אם קוויבי (Quibi), שירות הסטרימינג הדנדש שמיועד לניידים בלבד (וניתן להורדה כבר עכשיו), יענה על הציפיות של האנשים שהביאו אותו לעולם - אז פייסבוק, יוטיוב ושאר לוגמי זמן אינטרנטיים צריכים להתחיל לדאוג. בתחרות האכזרית על הקשב הפנוי שלכם, קוויבי מציע לכם תוכן טלוויזיוני לכל דבר, מושקע ועתיר סלבס, וכזה שעשוי להחליף חיטוט ספוראדי ביוטיוב או בהייה מטומטמת בפיד כלשהו - אינסטה, טוויטר, פייסבוק, טיקטוק, יו ניים איט.
הקרב הזה הולך ומחריף, ובעידן הפרעת הקשב גם שבע דקות פנויות הן נתח נאה להילחם עליו, ולכן, כפי שכבר סיפרנו במדריך לצופה המתחיל בקוויבי, הוא מציע נגיסות קטנות של שבע עד עשר דקות משלל ז'אנרים - דרמות, קומדיות, דוקו, ריאליטי וחדשות, כשבכל יום חול יעלה פרק חדש בכל סדרה.
מתקדמת בצעדים קטנים (מאוד) לכיוון נטפליקס
עם השקעה של מיליארד דולר בתוכן ושלל יוצרים וסלבריטאים שמשתתפים בחגיגה, קוויבי בהחלט עושה את כל המאמצים לשנות את הרגלי הצפייה שלכם. על אף שני האלמנטים המפתים - הפרקים הקצרצרים והצפייה האפשרית לאורך ולרוחב - הממשק הראשי עצמו לא בהכרח מזמין התרשמות או תמונה מלאה של כל התוכן שקוויבי מציע: בשלב זה עוד אין כתוביות בעברית, לוקח יותר מדי זמן לדפדף בין היצע התוכניות ולא תמיד ברור מה הופך שבע דקות לפרק שעומד בפני עצמו, בעיקר בסרטים ובסדרות, אבל עצם החלוקה כנראה מסייעת לצופה להרגיש שהוא צפה במשהו שלם. הממשק הפנימי די יעיל והחזרה הקלה לסדרות שצפית בהן מקלה על הניווט.
קוויבי לא משאיר מקום לספק: הוא מיועד לניידים ורק לניידים ואם אתם, כמוני, מאמינים שפינוק אמיתי הוא השתרעות מול מסך גדול עם שלט ביד אחת וג'אנק פוד כלשהו בשנייה, ושצפייה בסלולרי היא הכרח בעיתות מצוקה - תיאלצו לשנות את הרגלי הצפייה שלכם כדי ליהנות ממנו. כדי להקל עלינו את ההסתגלות יינתן השירות, שאמור היה לעלות תחילה רק בארה"ב ובקנדה אבל נפתח במפתיע גם לישראל, ללא תשלום בשלושת החודשים הראשונים ובסיומם הוא יעלה 27.90 שקל לחודש. כדי לחסוך לכם את הזמן, עשינו סיבוב ראשון (וגם שני) בממשק, ראינו כמעט הכל וחזרנו עם המלצות צפייה ואי צפייה על סדרות נבחרות מההיצע הנוכחי לנוחיותכם.
סדרות/סרטים
Survive
דרמה. בחורה אובדנית יוצאת לחופשה מהמרכז הרפואי בו היא מאושפזת ובונה על התאבדות במהלך הטיסה, רק כדי להתרסק עם המטוס, להינצל ולהילחם על חייה. הבן אדם היחיד ששרד איתה היה בחור נחמד שישב כיסא לידה. יחד הם מנסים להתמודד עם טראומות מהעבר ולנצח את איתני הטבע הקפואים. מבוסס על רומן באותו השם מאת אלכס מורל.
מי: סופי טרנר ("משחקי הכס") וקורי הוקינס ("המתים המהלכים").
שורה תחתונה: "Survive" היא ללא ספק הסדרה הכי אסתטית ומושקעת של קוויבי, וכנראה גם הכי מדוברת. היא מתחילה מהורהרת ונוגה וממשיכה נוגה ומדכאת, עם הרבה שתיקות רבות משמעות - פריווילגיה שלא בטוח שפרקים כל כך קצרים יכולים להרשות לעצמם, ומשחק מלודרמטי אפילו יחסית לניצולים של התרסקות מטוס בשממה מושלגת. יש לה פוטנציאל והיא מעלה תהייה מעניינת: כמה יסכים אדם אובדני לחיות כדי להשאיר בחיים אדם אחר? הרעיון הזה נתמך בבחירה מעניינת של היוצרים - בפרקים הראשונים הדמות הראשית שוברת את הקיר הרביעי ומדברת אל הצופים, מה שמאפשר הצצה מעניינת אל התהליך הנפשי שעובר על הגיבורה. אבל האלמנט הזה נעלם וכשהדרמה נעלמת נשארת רק האימה. לצפות בדילוגים, אם בכלל.
