כבר יותר מחצי שנה שעולם התרבות מושבת. האולמות התרוקנו, המסעדות והפאבים נסגרו ומעל 150 אלף עובדי תעשיית התרבות והאירועים מצאו את עצמם ללא עבודה וללא ידיעה מתי יוכלו לחזור לבמות. אבל בזמן שמקומות הבילוי הפופולריים בתל אביב נותרו סגורים, האלטרנטיבות התחילו לצמוח, וכך קרה שדווקא ביישוב גבעת אלה שבעמק יזרעאל, יישוב שאת כל תושביו ניתן להכניס להופעה אחת של שלמה ארצי בקיסריה, היו מעל 50 מופעים ואירועי תרבות בתוך חודש.
(צילום: ירון שרון)
"עד ליום העצמאות עשינו כבר את כל מה שחשבנו שאפשר לעשות ברמה התרבותית", אומרת מיטל מיצנר לב, רכזת הקהילה בגבעת אלה. "רצינו לתת לאנשים תחושת כיף, לצאת מהדיכאון של משבר הקורונה, ואמרנו, 'האמנים יושבים כבר הרבה זמן בבית, גם השפים, כי המסעדות לא נפתחות בקונספט הרגיל, אנשים סוגרים עסקים ואנחנו יושבים בבית. אז איך אנחנו נחבר בין הדברים האלה ונשיג ניצחון לכל הצדדים? נביא את התרבות אלינו בכרטיס שיעלה אולי מעט יקר יותר מהרגיל, אבל בשביל לעשות את זה בבית שלך, בחצר שלך, זה שווה'".
הרעיון להביא את התרבות ליישוב הפך מהר מאוד לפסטיבל שנערך בחלון ההזדמנויות בין הסגר הראשון לשני. בתפריט: אירוח בחצר, ארוחות שף עם שש מנות, הצגות ילדים, מופעי סטנד-אפ, ובעיקר, מוזיקה בתשלום מסובסד ובלי לחפש חניה. "אמרנו שלא נביא הופעה אחת בערב אלא חמש הופעות, כדי שבמסגרת הגבלות הקורונה כל התושבים יוכלו להשתתף. וכך זה גדל וגדל ותפח הרבה מעבר למה שאני דמיינתי", מספרת שרית פישר, יו"ר ועדת התרבות ותושבת היישוב גם היא.
כל מי שרוצה לארח יכול?
מיצנר לב: "הוצאתי קול קורא לאנשים: מי מוכן לתרום את הגינה שלו? חשוב שהגינה תהיה מטופחת ומספיק גדולה, ושתהיה בה רחבה קשיחה. תוך עשר דקות היו לנו 30 גינות, ואז אמרנו, 'אוקיי, גינות יש לנו, עכשיו אפשר לרוץ הלאה'".
ומי הגיע להופיע?
מיצנר לב: "הראשון שדיברתי איתו היה שם טוב לוי. היה לי את הטלפון שלו, דיברנו והוא אמר: 'לא עשיתי את זה אף פעם אבל אני זורם איתכם'. היה ביקוש כל כך גדול שהוא הגיע לשש הופעות. אחריו הגיעו דנה ברגר, חמי רודנר, קורין אלאל, יובל כספין, לאה שבת, דניאל סלומון, סי היימן, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, מאיה אברהם ודרור קרן. והייתה ליליאן ברטו שעשתה הצגה כזאת על החיים שלה, ומשה אשכנזי, וכבר שכחתי מי עוד היה".
איך זה עבד לוגיסטית, הבנתן מה זה דורש?
מיצנר לב: "לא הבנו מה זה דורש עד שזה קרה בפועל. חילקנו כיסאות לכל בית, קנינו כיבוד ומים לאמנים ולאורחים. המארחים דאגו שיהיה לאמן חדר להחליף בגדים ולהתארגן".
אז מישהי יכולה להגיד, "דנה ברגר השתמשה לי במסקרה?"
