חלפו כבר 50 שנה מאז שיצא "בדשא אצל אביגדור", אלבום המופת שיצרו אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, אבל האחרון זוכר את העבודה עליו כאילו שזה קרה אתמול. לפני כשנה הוא כבר החל לעבוד על מופע מחווה לאלבום המיתולוגי לצד שירים נוספים שיצרו השניים לאורך השנים במסגרת פסטיבל ימי זמר חולון, אבל אז הקורונה החליטה לשתק את העולם ולשים גם את ההופעה הזו על הולד. עכשיו, כשהמדינה ברובה מחוסנת, גבריאלוב חזר לתוכנית המקורית והעלה אמש (ו') בתיאטרון חולון את המופע שייחל לו, ועל הדרך זכה למסע מרתק בהיסטוריה האישית שלו. "לקראת המופע נברתי שוב בשירים האלו", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "אני אמנם הולך קדימה אבל לפעמים זה מהר מדי, אז אני נעצר לרגע כדי לחזור ולהקשיב לדברים שעשיתי פעם כדי ללמוד מהם משהו ולקבל פרספקטיבה".
וכשאתה שומע שוב את האלבום, הייתי משנה בו משהו?
"ברוב השירים לא הייתי נוגע. זה היה האלבום הראשון שיצרתי עם אריק והיופי שלו בעיני הוא בחוסר התחכום שהיה לי אז, שהשתנה אחרי שלמדתי מוזיקה בצורה יותר מעמיקה. כשאני מקשיב לאלבום היום אני חושב שאולי השיר 'אני מבין' פחות מתאים לו. אבל גם אחרי 50 שנה התקליט עדיין טוב מאוד לאוזן בעיני".
"בדשא אצל אביגדור" הוא האלבום הראשון שיצרו השניים ביחד, והם בהחלט פגעו בול. רבים מהשירים בו, ובהם "שיר מספר 8", "אני ואתה", "לשרוק בחושך", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "קפה טורקי" ו"צא מזה" הפכו לקלאסיקות. בהמשך הגיעו עוד ארבעה אלבומים משותפים לאורך שנות ה-70 וה-80, שהיו אולי פחות פורצי דרך אך לא פחות יפים.
המפגש הראשון בין גבריאלוב לאיינשטיין התרחש עוד לפני "בדשא אצל אביגדור", כשגבריאלוב היה חבר להקת הצ'רצ'ילים. "בזמן הקלטות האלבום 'פוזי' אריק חיפש להקת רוק שתלווה אותו. הוא עבר בין כל מיני להקות שפעלו אז אבל בסוף הוא נצמד אלינו", נזכר גבריאלוב. "האמרגנים שלנו ושלו, יהודה טלית ז"ל וצבי שיסל, ארגנו מפגש במועדון המסכה בתל אביב. כששמענו על זה מאוד התרגשנו אבל לא ציפינו שיקרה משהו מיוחד. אל תשכח שגם שניים מחברי הלהקה לא היו ישראלים, כך שהם לא הכירו את אריק איינשטיין. כשאריק נכנס ניגנו קטע רוק חזק וכבד וחשבנו לעצמנו שהוא בטח ילך אחרי דקה, אבל הוא נשאר. ניגנו עוד קטע, הרבה יותר חזק מהראשון, ואחריו אריק ניגש אלינו עם הקול בס שלו ואמר 'וואלק חבר'ה, אתם מנגנים על הכיפאק, אולי תרצו לעבוד איתי?'. הקלטנו ביחד כמה שירים ובהם את 'כשאת בוכה את לא יפה', 'אחינועם לא יודעת' שהגיע מהצ'רצ'ילים ואת הקאבר ל'בלדה על ג'ון ויוקו' של הביטלס, ומשם יצאנו להופעות ביחד".