Flipped
קומדיה. בני זוג, אמנים בעיני עצמם, עושים מייקאובר לחורבה מדברית בניסיון להשיג לעצמם תוכנית בטלוויזיה. באחד הקירות הם מוצאים ערימת מזומנים, עפים עליה ועל עצמם ובהתאמה מסתבכים עם סוחרי הסמים המקסיקנים שהחביאו אותה שם. הפשרה החד צדדית שהושגה: הצמד יעשה מייקאובר לאחוזה של קרטל הסמים.
מי: וויל פורטה ("האיש האחרון בעולם"), קייטלין אולסון ("פילדלפיה זורחת"), ארתורו קסטרו ("ברוד סיטי") ובהמשך גם אנדי גרסייה ואווה לנגוריה ("עקרות בית נואשות").
שורה תחתונה: כנראה הסדרה הכי טובה סו פאר בקוויבי. עלילה אבסורדית ומרעננת, כתיבה שנונה ומשחק מעולה של שני השחקנים הראשיים הופך את Flipped לממתק קומי אמיתי. במובן מסוים היא אפילו גדולה על הפורמט שקוויבי ייעד לה, אזוקה במיטת סדום קטנה למידותיה. הצפייה בצ'אנקים של שבע דקות, טובות ככל שיהיו, די מתסכלת. בינג' מעולם לא היה מוצדק יותר, או אולי אפילו, יסלח לי האל הטוב, המתנה עד שהסדרה תצא כסרט באורך מלא, בהתאם להסכם של קוויבי עם היוצרים.
Most Dangerous Game
אקשן-מתח. דודג' הוא בחור יפה שגילה לא מזמן שכאבי הראש שלו הם למעשה סרטן קטלני, כלומר הוא עומד למות ולהשאיר לאשתו היפה וההריונית ולבן שבדרך רק חובות ממיזם כושל שניהל. אדם מפוקפק מציע לו להרוויח כסף מהיר וגדול תמורת החיים שלו, שממילא כבר לא שווים הרבה, לשמש כטרף לקבוצת אנשים שנהנית לצוד אנשים אחרים. כל מה שהוא צריך לעשות זה להתרוצץ ברחבי דטרויט במשך 24 שעות בזמן שחמישה מיזנטרופים מנסים להרוג אותו.
מי: ליאם המסוורת' ("משחקי הרעב") וכריסטוף ואלץ ("ממזרים חסרי כבוד").
שורה תחתונה: MDG לוקחת את הזמן ונמרחת ארבעה פרקים לפני שהיא נכנסת לאקשן האמיתי, אבל מרגע שזה קורה - המתח עובד. ואלץ נהדר ומשכנע בתפקיד הברוקר הנבל שמושך בכישרון את דודג' לתוך המירוץ והמסוורת', ובכן, המסוורת' הוא באמת בחור יפה וכמו נולד לסרטי אקשן מהסוג הזה. הלוקיישנים מושקעים, הצופה רוצה שדודג' ינצח את השיטה, והקונספט של ציידי האדם נשמע כמו פרק ארוך של "מראה שחורה". MDG היא אחד הסרטים שבקלות הייתם הולכים לקולנוע לצפות בהם ונהנים בעולם של לפני (או אחרי) הקורונה.
When the Street Lights Go On
דרמת מתח. נערה יפהפיה שגרה בקהילה שקטה נרצחת, ובתוך חקירת הרצח מנסים אחותה ובן הזוג לשעבר שלה להתרגל לחיים שאחרי. העלילה מסופרת מנקודת מבטו של אחד הנערים בשכונה, שעורך את עיתון בית הספר וגם מצא את הגופות, והוא מלווה את העלילה בווייס-אובר (כאדם בוגר שנזכר באירועים).
מי: מארק דופלאס ("תוכנית הבוקר"), טוני הייל ("ויפ") וצ'וזן ג'ייקובס.
