בימים אלה מתנהל בבית המשפט למשפחה וירושה בירושלים תיק מסקרן במיוחד, הנוגע לעיזבונה של שרלוט ברגמן, אספנית האמנות שהתגוררה בבית מפואר בשטח מוזיאון ישראל עד למותה ב־2002.
ברגמן המנוחה הייתה חובבת אמנות ידועה. בין המכרים שלה, שיצירותיהם נתלו בביתה, היו מארק שאגאל, פאבלו פיקאסו, הנרי מור, אלכסנדר קאלדר, ועוד. חדר שלם בביתה היה מלא בעבודות קרמיקה של פיקאסו.
ברגמן נולדה באנטוורפן ב־1903, ואיבדה רבים מבני משפחתה. היא התגוררה עם בעלה, האדריכל האנגלי לואי ברגמן, במשך שנים בלונדון ולאחר מכן בארצות־הברית, ואחרי מותו ב־1955 המשיכה לאסוף יצירות אמנות. בעקבות מלחמת ששת הימים עלתה לישראל והייתה מעורבת בהקמת מוזיאון ישראל. בשנות ה־70 בנתה את ביתה על אדמת מוזיאון ישראל, באישורו של ראש העיר טדי קולק.
איציק יעקובי (91), שעבד עם קולק במשך עשרות שנים, הכיר את ברגמן באופן אישי. "היא הייתה ידידה טובה של טדי, והוא מינה אותי להיות איש הקשר בינה לבין המוזיאון", הוא נזכר. "היא הקימה בית יפהפה ואירחה שם חברים כמו קירק דאגלס. כולם עלו אליה לרגל, אבל היא הייתה אישה צנועה שלא עשתה עניין גדול מהרכוש שהיא ובעלה צברו".
לאחר מותה ב־2002, בגיל 99, הורישה ברגמן 14 יצירות מאוסף האמנות הפרטי שלה למוזיאון ישראל, מתוך שאיפה שביתה יהפוך למוצג מוזיאוני הפתוח לציבור. אוסף האמנות המודרני שלה הועבר ברובו לחלל המוזיאון.
לאחרונה הגישה אחת היורשות, האחיינית רייצ'ל טראט, צעירה אמריקנית, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה למנות מנהל עיזבון חדש, לאחר שלטענתה היא לא קיבלה את חלקה בירושה. במהלך טיול שורשים בישראל לפני כשנה וחצי ביקרה טראט, שהייתה בת 16 בעת פטירתה של ברגמן, בבית דודתה. שם, לטענתה, שמעה ממדריכת הסיור כי המוזיאון "הצליח" להשתלט על האוסף. בעקבות זאת הגישה טראט, באמצעות עו"ד צבי ניקסון וקרן אבלו ממשרד עוה"ד א' לנדוי, בקשה למינוי מנהל עיזבון חדש, עורך דין מאיר הלר, הנחשב מומחה למשפט אמנות וקניין תרבותי.
לטענתם, ההסכם שנעשה בין ברגמן לבין ג'יימס סניידר, מנהל מוזיאון ישראל דאז, לא מעניק למוזיאון את האוסף או הבית במתנה, אלא מדובר בשמירה של הבית והחפצים לטובת הנאת הציבור, ובסיום התקופה יחולק האוסף ליורשים. עוד טענו כי דווח לרשם לענייני עיזבון כי ברגמן נתנה במתנה עוד בחייה את האוסף שלה למוזיאון ישראל, טענה שאינה נכונה.
בתחילה טענו עורכי דינו של מנהל העיזבון הארי ספיר כי הצוואה בוערה - כלומר, הושמדה - אך רק לאחר שניתן לאחרונה צו בית משפט העביר ספיר את ההסכם, ממנו עולה חשש כי לא הייתה לברגמן כוונה להוריש למוזיאון את הבית ואת מרבית אוסף האמנות שלה בשווי עשרות מיליוני דולרים, אלא להפקידו בידי המוזיאון לצורך הצגת הבית והאוסף לציבור לתקופה מסוימת, שבסיומה אמור היה האוסף להיות מחולק ליורשים.
בצוואתה ביקשה ברגמן כי מנהלי עיזבון ספציפיים ימונו, אך מנהל העיזבון שמונה היה הארי ספיר, מי ששימש באותה עת כחבר מועצת המנהלים במוזיאון ישראל. בצוואה הורישה ברגמן לספיר את מגש הכסף הג'ורג'יאני שלה, וביקשה כי יהיה לו רק שיקול דעת של הפריטים בביתה שלא חולקו בצוואתה. כעת מתברר כי אוסף האמנות המודרני שלה הועבר ברובו לחלל המוזיאון ולמחסניו, וחלקו נמכר על ידי המוזיאון במכירת ענק שקיים באמצעות בית המכירות כריסטי'ס ב־2018.
עורכי דינו של ספיר, עו"ד מרדכי בייץ ודוד שמואלביץ', הדפו את הטענות של טארט. בתשובתם לבית המשפט תהו על המניעים והתזמון של היורשת לאחר 18 שנים. לטענתם, אין למנות מנהל עיזבון כאשר מינויו נועד להגדיל את חלקה בעיזבון על חשבון שאר היורשים ומוזיאון ישראל. בתגובה לטענות על כך שטארט הייתה קטינה מסר בייץ כי היא "הייתה מיוצגת על ידי אפוטרופוס שניהל את עניינה כהלכה והשיג לה הסדר טוב כשתקפה את מנהל העיזבון האמריקני".
ממוזיאון ישראל נמסר בתגובה: "יצירות האמנות והריהוט בבית ברגמן נמצאים בבעלות מוזיאון ישראל, הן מכוח ההסכם והן מכוח הצוואה, ששניהם חתומים על ידי הגב' ברגמן ז"ל. ככלל, יצירות האמנות והריהוט המקורי ששימש את הגב' ברגמן נמצאים בבית כפי שהיו בימי חייה, כאשר מדי פעם בפעם יצירות כאלו ואחרות מוּצָאוֹת לצורך טיפול ביצירות או בבית".
