בזמן שרובנו אפינו עוגות וחרשנו על נטפליקס בימי הקורונה, מיקיאגי ניצל את הזמן בסגר ועבד על אלבום חדש בסלון ביתו שבשדה ורבורג. "אני חולה סוכרת מסוג 1, אז נכנסתי לסגר כמה שבועות לפני כולם מתוך דאגה", הוא מספר בריאיון ל-ynet לרגל יציאת הסינגל החדש שלו מתוך האלבום. "ובנוסף לכך, בגלל היותי איש רוח ומתקשר, גם סוג של ידעתי מה עומד לקרות אז הגנתי על עצמי כי הבנתי את הסכנה שיש בזה. בסגר כזה יש שתי אפשרויות - או שאתה 'תולה' את עצמך או שאתה אומר 'אוקיי, אנסה להפיק מזה משהו שלא עשיתי עד עכשיו'".
המוזה, כהגדרתו, נחתה עליו דווקא בימים אלה, שבהם הוא חושש לבריאותו ומסתגר מפני העולם החיצון, ובעקבותיה נוצרו עשרה שירים חדשים. את כולם הוא כתב, הפיק והקליט לבדו ובגלל הסגר גם ניגן בעצמו על כל הכלים. "זה הכריח אותי לעשות דברים שהם לא באזור הנוחות שלי", הוא מתוודה, "אבל בסופו של דבר אני מבסוט. אומנם זה לא רחמנינוב אבל אני מתעסק בפופ וסחתיין שמישהו שאין לו השכלה מוזיקלית יצר את זה".
לאלבום אין עדיין תאריך יציאה רשמי, אולם מיקיאגי (מייקל הירשמן בשמו הרשמי והמוכר פחות) מקווה לשחרר אותו בעוד כחודש וחצי. הטעימה הראשונה מתוכו היא השיר Crazy For Love, ממתק פופ קליל וממכר עם השפעות אייטיז בולטות, שמשוחרר היום (ד'). מיקיאגי שר בשפה האנגלית, שבה הוא חש בנוח, שיר שככל שהוא מקפיץ כך גם יש בו נימה אישית. "אני לא הרופא שלכם, ולא המנטור", הוא שר, "אז קבלו אותי עם כל הפגמים".
השיר ממוען למישהו מסוים?
"השיר כאילו מתאר אותי. קצת משוגע, קצת עצלן, קצת מיסטיקן, אבל מלא באהבה. אני חושב שזאת הגדרה מאוד נכונה. אני 30 שנה רווק ומן הסתם האביר לא ידפוק בדלת, בטח שלא בתקופת הקורונה. אני מתייחס בציניות לאהבה ושר 'אם אהבה לא יכולה לקבל את מי שאני אז אני לא רוצה אהבה בכלל".
את הקליפ שמלווה את הסינגל הוא צילם וערך לבדו, גם כן במחשב. "אני וואן מן שואו", הוא אומר. בקליפ הוא מחליף זהויות – פעם חולה נפש שזקוק לריסון ופעם ליצן שהוא קצת מצחיק וקצת מפחיד. "חשבתי על משהו שהוא מעניין ויזואלית. בהתחלה רציתי ליצור מעין גרסה ל-Thriller של מייקל ג'קסון, סרט אימה כזה, אבל לא יכולתי לעשות את זה לבד ובלי תקציב", מסביר מיקיאגי את הרעיון שמאחורי הקליפ. "יש בו קצת את הדראג שאני אוהב, הקינקיות הזאת, ואני מקווה שהוא יעניין אנשים".
הסגר לא הפתיע את מיקיאגי, והוא אפילו הגיע אליו מוכן, בין השאר בגלל השתתפותו ב"האח הגדול" לפני שש שנים והעיסוק שלו בתחום המיסטיקה והרוח. "ב'האח הגדול' הייתי שלושה חודשים, 88 ימים, במעין סגר כזה. זה עשה לי עבודת הכנה לקראת הסגר הנוכחי כי זה הרגיש לי קצת דומה", הוא אומר.
איך הרגשת בתקופת הסגר הפעם?
"היתרון הפעם הוא שאני חשוף למדיה, ויש לי אינטרנט, סרטים, מה שב'אח הגדול' לא היה לי. הסגר לא היה מאוד קשה לי כי זה די דומה לאורח החיים שלי. אני אדם שנמצא לבד, רוב הזמן מול מחשב. המחשב הוא גם העבודה, גם החיים החברתיים שלי, ולפעמים גם חיי האהבה שלי נמצאים בו אז זה לא מאוד שונה".