שורה תחתונה: WSLG, שנוצרה במקור לפני יותר מעשור, עברה כמה גלגולים לפני הגלגול הנוכחי שלה. היא נכתבה כסרט קולנוע ועובדה בהמשך לסדרת טלוויזיה שקיבלה פיילוט אבל לא הצליחה להתגשם כסדרה. היא שוכתבה ולוהקה מחדש ומצאה לעצמה בית בקוויבי. העלילה אמנם מעט גנרית - השילוש הקדוש שלמדנו לאהוב ולהוקיר וכולל בני נוער, פרברים ותעלומת רצח, שמכורח נסיבות כלשהן מתרחשת בניינטיז - ומזכירה לא מעט סדרות אחרות, אבל בסך הכל היא מסקרנת מספיק כדי להישאר לצפות בה בזכות האסתטיקה, התסריט המוצלח והמשחק המשכנע של כל הנוגעים בדבר. למרות שהיא עוסקת בתעלומת רצח, לא מחכים בפנים טוויסטים משגעים או תפניות דרמטיות, אלא התמקדות בטראומה של קהילה קטנה שמתמודדת עם רצח. שווה צפייה.
ריאליטי/דוקו /חדשות
Chrissy's Court
הדוגמנית כריסי טיגן שופטת בדרכה החיננית והקולית בבית משפט לתביעות קטנות. המקרים אמיתיים, האנשים אמיתיים והפסיקות מחייבות. הכי "השופטת ג'ודי" על היפ הופ. פורמט שתפור על האופי הנגיסי של הפרק.
מי: טיגן, כאמור, ואמא שלה בתפקיד הסדרנית של אולם בית המשפט.
שורה תחתונה: כשהיא מלהטטת בין רצינות להזיה, בהתחשב באופי המקרים שמגיעים אליה, טיגן מצליחה להחזיק את המשפט שהיא מנהלת וגם לפסוק פסיקות הגיוניות וצודקות. וכן, הצדק לא סתם נראה אלא גם נראה מצוין, במיוחד אם אתם אוהבים את ההומור של טיגן. הפורמט תפור בול על האופי הנגיסי של הפרק, מצוין כגיחת בידור ביום עמוס.
Gone Mental with Lior
שעשועון-דוקו. ליאור סושרד יעשה את מה שהוא עושה הכי טוב שזה להתחכך עם סלבס בינלאומיים, ועל הדרך גם ידהים אותם ואותנו באמנות החושים שלו.
מי: בן סטילר, קייט הדסון, ג'יימס קורדן ועוד.
שורה תחתונה: מיועד לאוהבי מופע הכפיות של סושרד שעדיין מעוניינים בעוד מאותו הדבר, ומגובה בסלבס על ליתר ביטחון. לזכותו ייאמר שלאוהבי הז'אנר הוא מעניק שואו לא רע.
Fierce Queens
דוקו. ריס ווית'רספון מגישה לכם סרטוני טבע מבית ה-BBC מנקודת מבט נשית, מה שזה לא יהיה שזה אומר.
מי: רווית'רספון והטבע.
השורה התחתונה: נדמה ש-Fierce Queens לוקחת לקצה את השאיפה של קוויבי להפוך כל תוכן אטרקטיבי באמצעות תחיבת אנשים מפורסמים לתוכו. אל סרטוני טבע של ה-BBC, יפהפיים, יש לציין, צורפה ווית'רספון כמגישה וקריינית. היא פותחת כל סרטון כשהיא לבושה במחשוף נאה וסביבו שמלה, ומציגה את הנושא שנדמה שהותאם לרוח הזמן - שתי צ'יטות טינאייג'ריות מתמודדות עם גיל ההתבגרות בטבע, קהילה בה הקופות מזייפות אורגזמה כדי לסנג'ר את הקופים לתפקד כאבות, מלכות נמלים במאבק אכזרי על המלוכה ואני יכולה רק לדמיין שפרק על האיילות שיוצאות לקמפיין #MeToo הוא רק עניין של זמן. ווית'רספון היא שחקנית נהדרת ואהבתי אותה כמעט בכל תפקיד, אבל ההגשה והקריינות שלה ילדותיות ומושכות תשומת לב מהוויזואל במקום לתמוך בו.
Punk'd
חידוש מיושן - כן, זאת סתירה, אני יודעת - לתוכנית המתיחות המפורסמת של אשטון קוצ'ר ב-MTV, עם צ'אנס דה ראפר בתפקיד המנחה וכוכבים דרג ב' מהוליווד בתור הנמתחים.
מי: צ'אנס, כאמור, מותח את לייזה קושי, ליל נאס אקס, סברינה קרפנטר, מייגן די סטליון ועוד.
שורה תחתונה: הכי יהודה ברקן פינת מושון בפח האשפה. שיחזור חסר מעוף של מה שכבר בזמנו דשדש על גבול הניג'וס. חובה לדלג.
