משנות ה-70 עד שנות האלפיים וולטר מרקדו נחשב לאסטרולוג הכי מפורסם בעולם. הוא היה הליברצ'ה של ההורוסקופים: טיפוס קאמפי, נשי ומוחצן, החמוש בתלבושות ראוותניות. תוכניות הטלוויזיה והרדיו שלו ריתקו מיליוני מעריצים בכל העולם וסלבריטאים ופוליטיקאים רבים ביקשו את עזרתו ועצותיו. מנחה הרדיו הפופולרי הווארד סטרן הגדיל ואמר עליו בזמנו שעבור קהלים מסוימים באמריקה הלטינית הוא "יותר גדול מישו".
אבל יום אחד הוא פשוט נעלם מהעין הציבורית. תיאוריות רבות סבבו סביב היעלמותו - חשבו שהוא חולה ולכן פרש לטירה שבנויה כמו מבצר ענקי, או שאולי הוא עקר למקסיקו או ללוס-אנג'לס. אחת התיאוריות טוענת שהוא פחד להזדקן מול המצלמות והעדיף להסתגר.
(באדיבות נטפליקס)
"רואה בכוכבים: סיפור של וולטר מרקדו" הוא סרט תיעודי שעלה לאחרונה בנטפליקס, המנסה לפענח את דמותו הצבעונית ושופך אור על היעלמותו מאור הזרקורים. מרקדו, שהלך לעולמו לפני פחות משנה בגיל 87, עוד הספיק לככב בסרט של כריסטינה קוסטנטיני וקארים טאבש ופרש בפני הבמאים את סיפורו הייחודי.
הוא נולד ב-1932 (מזל דגים) בכפר קטן בפוארטו ריקו, אי בים הקריבי המהווה מדינת חסות של ארה"ב. בילדותו, הוא נחשב לחריג בסביבה החקלאית והענייה שבה הוא גדל. "הייתי ילד ביישן וחסר ביטחון ואימא שלי גוננה עליי יותר מדי", הוא נזכר בסרט. "הייתי חולמני. כל הזמן חלמתי. ידעתי שאני שונה מהאחרים - אבל אימא אמרה לי: 'אם אתה שונה, תמשיך להיות שונה, ושזה לא ידאיג אותך. להיות שונה זו מתנה. להיות רגיל זה דבר נפוץ'. כבר אז החלטתי להמציא ולברוא בתוכי אדם מפורסם".
לטענתו הוא התוודע לכוחותיו המיוחדים עוד בילדותו. "יום אחד, ציפור צנחה בחצר שלנו. הרמתי את הציפור והתחלתי להתפלל: 'את תחיי ציפור קטנה' ופתאום הציפור התחילה לנפנף בכנפיה, מצבה השתפר והיא התרוממה ועפה. השכנה שלנו הייתה עדה למתרחש והיא אמרה עליי: 'הילד הזה זכה בחסד האל כדי לעזור ולרפא אנשים'. היא התחילה לספר עליי לאחרים ואנשים בכפר התחילו להידפק על דלת ביתנו וביקשו לראות אותי. אז אימי השיבה אותי בכיסא והתושבים התחילו לגעת בי וכך נהפכתי ל'וולטר של הניסים'".
כשבגר, מרקדו למד ריקוד באוניברסיטת פוארטו ריקו והחל לשחק בתיאטרון ובטלנובלות, עד שקיבל ב-1969 הצעה לתוכנית יומית משלו, שאורכה 15 דקות ועניינה אסטרולוגיה. אחרי שלושה חודשים, מרקדו כבר הגיש תוכנית של שעה, שזכתה להצלחה חובקת יבשות.
עד מהרה הפך למעצמה תקשורתית הכוללת תוכנית רדיו, ששודרה ב-150 תחנות רדיו (כולל באירופה ובארה"ב) והגשת הורוסקופים יומיים. מרקדו לא יכול היה להסתובב ברחוב בחופשיות בשל גילוי ההערצה. "כולם רצו פיסה ממני, אנשים היו זקוקים למילות השראה", ניסה מרקדו להסביר את הצלחתו, "אולי זה היה הרגע הנכון במקום הנכון עם האנשים הנכונים. לפי הכוכבים, הכול היה מושלם".