"האח הגדול" הפך גם את העניין שגילה בנושא המיסטיקה והתקשור למקצוע. "התחלתי להעיד על עצמי כמתקשר רק אחרי 'האח הגדול'. לפני זה לא העזתי לקרוא לעצמי מתקשר אבל שם היו לי כמה קטעים מאוד מיסטיים, כולל חזיונות. כשיצאתי אמרתי לעצמי שאני לא יכול יותר לברוח מזה. עשיתי הרצאות בנושא וערבי תקשור בבתים".
יכולת התקשור התריעה, לדבריו, מפני המגפה עוד בטרם החל מניין החולים לעלות באופן חסר שליטה. "התחושה המוקדמת שלי מאוד חזקה ואיך שהגיעו הידיעות הראשונות על הקורונה נדלקה לי נורה אדומה. אני סומך על האינטואיציה שלי כדי לזהות מתי זה חולף ומתי לא", אומר מיקיאגי. "קלטתי שעומד לקרות פה משהו לא טוב ועניינתי את הסביבה שלי אבל אף אחד לא ממש התייחס. כשכולם עוד ישבו רגל על רגל בבתי קפה, הזהרתי אנשים שזה הולך להיות נוראי ואפילו היו לי לוחות זמנים לגבי הפסקת הלימודים והכניסה לסגר".
ומה לגבי גל שני?
"זה עדיין מתקיים. אנחנו על עשרות נדבקים ביום כי אני חושב שעשו קצת טעות בגישה של עד כמה לשחרר מהסגר, ואני חושב שלא הסבירו את זה נכון. אנשים נמצאים במעין כמיהה לחזור לחופש ולחיים הרגילים שלהם. אני חושב שרוב הישראלים בתחושה שזה חלף - וזה ממש לא חלף. צריכים להיות יותר נוקשים לגבי המסר".
החשש מפני התפרצות נוספת החזיר את מיקיאגי כבר עתה לסגר נוסף. "אין לי ברירה", הוא אומר, "אני חייב להגן על עצמי. אם חס וחלילה המצב יחמיר וזה שוב יהפוך לסגר של חודשים, אולי אני אעבוד על אלבום שלישי. עכשיו צריך רק להילחם במשקל".
כמו אמנים ועצמאיים רבים, גם מיקיאגי נפגע כלכלית בתקופה זו. המוזיקה לא מכניסה כסף, אירועי התקשור אינם ואם זה לא מספיק אז המצב גם לא מאפשר לו ללמד איפור - עוד אהבה שהפכה למקצוע. "זאת מדינה קטנה בלי הרבה בתי ספר לאיפור אז איפה שהייתה לי אפשרות לימדתי, אבל השוק קשה. כל העצמאיים סובלים וכל האמנים. אמנות לא ממש מתרגמת לפרנסה טובה חוץ מאשר למעטים. או שאתה מאוד מצליח ומאוד עשיר, או שאתה לא מצליח ומאוד עני. אין כל כך אמצע".
אתה מגדיר את עצמך עני?
"מתקרב...אני על גבול העוני. מאוד מביש להגיד את זה אבל אני ריאליסט. אני לא עני אבל אני בהחלט יכול להגיע לשם".
יש לך טענות למדינה?
"בהולנד למשל יש דבר שנקרא עזרה לאמנים. אמן שמוכיח שהוא יוצר אמנות מקבל תקציב ממשלתי לכל חייו. זה לא קיים פה. העניין הזה של להיות אמן בארץ אין לו חשיבות, אמן מצטייר פה כתחביב, לא באמת מקצוע. יכול להיות שלא תהיה לי ברירה ובשביל הפרנסה אצטרך להתעסק בחודשים הקרובים בתחום שהוא לא האמנות שלי. כמו לדוגמה להיות קופאי בסופר".
הצלחתו הגדולה ביותר של מיקיאגי כמוזיקאי עדיין זכורה לו בתור הסולן של להקת נוער שוליים, אי שם בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. שירים כמו "ענוג", "אמסטרדם" ו"ציירי לך שפם" הפכו את הלהקה לסנסציה וזיכתה אותה בתארים כמו שיר השנה ואלבום השנה.
יש סיכוי לאיחוד של נוער שוליים?
"נוער שוליים מתה בשנת 1991. ואני חוזר לעניין התקשור כי במשך השנים היו לי המון הצעות לעשות קאמבק, כולל בשנים האחרונות. בכל פעם שסרקתי את הספקטרום הזה שנקרא נוער שוליים זה היה מת מבחינתי ולכן לא אשררתי את זה. האנרגיות והקסם שהיו אז לא קיימים היום ולכן לא יהיה יותר נוער שוליים לעולם. מה שהיה היה וצריך להשאיר את זה בתקליטים ובקלטות של פעם".
