המעריצים של "עולם הדיסק", סדרת הפנטזיה הקומית של הסופר הבריטי המנוח סר טרי פראצ'ט - עניין של 41 ספרים בסך הכול – לא מרוצים. וזאת בעיה, כיוון שיש הרבה מהמעריצים הללו. הרבה מאוד. ב-40 ומשהו שנות הקריירה הספרותית שלו מכר פראצ'ט יותר מ-80 מיליון ספרים, אשר תורגמו ליותר מ-30 שפות, כולל עברית. רק ג'יי. קיי. רולינג וסדרת "הארי פוטר" שלה מכרו יותר ממנו בבריטניה, וכמו במקרה שלה, גם ספריו של פראצ'ט ממשיכים להימכר, ובכמויות..
זעמם של המעריצים התעורר עוד באוקטובר, כששוחרר לרשת הטריילר הראשון של "המשמר", העיבוד עתיר התקציב של BBC אמריקה לאחת מהעלילות הנמשכות האהובות ביותר שרקם הסופר בגוף העבודות המונומנטלי של "עולם הדיסק": זו העוקבת אחר משמר הלילה של הכרך הסואן, המזוהם והמושחת אנק מורפורק.
סיפורו של משמר הלילה ראה אור לראשונה בספר "שומרים! שומרים!" מ-1989, והמשיך ב"אנשי המשמר" ובספרים נוספים בסדרה. מדובר בעצם בכוח השיטור של אנק מורפורק, המורכב מחבורה מגוונת של טיפוסים מפוקפקים-נאלחים-דחויים-מסוכנים שכנראה לא היו מוצאים תעסוקה הוגנת באף מקום אחר. מהמפקד חובב הטיפה המרה סם ויימס, דרך הטרול כבד-המחשבה דטירטוס ואשת הזאב הקשוחה אנגואה, ועד למצטרף החדש גזר, אשר גדל בקרב גמדים עד שגילה לחרדתו שהוא בעצם בן אנוש (המתנשא לגובה שני מטרים).
את סאגת "עולם הדיסק" – המתרחשת על פלנטה שטוחה שנחה על גבם של ארבעה פילים, שבעצם עומדים על גבו של צב ענקי בשם א'טואן - החל טרי פראצ'ט ב-1983, עם "צבע הכשף". "רציתי להשתעשע עם קלישאות", סיפר אחרי שהקריירה שלו כבר התבססה. זה היה הספר הראשון בסדרה שכאמור, המשיכה ל-40 ספרים נוספים ועוד המון יצירות נספחות, כמו קובצי מפות של "עולם הדיסק", רומנים גרפיים ואף ספרי בישול ומתכונים, שברבים מהם שיתף פראצ'ט פעולה עם יוצרים אחרים. התפוקה שלו הייתה כה מטורפת, שהיא כבר הפכה לאגדה. על מנת לסבר את האוזן, היו תקופות שבהן ניפק פראצ'ט שלושה ספרים בשנה אחת.
ב-2007, כשהוא בן 59, הודיע פראצ'ט כי חלה בסוג נדיר של אלצהיימר – בשורת איוב עבור סופר, ובטח כותב פורה כמותו. ב-2008 נאם בכנס של ארגון צדקה למען חקר המחלה, ודיבר בגילוי לב: "גבירותיי ורבותיי, שמי הוא טרי פראצ'ט, כותבה של סדרת ספרי פנטזיה שזכתה להצלחה לא מוסברת, ובמהלך השנתיים האחרונות היה לי אלצהיימר. אני רוצה להמשיך לכתוב! אבל זה אומר שאני גם צריך להמשיך לחיות. אתה לא יכול להמשיך לכתוב כשאתה מת, אלא אם שמך הוא ל. רון הבארד (מייסד הסיינטולוגיה וסופר מד"ב – י.ב)". משאלתו של פראצ'ט התגשמה, לפחות בחלקה: הוא המשיך לכתוב וליצור ממש עד הרגע האחרון, כשנפטר במרץ 2015 מסיבוכים הקשורים למחלה, בגיל 66. "כתר הרועים", הכותר האחרון השייך ל"עולם הדיסק" וספרו האחרון בכלל, יצא כשישה חודשים לאחר מותו.
