ם השנייה השנה, אסף אמדורסקי הצליח למלא את היכל התרבות בתל אביב אמש (ד'), וציין 20 שנה לאלבום "מנועים שקטים". במה מעוצבת, הרכב מורחב, אורחים מכובדים (שלום חנוך ואבישי כהן החצוצרן) ואלבום שמככב בפסקול הישראלי כבר שני עשורים - היה שם כל מה שצריך בשביל הופעה חגיגית.
"15 דקות"
(צילום: שמוליק דוידפור)
לבושים בלבן, אמדורסקי והלהקה עלו לבמה והכניסו את הקהל לתוך "מנועים שקטים" דווקא עם השיר שסוגר אותו - "אהבה". הפתיחה השקטה התחלפה במהירות לניסורי הגיטרות של אוהד קוסקי ורם אוריון. אבל הלהקה קיפצה מעל שישה שירים נוספים עד שהגיעה לאחד הלהיטים הגדולים של האלבום, "15 דקות". כאן סוף סוף הקהל התעורר, שלף במהרה את הטלפונים הניידים ותיעד, גם את הרגע שבו אבישי כהן, לבוש שחורים, עלה לבצע את סולו החצוצרה.
כהן, שביצע את הסולו גם בהקלטות האלבום, הפליא לנגן וגרם לקהל להתמוגג מצלילי החצוצרה. בשלב מסוים הבמה הוחשכה ופנסים שכוונו אל כדור מראות ענק שניצב בתקרת ההיכל, הפך את המקום למועדון מנצנץ - אבל גם זה לא דחק בקהל לקום ולפזז. אחרי שני שירים שכהן שר (אף שאינו מוכר בזכות יכולות השירה שלו) - "בראשית" ו"התקפת לב", הוא ירד מהבמה לקול תשואות הקהל.
"אני מתרגש מאוד להזמין את מורי ורבי, שלום חנוך", הכריז אמדורסקי רגע אחרי שביצע את "שיר ללא שם" - אותו שיר שביצע בשבוע שעבר בערב המחווה רב המשתתפים ליצירתו של חנוך. ויחד השניים העניקו ביצוע נעים ל"לילה" כשיתר יושבי האולם מצטרפים בשירה. הקלידן יונתן דסקל הוסיף מדי פעם צלילים אלקטרוניים שנתנו רעננות לקלאסיקה האלמותית של חנוך.
אולם דווקא הלהיט הבא, "רוך וקושי", שבו השתתפו לצד אמדורסקי שני אורחיו, היה מפוספס, וניכר כי לא נעשו מספיק חזרות בין השלושה. הביצוע הבא, של "לילות שקטים" (מתוך אלבום המופת "אדם בתוך עצמו"), היה פיצוי ראוי, והחיוכים שנמתחו על פני חברי הלהקה הוכיחו כי הם נהנו, לא פחות מהקהל.
"השמיים הכחולים"
(צילום: שמוליק דוידפור)
לקח למנועים זמן להתחמם. רק אחרי כשעה וחצי מתחילת ההופעה הקהל באמת התעורר. כשהלהקה החלה לנגן את "חלום כהה", בצדי האולם כבר נעמדו לא מעט אנשים שלא יכלו להתאפק יותר והיו חייבים לרקוד. בשיר "יקירתי", אמדורסקי ירד מהבמה ושר מתוך הקהל ללא ליווי מוזיקלי, במה שהיה יכול להיחשב כרגע המרגש בהופעה. בזמן שא.א. שר מהקהל, על הבמה נפער חלל שמתוכו הועלתה לבמה עמדה עם קלידים, סמפלר ושלל אביזרים אלקטרוניים שאיפשרו לאמדורסקי להעביר את הכפתור למצב מסיבה. הוא אלתר ב"כוכב", חתך אל איזורי הרייב ב"רכבת לצפון" ועם הצטרפות הלהקה חזר לעיבוד המוכר והאהוב.
"שרתי עם אבא של אסף, בני אמדורסקי. זוכרים?", שאל חנוך כשעלה להדרן לרגע מיוחד, שבו נוצר מחדש, 50 שנה אחרי שהוקלט - הקסם של השלושרים, ההרכב בו היו חברים חנוך, אמדורסקי האב וחנן יובל - בשיר "האוהבים את האביב".
"בראשית"
(צילום: שמוליק דוידפור)
כמעט שעתיים אחרי תחילת המופע אמדורסקי נתן את האות, "אני יודע שהתאפקתם כל הערב לא לקום, עכשיו אפשר להפסיק להתאפק", הכריז והקהל, שכבר הגיע לפאתי הבמה, קיבל עיבוד מעניין עם גוונים אפריקנים ל"החדר האינטימי שלי". העיבוד יוצא הדופן העלה תהייה - מדוע שירים נוספים במהלך הערב לא זכו לעיבודים כאלו שהביאו את הקהל ואת הלהקה לשיא?
אך אמדורסקי בחר שלא לסיים בשיא והחליט לסגור את הערב עם השיר "הנצח הוא נצח", אחד חדש ופחות מוכר לקהל. וזו לא הייתה הבחירה התמוהה היחידה בערב הזה. נדמה כי מוטב היה אם המופע היה מתקיים בעמידה, בדומה למופע שנערך במועדון התיאטרון. הצפייה במרבית ההופעה הייתה, ובכן נעימה - לא בדיוק התחושה המתבקשת לציון 20 שנה לאלבום אלקטרוני. אמדורסקי יודע לגרום לקהל לזוז, חבל לבזבז את זה על כיסאות בהיכל המפואר.