Thanks a Million
דוקו do good. בכל פרק סלבריטאי-על ייתן 100 אלף דולר מתנה למישהו שהוא רוצה לפנק כי הוא קיבל ממנו השראה או עזר לו באופן כללי. המישהו הזה ישמור לעצמו 50 אלף ויעביר את השאר למישהו אחר, מאותן סיבות, וגם הוא יצטרך להעביר לאדם שלישי מחצית מהכסף שקיבל - ושם תיסגר השרשרת. אתם תזכו לשמוע מיליון פעם בכל פרק כמה זה חשוב וממלא לתת משהו למישהו אחר וגם לשמוח שיש עוד כמה אנשים טובים בעולם הזה.
מי: בכל פרק סלב אחר - מתחילים עם ג'ניפר לופז (שגם הפיקה), ועוברים דרך קווין הארט, קריסטן בל, ניק ג'ונאס, קרלי קלוס, טרייסי מורגן ועוד.
שורה תחתונה: על פניו, קלישאת פיל גוד מפונפנת שעוזרת לסלבס - שספק אם הכסף בכלל יצא מכיסם - להיראות טוב ולספר לנו כמה זה כיף להיות נדיב. אבל איפשהו הרוח הלארג'ית נכנסת ללב והצופה נפעם למראה הג'ובות יחד עם האנשים שמקבלים אותן. פחות רלוונטי בימים בהם הקורונה שורצת על כל שטר, אבל אם יש משהו שמסעיר אמריקנים, ואת האנושות בכלל, זה ערימות של כסף מזומן. אז רגע לפני שהוא יוצא מהחוק, הנה הזדמנות אחרונה להתפעל ממנו, ועוד למטרה טובה. בפועל, תתכוננו להפוך לשלולית תוך כדי צפייה.
I Promise
דוקו do good. כוכב ה-NBA לברון ג'יימס חוזר לעיר הולדתו, אקרון, אוהיו, בה התבגר, נפלט ממסגרות חינוכיות וסבל מעוני מצמית, כדי להעניק לעצמו חוויה מתקנת. על הדרך הוא עוזר לשפר קצת את הסטטיסטיקה של העיר, שבה כל 26 שניות נפלט ילד ממערכת החינוך. ג'יימס מקים בית ספר שנועד לתמוך בילדים בסיכון ולא מסתפק בזה - הוא מבטיח למסיימים מימון של לימודים באוניברסיטה ואפילו מחזיר את ההורים שלהם לספסל הלימודים לרכישת השכלה.
מי: לברון ג'יימס, אלא מי.
השורה התחתונה: אפשר להתווכח על הכוחניות של לברון, כפי שהיא משתקפת מאמצעי התקשורת, ועל פולחן האישיות שלו (בבית הספר יש תצוגה מרהיבה בכניסה של.. נעלי נייקי של האיש), אבל אי אפשר שלא להוריד את הכובע נוכח הדבר העצום הזה שהוא עושה עם הכסף שלו. הסדרה עצמה עשויה לא רע, היא עוקבת אחרי הילדים והמשפחות שלהם, מפרטת את המניפסט החברתי של לברון ומרגשת לפרקים. לא רק לחובבי לברון.
Murder House Flip
דוקו ריאליטי. אותו דבר כמו מייקאובר רגיל לבתים, אבל הפעם עם בתים שהם זירות רצח בדימוס.
מי: לא כל כך משנה.
שורה תחתונה: מדובר כנראה בשילוב המוזר ביותר שתיתקלו בו בטלוויזיה, שכבר ראתה כמה דברים מוזרים בחיים שלה, בין דוקו פשע ומייקאובר לבתים. זה אומר שהפרק נע בעצבנות בין סוג של אימה ("ממש פה התרחש הרצח? והם קבורים בפה בחצר, אמרת? ויכול להיות שנמצא פה חלקי גופה?") ובין החדווה וההתמוגגות שמאפיינים את הז'אנר והאנשים שעובדים בו ("כן, נבנה להם גזיבו ונשים נדנדות בחצר!"), עם פס הקול המוזיקלי המתבקש. למרות הניסיון למשוך צופים של שני ז'אנרים שונים לתוכנית אחת, הפורמט לא באמת מתרומם מהזיווג המוזר הזה. קטעי ארכיון מהרצח נמהלים בדיבורים על פינות עבודה וספות חצר, והאנמיות של שני המנחים הבלתי זכירים בעליל רק הופכת את העסק לבלתי צפי לחלוטין.