עם הזמן, מרקדו הפך למדיום המוכר ביותר בעולם והוגדר כ"נביא של העידן החדש". כשהוא הופיע על מסך הטלוויזיה אי אפשר היה להתיק ממנו את המבט, בין השאר בגלל הלוק המפואר והמהודר שאימץ שכלל איפור כבד, שיער צבוע, תכשיטים, שרשראות חרוזים, טבעות ובעיקר גלימות ססגוניות מעוטרות בפנינים ואבני חן, שעוצבו על ידי מעצבים מפורסמים. אפילו ג'יאני ורסאצ'ה עיצב לו אחת מרהיבה במיוחד. "לכל תוכנית הייתה לי גלימה מיוחדת או חלוק. חלק מהגלימות כבדות מאוד, חלקן צבועות ביד. לכולן יש סיפור. אני הסיפור והגלימה היא המסגרת. הגלימה עוטפת אותי ומשדרת את דמותי ללבבות של הקהל שלי. השתמשתי גם בתנועות הידיים שלי כדי ללמד, לעזור, לשרת, להעניק מסר יפה של אהבה ושלום. האהבה היא הסיבה לכל דבר, הסיבה לחיות", הוא סיפר.
6 צפייה בגלריה
"אני הסיפור והגלימה היא המסגרת". מתוך "רואה בכוכבים: סיפורו של וולטר מרקדו"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אחד ממעריציו הגדולים הוא לין מנואל מירנדה, היוצר והכוכב של "המילטון", בן למשפחת מהגרים מפוארטו ריקו. בסרט מתואר מפגש מרגש בין השניים ומירנדה מספר כי תמיד חלם לפגוש את אליל נעוריו. "גדלתי עם ההופעות בטלוויזיה שלו. אני זוכר שחשבתי כמה דרמטי הוא היה, וכמה מהמם הוא היה", נימק מירנדה את בקשתו. "אני לא זוכר שום אסטרולוג דובר אנגלית, שריתק את תשומת ליבם של מיליוני בתי אב. רק וולטר הצליח לעשות זאת. הוא היה מרכיב עיקרי בילדותנו.
"כשהלכת לבקר מישהו והוא הופיע בטלוויזיה - ישבת בשקט עד שהוא הגיע למזל שלך. הוא גרם לי להאמין בו, בכוח המיומנות הרטורית שלו. הוא היה משגר אליך אנרגיות חיוביות דרך מסך הטלוויזיה, נתן לך תקווה וסיכוי לשיפור, גרם לך להאמין בעצמך. את התוכנית שלו הוא תמיד היה מסיים עם המשפט 'הרבה-הרבה אהבה'. בזכות וולטר אנשים מקבלים טוב יותר אנשים שהם אחרים. הוא חלוץ אמיתי".
6 צפייה בגלריה
לין מנואל מירנדה פוגש את מרקדו. מתוך "רואה בכוכבים: סיפורו של וולטר מרקדו"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הלוק וההתנהגות של מרקדו עוררו שאלות רבות לגבי זהותו המינית והיו כאלה שתהו האם הוא גבר או אישה. מרקדו גונן בקנאות על חייו הפרטיים וסירב לדבר על חייו הרומנטיים. הוא לא היה מעוניין שיגדירו אותו דרך המיניות שלו, וחשב שזה לא עניינו של איש. קרוב לוודאי שחשש לצאת מהארון, בגלל שסבר שזה יפגע בקריירה שלו.
כשנשאל בתוכנית אירוח אם הוא הטרוסקסואל או לא, מרקדו חמק וענה: "אני מכבד סקס כמשהו קדוש. מבחינתי סקס הוא רוחני. אני נשוי לקהל שלי, לאנשים שלי".
כשיוצרי הסרט תהו מדוע הוא לא מדבר אף פעם על זהותו המינית השיב: "יש לי מיניות עם הרוח, עם הפרחים בגן, עם היופי של הטבע כולו. אני לא זקוק למישהו רק כדי שישמח אותי, או שיגרום לי לחוות אורגזמה. אני עושה סקס עם החיים, עם הכול – בגדים, יופי".
מצד שני, מרקדו הפר את הכללים ופרץ גבולות בנראות האוונגרדית שלו. הוא נחשב לחריג בתרבות הלטינית הידועה בשמרנותה. בעצם הופעתו בבגדים צבעוניים, הוא העניק תקווה להומואים רבים, שחשו שהם לא כל כך שונים כפי שחשבו. הם ראו בו גיבור-על, גם בזכות הגלימות שלו.
המראה האנדרוגני שלו התעצם בזקנתו. "לוולטר היו פנים חזקות שקראו תגר על המגדר, ואולי על הגיל אפילו. והשיער שלו היה הכלאה בין תסרוקת גברית איכותית משנות ה-70 לבין תסרוקת סבתא זוהרת ואיכותית", אומרת עליו בסרט מירייה לוסיה שעוסקת בכישוף.
