מעטים המבוגרים בני ה-80 שאם תשאלו אותם לתחביביהם בזמנם הפנוי, הם ישיבו "בניית עוגבים". אך עבור גדעון שמיר - אלו הם חייו כבר עשורים ארוכים. עד היום בנה שמיר 12 עוגבים, ובימים אלה נמצא לקראת סיום בניית עוגב לאקדמיה למוזיקה בירושלים. כעת, הוא מחפש יורש שילמד ממנו את רזי המקצוע. "אני מחפש אחד או כמה", סיפר הבוקר (ב') בריאיון לאולפן ynet. "אני בן 80 ואין טעם שאני אמשיך לבדי, מפני שאני רוצה להעביר את הידע, אני רוצה שתהיה המשכיות".
(צילום: אביהו שפירא, שחר גולדשטיין)
"יש היענות. אבל להעביר את הסדנה זה לא רק דבר טכני - צריך גב כלכלי כדי לקיים את המקום ואת הפעילות, ולהעביר ידע, כדי שזה יחיה וכדי שגם העוגבים שבניתי יתוחזקו. זה כלי שנועד עבור כל מי שאוהב מוזיקה ורוצה להרחיב את האופקים שלו".
פנו אנשים? "כן, פנו הרבה מאוד, מעל ומעבר לציפיות שלי".
למה מישהו במשפחה לא לוקח את המושכות? "שאלה נהדרת. ב-90 אחוז מהפעמים קורה שהמורשת עוברת מאב לבן. אצלי זה קצת אחרת. כולם עזרו לי בשלבים מסוימים, אבל כל אחד הלך בכיוון שלו".
שמיר יודע כי זוהי אינה משימה פשוטה - המנגנון הייחודי של כלי הנגינה, שמורכב מסדרות של צינורות באורכים שונים, הופך את עבודתו למסובכת למדי. "אם לא מכירים את זה לעומק זה בלתי אפשרי. זה כלי מאוד מורכב - יש שם פנאומטיקה, מכניקה, אקוסטיקה, עיצוב. אני עכשיו בתהליכי סיום של בניית עוגב לאקדמיה בירושלים. זה כלי מאוד משמעותי, ונקווה שזה יקדם את ההתייחסות למוזיקה שלו".
אתה בונה את כולו לבדך? "כן. זאת הדרך היחידה להיות אחראי למה שקורה. חוץ מהמפוח - המפוח זה האלמנט היחידי. לפעמים את המקלדת אני מזמין בגלל רמת הדיוק והשקט, אבל החלילים, כל המערכת, הכול אני עושה לבד. זה כל הכיף".
כמה זמן זה לוקח? "את העוגב הגדול באוניברסיטת חיפה, שבאודיטוריום הכט, לקח כמה וכמה שנים. ואם יש צוות זה כמובן הרבה יותר מהר. אני עבדתי עד עכשיו לבד, ועכשיו יש לי צוות קטן שמתחיל להרגיש את הנושא. אם זה יעניין אותו – הוא יתמיד".
1 צפייה בגלריה
גדעון שמיר
גדעון שמיר
"אני רוצה שתהיה המשכיות". גדעון שמיר
(אביהו שפירא, שחר גולדשטיין)
אפשר לעשות מזה כסף? להתפרנס בכבוד? "אפשר אם עושים את זה נכון. זה עניין של לבנות את הקשרים לאנשים הנכונים. אני עובד על זה הרבה שנים, לאט-לאט יש יותר הבנה. אז בעתיד - כן, אפשר יהיה כמובן להתפרנס מזה".
עם משמע צלילי העוגב, רבים ודאי יקשרו אותו לכנסיות ולקתדרלות, אך לכלי הנגינה הוותיק מעמד מיוחד משלו - ולא רק עבור הנצרות. "זו מסורת ותרבות של מאות בשנים שעוד לא הגיעה אלינו כפי שצריך, תחת אמתלה שזה כאילו שייך לנוצרים, שאין לה שום הצדקה. העוגב הוא כלי כמו כל כלי".
יהיה לכלי ביקוש לדעתך גם בעתיד? "ביקוש יהיה אבל הייתה עזובה והתעלמות מהכלי הנפלא, ועכשיו מתחילה פריחה אמיתית, יש התעניינות - בעיקר בין הצעירים המוזיקאים. זה נועד למי שאוהב מוזיקה ורוצה להרחיב את האופקים שלו".