מיצנר לב: "אפשר להגיד שדנה ברגר שכחה את הקליפס של השיער שלה. יש פה ילדה שמשתמשת בו. האמנים התקבלו על ידי המארחים עם קפה, בירה למי שרצה, עוגות, לחמים, גבינות ומאפים. כל אחד וכל הטוב שהיה לו לתת. וזה היה ממש בניחותא, ישבו, דיברו הצטלמו, נהנו ועשו באלאנס. בשעה היעודה, כשהגיעו אנשים, בדקנו את הרשימות. לא רצינו לעבור על הנחיית קורונה כזו או אחרת. וכשההופעה התחילה המארחים היו חלק ממנה או נשארו בתוך הבית והקשיבו למוזיקה".
באים להופעה בפיג'מה?
פישר: "העניין הוא לא לבוא בפיג'מה, אלא להרגיש שאתה יוצא, שאתה הולך להופעה. להוריד את הטרנינג שלבשת כל היום, לשים קצת אודם ולהגיע לחצר".
"אני מאוד אוהבת את המוזיקה של קורין אלאל ונורא התחשק לי להביא מופע אליי הביתה ליום הולדתי", מספרת הילה שכטר, אחת התושבות שאירחו הופעה. "אבל מכיוון שהמופעים האלה לא זולים ויתרתי על הרעיון, ובהמשך קיבלתי את זה במקרה, כמו מתנה מהיישוב. האינטראקציה הייתה מצוינת. מהרגע שקורין נכנסה אלינו הביתה אנשים ביקשו שירים, וקורין נענתה לכל בקשה של כל אחד שביקש. היה מקסים. הבן הקטן שלי, בן הארבע, לקח את הכיסא שלו לשורה הראשונה, וישב כל ההופעה מוקסם עד כדי כך שלמחרת הוא התעורר והתחיל לזמזם את השיר 'אי שם בלב' ברחבי הבית".
מיצנר לב: "אמן מגיע לבית של מישהו והמישהו הזה לא חשב שהוא יפגוש את האמן הזה, ועוד אצלו בתוך הבית. אז אנשים פה עפו בטירוף, ואירחו אותם מאוד יפה. היה בחור מהיישוב, בסיסט, שביקש לנגן עם שם טוב לוי. והוא ניגן איתו שלושה שירים. זה היה הגשמת חלום עבורו. בקונסטלציה הזאת המופע מאוד מאפשר, והמפגש עם האמן הוא בלתי אמצעי. הם עשו הדרנים על הדרנים".
פישר: "משה אשכנזי ישב עם המשפחה אחר כך עד שתיים לפנות בוקר. הם ישבו ואכלו סושי".
ואיך האמנים הגיבו?
פישר: "כל האמנים שהגיעו לכאן נפעמו. קודם כל, הם לא היו בחור כזה אף פעם. גם עבורם זו חוויה מאוד מרגשת".
מיצנר לב: "אין אחד שלא אמר לנו 'תודה, איזה מקום יפה, אנחנו באים לגור פה'".
שכטר: "אירחנו גם הצגת ילדים אצלנו בבית. זו פעם ראשונה שהצוות שהגיע אליי הופיע בבית של מישהו. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהיו להם את התנאים האופטימליים להופיע, במצב הנוכחי".
וחוץ מתודה, הם גם אמרו שעזרתם להם כלכלית?
פישר: "עצם זה שהם הסכימו לבוא להופיע פה, בתנאים האלה של הופעת חצר, אומר שזה עוזר להם".
מניסיונכן, קל לנהל מועדון הופעות? איפה היו הקשיים?
מיצנר לב: "זה לא פשוט. עבדנו בטירוף, אתה צריך לראות שההגברה מועמסת ומגיעה כמו שצריך, אתה צריך להיות בקשר עם האמנים, ואם הם מאחרים אז להודיע לתושבים, ואתה צריך להיות כל הזמן עסוק בפרסום".
פישר: "וזה שמצלצל, 'נרשמתי לזה בטעות ואני לא יכול להגיע, אמא שלי חולה'".
מי עוד הייתן רוצות שיגיע לחצר?
מיצנר לב: "סטינג. ראיתי שהוא עושה הופעות חצר בבריטניה".