"אני ואתה" מתוך מופע המחווה
(באדיבות פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון)
גבריאלוב נזכר באחת מהנסיעות להופעה באילת (שהיו בהמשך גם הרקע לכתיבת "סע לאט") שבה איינשטיין הציע לו לעבוד ביחד. "זה היה בדיוק אחרי ששלום חנוך נסע לאנגליה ואריק חיפש שותף מוזיקלי חדש. אמרתי לו שאני לא כותב שירים והוא אמר שגם הוא לא, אבל הבטיח שיהיה בסדר. מפה לשם עשינו 18 שירים ביחד". השיר הראשון שגבריאלוב הלחין לאיינשטיין היה "אני מבין" שנכלל באלבום "שירי ילדים" הנשכח של איינשטיין ורוב הקסלי (גם הוא מהצ'רצ'ילים), ובסוף מצא את דרכו גם ל"בדשא אצל אביגדור". גבריאלוב מספר כי הוא לא חשש מהמשימה שהוטלה עליו. "רוב ביקש ממני לבוא לנגן בס וגיטרה באלבום ושאל אותי אם יש לי מנגינה. לא הייתה לי, אז כתבתי משהו וזה מצא חן בעיני אריק, ואחרי זה כבר הבאתי עוד מנגינות. העבודה עם אריק לא הלחיצה אותי כי הוא דיבר איתי כל הזמן בגובה העיניים והרגיע אותי. הייתי אז חסר ביטחון ולא הבנתי מה אני הולך לעשות. היה גם פער גילאים בינינו - הייתי אז בן 19 וחצי והוא כבר היה בן 30 פלוס ועם המון ניסיון, אבל הוא כל הזמן דאג להרגיע אותי, אז שנינו קפצנו למים ולמדנו לשחות ביחד בלי לדעת מה יקרה".
היית גם המעבד של השירים, איך ידעת לכוון את הנגנים?
"בכל ההקלטות שעשיתי עד אז הייתי שותף לכתיבת השירים וגם ניגנתי על בס וגיטרה אקוסטית, ככה שהיה לי את הכישרון וגם את היכולת לראות בראש את העיבוד ולדעת איך כל כלי צריך לנגן. אריק לא כל כך ידע מה הוא רוצה לשמוע. לא דיברתי איתו על העיבודים והוא לא התעסק במה ואיך מנגנים. עבדנו הרבה באולפן כדי לפתח את השירים ולרוב הוא הגיע רק לקראת הסוף כדי להקליט את השירה".
לדברי גבריאלוב, לא היו חיכוכים עם חבריו לצ'רצ'ילים שניגנו באלבום – עמי טרייבש המנוח בתופים וחיים רומנו בגיטרות - כשלפתע הוא הפך לבוס שלהם באולפן. "הם הבינו שאני זה שנותן את הטון כי אלו היו השירים שלי. היינו חייבים להקליט את הכל מראש וידעתי מה אני רוצה לשמוע".
על עטיפת האלבום האייקוני שצילמה אלונה איינשטיין, אשתו הראשונה של אריק, מופיעים גבריאלוב עם הגיטרה האקוסטית ואיינשטיין שניצב במרכז התמונה ומביט בו טיפה מלמטה, על רקע הצריף המיתולוגי של אביגדור צברי שתועד גם בסרט "מציצים". איינשטיין, עוד מתחילת דרכו, נהג לתת הרבה מקום וקרדיט לשותפיו, גם הצעירים וחסרי הניסיון שבהם. למרות העיבודים היפים של גבריאלוב, הגיטרה האקוסטית שעליה נכתבו השירים נשמעת היטב. "זה אלבום שהראשוניות שבה נכתבו השירים נשמרה בו, אבל זה בוסר טוב", אומר גבריאלוב, "לא רציתי שזה יישמע כמו הצ'רצ'ילים, ולכן לא שינתי או פיתחתי יותר מדי את הלחנים המקוריים. החיבור של הצ'רצ'ילים עם אריק היה מאוד חלוצי. לעומת האלבומים שהוא יצר עם שלום חנוך, שבהם השירים היו יותר מתוחכמים, יש באלבום הזה מנגינות יותר קליטות וקלות לעיכול. היה פה חיבור בין משהו מערבי למשהו אוריינטלי עם הרקע הטורקי והיווני שלי, והוא מאוד נוח לאוזן הישראלית".