אז מה בעצם קומם את המעריצים של פראצ'ט בנוגע ל"המשמר"? ובכן, תחילה קיימת אנק מורפורק של העיבוד החדש - כבר לא עולם פנטזיה בניחוח ימי הביניים, עם טוויסט קומי-אבסורדי, אלא משהו מודרני בהרבה, המתכתב עם אסתטיקת פאנק, סייברפאנק וסטימפאנק (סוגת מד"ב המדמיינת גרסה אלטרנטיבית של התפתחות העולם, עם דגש על טכנולוגיה אנכרוניסטית מבוססת-קיטור). במילים אחרות, המטרופולין הפנטסטי הייחודי שברא פראצ'ט עבר הסבה למשהו אחר לגמרי, עתיר גראפיטי ועכשווי במפגיע, דגל אדום ראשון מבחינת המעריצים הרבים.
שנית, ישנם השינויים העלילתיים שנעשו בסדרה, כמו גם אלו הנוגעים לאפיון הדמויות – אלמנטים שהתגלו במלואם עם עליית הסדרה לאוויר ביום א' האחרון. עוד באוקטובר תהה גולש באתר רדיט "מי דמיין את ויימס כדמות בסגנון קפטן ג'ק ספארו?", במחאה על אופן עיצובו של ויימס (בסדרה מגלם אותו ריצ'רד דורמר, בריק דונדאריון מ"משחקי הכס"). בסדרת הספרים של פראצ'ט תואר ויימס כטיפוס מובס אך בעל מצפון שהופך לגיבור בעל כורחו, בעוד בסדרה, בגילומו של דורמר, הפך לאלכוהוליסט צבעוני, פרוע ומוחצן בהרבה. וזה לא הכול: דמויות אהובות נעלמו כלא היו (רב"ט נובי נובס, למשל), אחרות עברו שינוי מגדרי (הלורד וטינרי, שליטה הערמומי של אנק מורפורק, הפך לאישה, בגילומה של אנה צ'נסלור), ואחרות עברו, ובכן, שינוי. הגמדה צ'ירי, למשל, מעמודי התווך של משמר הלילה, הפכה בעיבוד הטלוויזיוני הזה לבן אנוש לא-בינארי מבחינת מגדרית (בגילום ג'ו איטון-קנט).
וגם שינויים עלילתיים יש למכביר, מאחר ויוצר "המשמר" סיימון אלן (שכתב עבור הסדרות "מכת מחץ" ו"המוסקיטרים") בחר להתאים אותה לפורמט של סדרת משטרה פרוצדוריאלית. וזה דווקא מובן, שכן ההשקעה המאסיבית בסדרת פנטזיה יקרה כמו "המשמר" צריכה להוכיח שהיא יכולה לרוץ למשך יותר מאשר עונה אחת – מה גם שפראצ'ט תפר את הסיפור מלכתחילה בסוגת הדרמה המשטרתית, במסגרת החיבה שלו להתבוננות סאטירית בתופעות תרבות מודרניות דרך הסיפורת הפנטסטית (ב"ראי-נוע" שלו, למשל, רומן נוסף השייך ל"עולם הדיסק", ירה שלל חיצים לכיוונה של הוליווד). אבל לכו תשכנעו את המעריצים המושבעים, אשר מביטים בעיניים כלות על כל השינויים הרדיקליים האלה שנעשו לגוף היצירה של פראצ'ט, ונותנים דרור לזעמם ברשת.