למרות שמרקדו קרא את העתיד וחזה בכוכבים ובקלפים למאות מיליוני אנשים, הוא לא חזה את הנפילה שלו עצמו. כמו במקרים רבים, גם הפעם האשמה מצויה במנהלו האישי, ביל באקולה. בתחילת הדרך מרקדו סבר שבאקולה הוא סוג של בן ומלאך "שאלוהים שלח אליי, כדי לפרסם ברבים אותי ואת מסר האהבה וההבנה שלי. אהבתי אותו ובטחתי בו ובחוכמתו".
מרקדו עשה כל מה שבאקולה ביקש ממנו, כולל חתימה על חוזה דרקוני - אותו לא טרח לקרוא. על פי תנאי החוזה, מרקדו העביר את כל הזכויות על שמו ועל עבודתו בעבר ובעתיד לחברה של באקולה. בני משפחתו של מרקדו החלו להתערב וטענו שהוא עשה משגה חמור. "חיי הפכו להיות שייכים לו. ואז הוא הפסיק לשלם, למרות שהמשכתי להקליט את התוכנית ולציית לתנאי החוזה".
מרקדו רצה לבטל את החוזה, אבל באקולה טען שהחוזה אומר שההתקשרות ביניהם היא לצמיתות. הסכסוך הגיע ב-2012 לבית המשפט. בשלב מסוים, מרקדו לא הורשה להשתמש בשמו ובתדמיתו ונאסר עליו להופיע בטלוויזיה, מה שגרם כמובן להשלכות כלכליות. הוא הפעיל סוללת עורכי דין במאבקו להפר את רוע הגזרה וקיבל בסופו של דבר בחזרה את כל הזכויות שלו, את שמו, תדמיתו ודמותו.
אבל הסכסוך שבר את מרקדו גופנית ונפשית, ויומיים אחרי סיום המשפט, הוא לקה בהתקף לב חמור, ממנו בקושי התאושש. התוכנית האחרונה של מרקדו שודרה ב-2006 ואחריה הוא ניסה להתקאמבק, אך כשל בניסיונותיו לחזור לטלוויזיה. מרקדו, שהיה חרד לתדמיתו הקורנת, בחר להיעלם מהעין הציבורית. מעריציו ומעריצותיו מוכי הגעגועים ניסו לברר לאן הוא נעלם.
למרות גל השמועות העסיסי, למעשה מרקדו הסתגר במשכנו המצועצע והעמוס בסן חואן, מוקף בתמונות של עצמו, במזכרות ובקלטות של התוכניות הישנות שלו. עד מותו, מרקדו חלק את ביתו ביחד עם כלבו האהוב רונו ועם העוזר האישי וילי אקוסטה, ששמר עליו והגיש לו את כל תוספי המזון והמולטי-וויטמינים, שבעזרתם מרקדו שהאמין שיחיה אחרי 120 שנה.
היו שטענו שבין השניים התקיים קשר מיני וזוגי, אולם שניהם מכחישים זאת. אקוסטה מכריז בסרט כי "וולטר היה אנדרוגינוס. הוא נראה כמו אישה ויש לו אנרגיה נשית ולפעמים הוא נראה כמו גבר. אנשים נהגו לומר: 'הוא קוויר' או 'הוא מתרומם'. אבל לא היה אכפת לו וגם לי. וולטר תמיד נטל גלולה שנקראת 'לא אכפת לי'".
אחרי שנות ההיעלמות וההיעדרות מהתקשורת, הגיע הקאמבק המיוחל של מרקדו. בני דור המילניום התרפקו על הזיכרונות בהתקף נוסטלגי וחלקם גילו אותו לראשונה והחלו לסגוד לו ברשתות החברתיות. הוא כיכב בממים, על חולצות ומיזעים, בבארים, ונערכו לו שלל מחוות, כולל תערוכה במוזיאון בפלורידה לכבוד חגיגות היובל לפריצה שלו. זמן קצר לפני פתיחה התערוכה מרקדו נפל ושבר צלע וחוליה בחוט השדרה. למרות זאת הוא הגיע לאירוע הפתיחה באוגוסט 2019, שלושה חודשים לפני שהלך לעולמו. כראוי לדיווה שהוא היה, הוא נכנס למוזיאון רכוב על מרכבה מוזהבת, מאושר וקורן. בסרט הוא מספר שזה היה הרגע היפה בחייו.