"אוהב להיות בבית" מתוך המופע
(באדיבות פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון)
"אבא סיפור"
(באדיבות פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון)
גבריאלוב מחייך כשהוא נזכר בפעם הראשונה ששמע את השירים לאחר שהוקלטו. "נסענו בשברולט הישנה של שיסל, כשאריק יושב מלפנים ואני מאחור. בדיוק התחיל אז ברדיו מצעד הפזמונים והשמיעו את 'אני ואתה'. למרות שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה השמיעו ברדיו שיר שהלחנתי לא התרגשתי במיוחד, אבל כן נלחצתי קצת מכך שהוא לא יישמע טוב ברדיו כמו שהוא היה באולפן. לשמחתי הוא נשמע טוב והפך ללהיט מיידי".
"פרט ל'קפה טורקי' ו'היא תבוא' השירים התחילו מלחנים ורק לאחר מכן הגיעו המילים", הוא מספר, "לא הייתי מעורב בכתיבה ואפילו לא הכרתי אז את יענקל'ה רוטבליט (שכתב שבעה מתוך עשרת שירי האלבום, א"ש). גם כשאריק כתב את 'אני ואתה' או את 'אני מבין', הוא לא ישב איתי, אלא שמע את המנגינה בבית וחזר אליי עם המילים. לא התעניינתי או חקרתי אותו למה ואיך הוא כתב אותם כי זה נראה לי כמו הטרדה. 'קפה טורקי' ו'היא תבוא' הופיעו קודם לכן בטורים של רוטבליט בעיתון 'הארץ', וזו הייתה הפעם הראשונה שבה התמודדתי עם הלחנת טקסט של מישהו אחר. עד אז הלחנתי בג'יבריש. זה היה אתגר כי לא למדתי שירה, אבל מצאתי בעצמי איזשהו כישרון של קריאת טקסט והפיכה שלו למשהו אחר ממה שהוא היה על הנייר".
5 צפייה בגלריה
מאיר ישראל, שם טוב לוי, אריק איינשטיין, שמוליק בודגוב ומיקי גבריאלוב
(צילום: שמואל יערי)
אחד משירי האלבום המצליחים שדווקא לא השתתף במופע בחולון הוא "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה". הוא היה עובר היום לדעתך?
"הוא תוכנן להיות במופע, אבל הוא התקצר בגלל כל מיני שיקולים, אז חלק מהשירים ירדו. התלבטנו איך להחזיר אותו, אבל כשצריך להסתפק ב-17 שירים במקום 22, ויש גם אורחים (מוני מושונוב, עידן אלתרמן ואבי גרייניק, שירה גבריאלוב ואסתר רדא, בליווי תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של דוד זבה, א"ש) והם בוחרים את השירים שהם אוהבים, חלק נשאר בסוף בחוץ. אבל אני לא חושב שזה קשור לעידן מי טו. זה שיר תמים ונאיבי שנכתב בתקופה אחרת ותמימה בהרבה, וככה צריך להתייחס אליו".
"בדשא אצל אביגדור", שבו השתתפו גם המתופף אהרל'ה קמינסקי ודוד קריבושי בפסנתר ובעיבודי המיתרים, יצא וזכה להצלחה גדולה, אך גבריאלוב לא היה בארץ כדי ליהנות ממנה. "חזרתי לאנגליה עם הצ'רצ'ילים. הוצאנו שם עוד אלבום, הופענו הרבה ואפילו קווין חיממו אותנו אז. לא ממש שמעתי משם מה קורה עם האלבום בארץ, אבל כן ניסו לדחוף אותו באנגליה ואריק אפילו הקליט גרסה באנגלית ל'אני ואתה'". גבריאלוב חזר בסוף לארץ, וגם לעבודה עם איינשטיין. "במלחמת יום הכיפורים הופענו ביחד מול החיילים והחוויות הקשות משם נכנסו לאלבום הבא שלנו, 'סע לאט'. אז כבר עבדנו אחרת: הקונספט הפעם היה הרבה יותר נוגה ואינטימי. מרבית השירים בו התחילו מטקסטים שרק אחרי זה הלחנתי אותם, וזה היה אתגר מסוג אחר".