גם ניל גיימן התעצבן: "יש הבדל בין עטלף מחמד לבאטמן"
והמעריצים הם לא היחידים שזועמים. ריאנה, בתו של פראצ'ט, הייתה מעורבת בעיבוד של "המשמר" עוד בשלביו המוקדמים באמצעות חברת נרטיביה שהיא מנהלת ואשר מפקחת על הקניין הרוחני של אביה, אך נטשה אותו במהלך הדרך. בינואר 2020, כשהעבודה על "המשמר" הייתה בעיצומה, בחרו ריאנה ועוזרו הוותיק של פראצ'ט רוב ווילקינס, גם הוא ממנהלי נרטיביה, לשתף בטוויטר תגובה של יוצרת פנטזיה ומד"ב נערצת אחרת, אורסולה לה גווין, על עיבוד טלוויזיוני שנעשה ב-2004 לסאגת "ארץ-ים" שלה. "אינני יודעת על מה הסרט הזה", כתבה לה גווין בזמנו, "הוא מלא בסצנות מהסיפור, מסודרות באופן שונה, עם עלילה שונה לחלוטין, כך שלא יהיה בהם היגיון. כשעברתי על התסריט התחוור לי שלכותבים אין שום הבנה בנוגע לנושא הספרים ואפס עניין לנסות ולהבינם. כל מה שהם רצו לעשות זה להשתמש בשם 'ארץ-ים' ובכמה סצנות מהספרים, בסרט גנרי עם עלילה חסרת משמעות המבוססת על סקס ואלימות". אאוץ'. באוקטובר האחרון, אחרי שהטריילר יצא ונתקל בתגובות קשות, צייצה פראצ'ט המשך: "תראו, אני חושבת שזה ברור ש'המשמר' לא חולק שום DNA עם 'המשמר' של אבא שלי. זו לא ביקורת ולא תמיכה. זה מה שזה".
אפילו ניל גיימן, סופר הפנטזיה הנערץ ושותפו של פראצ'ט ליצירת הרומן האהוב "בשורות טובות" (1990) – אשר איננו נכלל בסדרת "עולם הדיסק", אך הפך לפייבוריט של המעריצים ובכלל - הביע תרעומת על הבחירות שנעשו ב"המשמר". בתגובה לגולש שהגן על הזכות לקחת חומר מקור ולפתח אותו לכיוונים חדשים, צייץ גיימן: "כן, אבל בסיס המעריצים הוא המעריצים. והם אוהבים את חומר המקור כי זהו חומר המקור שהם אוהבים. אז אם אתה בוחר לעשות משהו אחר, אתה מסתכן בכך שתנכר את המעריצים בקנה מידה מונומנטלי. זה כבר לא באטמן, אם הוא כתב חדשות במעיל גשם צהוב עם עטלף מחמד".
גיימן עצמו עיבד את "בשורות טובות" לטלוויזיה, ובפעם הראשונה בקריירה שלו אף עשה זאת מהכי קרוב שאפשר, בתור המפיק והשואוראנר. במאי 2019 יצאה מיני-סדרה בת שש פרקים המבוססת על הרומן שלו ושל פראצ'ט, קו-פרודוקציה של אמזון ו-BBC בכיכובם של מייקל שין ודיוויד טננט, וזכתה לביקורות אוהדות בסך הכול. אבל אפשר להניח שההצלחה היחסית של גיימן נבעה מהקרבה שלו לחומר, שכן עד היום, אף אחת מהעיבודים לעבודותיו של פראצ'ט - וספציפית אלו השייכות ל"עולם הדיסק" - לא הוכתרה כהצלחה רבתי. משחקי וידאו, רומנים גרפיים, מחזות לתיאטרון, סרטי טלוויזיה ומיני-סדרות - במהלך השנים נעשו שלל ניסיונות לעבד את "עולם הדיסק", וגם במקרים שבהם התוצאה התקבלה באהדה (כמו טרילוגיית סרטי הטלוויזיה של רשת סקיי שנעשו בין השנים 2010-2006), כאמור, אף יצירה מפעימה לא מצאה את דרכה אל המעריצים.
