מה הוא קורא?
אילון מאסק היה האיש העשיר ביותר בעולם עד לפני כמה שבועות. אל דאגה, גם עכשיו לא חסר לו: הוא ירד בסך הכל למקום השני, וייתכן מאוד כי יעקוף שוב בקרוב את ג'ף בזוס, מייסד אמזון. מדובר בסך הכל בחילופי משמרות. פעם זה למעלה, פעם זה למטה (ואף פעם לא אני או אתם, ככה זה). בכל אופן, הסיבה שאנחנו משוחחים על היזם הקנדי-אמריקני, יליד דרום אפריקה, היא וידוי שפרסם השבוע בטוויטר: "אני מודה שאני שופט ספרים לפי הכריכה". מה ההקשר? כמו אצל מאסק, אין הסבר אבל יש לייקים ובשפע: כמעט 400 אלף. הציוץ הסמי-פרובוקטיבי גם עורר דיון ער. גולש אחד תהה: "אם אתה עומד לכתוב ספר מצוין, למה לא לעשות כריכה מצוינת?", וזכה לתמיכת הגולשים. אחר סיפר על חנות שבה כל הספרים עטופים באופן זהה, עם תקציר בלבד. היו כמובן גם אנשים שלא התרשמו מההצהרה, ותבעו את כבודם של הספרים המצוינים והכעורים. ומה דעתכן בסוגיה?
הדור שהתאהב בחופש
לורנס פרלינגטי הלך לעולמו בגיל 101. גם אם השם לא מצלצל מוכר, הוא משתייך לאחת המשפחות המוכרות בתולדות הספרות העולמית: דור הביט. הוא עצמו היה סופר, מחזאי, מתרגם וצייר, שבמשך שישה עשורים הפעיל את חנות הספרים העצמאית הנודעת City Lights. כשמלאו לו מאה, עיריית סן פרנסיסקו הכריזה על יום הולדתו כיום חג, ובשנה שעברה - כשהוא כבר לא ממש ילד - הוצגה התערוכה הראשונה שלו בניו יורק.
אבל יותר מכל, פרלינגטי ייזכר הודות לאירוע משנת 1957, אז הוא הוציא לאור את Howl ("יללה" או "נהמה" בעברית), הפואמה השוצפת והקוצפת של אלן גינסברג, שהפכה תוך זמן קצר לשיחת היום בארצות הברית. לאחר ההדפסה, פרלינגטי הועמד לדין באשמת "פרסומי תועבה", על ההתייחסויות המפורשות בשיר ליחסי מין הומוסקסואליים ולשימוש בסמים - בצעד בלתי חכם בעליל מצד השלטונות, שבעצם העניקו ליצירה הנועזת תהודה ציבורית עצומה.
שלל המסרים והדימויים העוצמתיים בשיר (הנפתח בשורה המפורסמת "ראיתי את טובי המוחות של הדור שלי נהרסים על ידי טירוף, גוועים ברעב, בהיסטריה ועירום...") הגיעו לאוזניהם של כל איש ואישה, וייתכן שהשפיעו על דור שלם. דור שהתאהב בחופש להתבטא, להרגיש, לשיר ולהתאהב. בסופו של דבר המשפט נגמר בניצחונו של פרלינגטי. הפרשה המרתקת הזו מתועדת בסרט המעניין "יללה" משנת 2010, המציג שחזור של המשפט (בכיכובו של ג'יימס פרנקו) לצד פרשנות מונפשת לשיר.
המשורר הישראלי דורי מנור הספיד השבוע את פרלינגטי בפייסבוק. "אלה - אלה בדיוק - המקרים שבהם נבחן מו"ל, ופרלינגטי עמד במבחן הזה בגבורה. הלוואי עלינו אנשי תרבות ושירה אמיצים כאלה", כתב. על כך אפשר להוסיף רק קריאת "אמן".