5 צפייה בגלריה
מוני מושונוב ומיקי גבריאלוב בחזרה לקראת המופע
(צילום: באדיבות תיאטרון חולון פסטיבל ימי זמר)
בתחילת שנות ה-80 גבריאלוב ואיינשטיין הוציאו יחד את האלבום "חמוש במשקפיים" ובמחצית השנייה של העשור השלימו שני אלבומים נוספים: "אוהב להיות בבית" ו"על גבול האור". "יושב מול הנייר", אחד מהשירים שכתבו אז, כלל את הפזמון שהפך בעיני רבים פה לאקטואלי מאוד בשנים האחרונות: "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן / שברת לי את הלב לחתיכות קטנות / היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו / אני כל כך עצוב בא לי לבכות".
"אריק מאוד אהב את הארץ ולאורך השנים חרה לו מאוד ששיוויון הזכויות נרמס ואנשים השתמשו ביכולות שלהם רק כדי להיטיב עם עצמם", אומר גבריאלוב, "אני חושב שהוא מאוד לא היה אוהב את מה שקורה פה בארץ בשנים האחרונות. 'יושב מול הנייר' נכתב אמנם על רקע אחר, אבל אני מתאר לעצמי שהוא זוכה לפופולריות גדולה בשנים האחרונות בגלל המחלוקת בעם שהובילה לא מעט אנשים לחשוש שהמדינה תלך פייפן אם לא נעשה כך או אחרת. בזמנו לא אהבו את המשפט הזה, כי מי בכלל רוצה לחשוב שזה מה שיקרה למדינה שלו, אבל אמנים רואים לפעמים דברים הרבה לפני כולם. גם אני לא אוהב את המצב כיום, והלוואי שנגיע לימים יותר טובים".
5 צפייה בגלריה
איינשטיין וגבריאלוב. "לא חקרתי אותו למה ואיך הוא כתב את השירים. זה נראה לי כמו הטרדה"
(צילום: שמואל יערי)
ב-2013, בסמוך למותו של איינשטיין, גבריאלוב ניסה לאחד כוחות פעם נוספת. "לא הרגשתי בנוח שאנשים מדברים על זה שאריק לא יוצא מהבית ושלא משמיעים את השירים המאוחרים שלו. חשבתי שהוא ואני צריכים לסגור מעגל כי כל מה שהוא עשה עם אחרים לא כל כך הצליח, ואמרתי לעצמי שהוא שווה הרבה יותר". אמר ועשה, או לפחות ניסה. "השארתי בתיבת הדואר שלו 21 שירים שכתבתי עם מילים שלי ושל משוררים. אחרי שבועיים הוא צלצל ודיברנו, והרגשתי שלמרות שחלפו 28 שנה מהפעם האחרונה שעבדנו ביחד, הזמן לא חלף. בחרנו חמישה שירים ואריק הקריא לי עוד שיר שהוא כתב על אלטלנה. רציתי להיפגש, אבל אריק הסביר לי שקשה לו בגלל כל מיני בעיות בריאותיות. הצעתי שנוסיף את יענקל'ה, ממש כמו אז. נפגשנו כמה פעמים ושכנעתי את אריק להגיע לאולפן שלי ברמת השרון. ישבנו שם קצת ועשינו איזו סקיצה. קבענו פגישה נוספת אבל היא נדחתה. כחודש לאחר מכן, בחנוכה, ראיתי בטלוויזיה שהוא הובהל לבית החולים במצב קשה וכעבור כמה שעות הוא נפטר. לצערי לא השלמנו את האלבום, אבל כן הצלחנו לסגור מעגל".