אז למה בעצם כל כך קשה לעבד את פראצ'ט למסך? כי ביחס לסופר שאחראי לכל כך הרבה רבי מכר, וזכה לעדת מעריצים כה גדולה מסביב לעולם עוד בימי חייו, די מדהים לגלות כמה מעטים הם העיבודים ליצירותיו, ומאלו, אף לא אחד מהם מצא את דרכו אל הקולנוע.
ובכן, הסיבה העיקרית היא סגנון הכתיבה הייחודי של פראצ'ט: טבול באירוניה ועמוס בהערות שוליים היסטריות, אלמנט שמקשה במיוחד על תרגום ויזואלי למסך (לעיתים קרובות, להערות השוליים בספריו של פראצ'ט יש הערות שוליים משלהן). בנוסף, לעיתים קרובות סיפוריו של פראצ'ט מ"עולם הדיסק" אינם נעתרים לכללים הנרטיביים המקובלים מבחינה מבנית – הם נודדים אנה ואנה, במשמעת נרטיבית רופפת הנקשרת יחד רק בשלבי הסיום, מה שיוצר בעיה בניסיון עיבודם למבנה שלוש המערכות המקובל בקולנוע, למשל.
סיבה נוספת היא המבנה של סאגת עולם הדיסק: פראצ'ט בנה עולם מפורט להפליא, כזה ההולך ומתמלא בפרטים ואינפורמציה עם כל רומן נוסף, וכולל שלל גאגים רצים לאורך הספרים. במילים אחרות, גם הספר ה-30 בסדרת עולם הדיסק יוסיף על היכרותכם איתו, להבדיל מאשר רק יתרחש בו. וכך, כל מי שינסה לעבד את עולם הדיסק למסך חייב בראש ובראשונה לנסות ולהבין איך דוחסים את ההיסטוריה המפורטת שלו, גבולותיו הגיאוגרפיים (המשתנים), שלל יצוריו הפנטסטיים ומגוון השפות והניבים שברא פראצ'ט לתוך גבולותיו התחומים היטב של עיבוד טלוויזיוני או קולנועי.
במובן מסוים, לאור המהמורות הללו בדרך לעיבוד פראצ'טי מוצלח, יוצרי "המשמר" נקטו בבחירה היחידה שעמדה לרשותם. "היינו צריכים לבחור את החלקים הטובים ביותר מסדרת הספרים, ולהמציא את הסדרה שלנו, להמציא את העולם שלנו", הסביר מפיק הסדרה ריצ'רד סטוקס בכנס קומיק-קון בניו יורק, בשנה שעברה. "אתה לא צריך להכיר את הספרים על מנת ליהנות מהסדרה, וזהו אחד מהדברים המרגשים ביותר בה".
והוא צודק. אתם בהחלט לא חייבים להכיר את הספרים כדי ליהנות מ"המשמר", שלפחות על סמך הפרק הראשון וכשמנתקים אותה מעולם הדיסק, מתגלה כצבעונית ומבדרת למדי, בתנאיה שלה (ואם מנמיכים ציפיות לגובה הדשא). הבעיה היא שיהיה לכם קשה מאוד ליהנות ממנה אם אתם אכן מכירים את העולם הנפלא, החם, הסרקסטי ועתיר הדימיון שברא פראצ'ט, על שלל הספרים שבאמצעותם תיווך אותו לקוראיו המסורים. לצורך העניין, ובהנחה שאינכם מעריצים של עולם הדיסק, חשבו על סדרה המתרחשת בעולם של הארי פוטר אבל בגרסה דיסטופית, כוללת גיבורים המוכרים היטב למיליוני המעריצים אבל עם שינויים משמעותיים (בואו נגיד שרון הוא כלב מדבר), ומכוונת בבירור לכל השאר, למי שטרם נשבו בקסמי העולם של ג'יי קיי רולינג. האם לא הייתם חשים נבגדים, אפילו במעט?
