ברכותי! אחרי שנים של עבודה סיזיפית ותקציבי ענק, האלגוריתם של נטפליקס הגיע לכלל שלמות. התוצאה היא הסדרה החדשה של נטפליקס, "מגנוליות מופלאות", שפיצחה את הנוסחה ומכילה את כל הקלישאות האפשריות, שיפנו למכנה המשותף הרחב ביותר. או במילים אחרות, דרמה רגשנית שלא תדגדג לכם את האונה, ומצד שני גם לא תשאיר עליה טביעות אצבע.
מאדי, הלן ודיינה סו הן שלוש חברות ותיקות שגרות בעיירה הדרומית "סרניטי" (שלווה). כל אחת מהן מתמודדת בדרכה האצילית ונטולת הרבב עם צרות שכל אמריקני יכול להזדהות איתן – מאדי בעיצומם של גירושים מכוערים מבעלה שבגד בה עם המזכירה שלו, דיינה סו מתמודדת עם הבת המתבגרת שלה ועם עובד אלים שפיטרה, הלן רוצה להביא ילדים לעולם למרות רווקותה. מעל כולן מרחף קסמה של עיירה דרומית שכוחת אל עם ניחוח נוצרי חזק (אלוהים וישו זכאים לתמלוגים בהתחשב בתדירות שבה הם מופיעים בתסריט). הכל גנרי עד אימה וצפוי להכאיב, והדיאלוגים הצ'יזיים נשמעים כאילו נכתבו על ידי מחולל קלישאות שנהנה להגיד 'דיינה סו'.
לזכותה של הסדרה ייאמר שהיא לא תובענית משום בחינה, ולא מתיימרת להיות משהו אחר. "הבו לי את המשועממים", היא אומרת, "את המדוכאים, מותשי הקורונה שרק רוצים לשבת מול המסך ולבהות במשהו שלא יצריך אותם לשום מאמץ מחשבתי". היא היתה עשויה להיות התגשמותו של המונח פיל גוד טי.וי, הטלוויזיה שאתם צורכים כשהמוח שלכם רוצה רק לנוח וליהנות, אם אכן חווית הצפייה בה היתה כוללת גם הנאה. "This is Us" היא דוגמה מצוינת לפיל גוד טי.וי - רגשנית להפליא אבל לא מעליבה את הצופה כשהיא משליכה עליו עלילה נדושה, דמויות שטוחות ומשחק חסר מעוף.
"מגנוליות מופלאות" מבוססת על סדרת רומנים עם אותו השם שכתבה שריל וודס, שנדמה כי הצליחה ללכוד את כל מה שאמריקה של טראמפ מתגעגעת אליו. היא תחודש ללא ספק לעונה שנייה, וגם שם, הרשו לי להמר, הדמויות שלה, בבתיהן המושלמים, עם הילדים החמודים שלהן והספא שהן מקימות בשם ההעצמה הנשית, יתמודדו עם צרות לא גדולות מדי, שלנצח יוכלו להיפתר עם קוקטייל טוב, שיחה עם שתי חברות ילדות וביקור בכנסייה. אמן.