איך יודעים שבא הסתיו? נכון, בעיתונות מתפרסמת חשיפה ראשונית ובלעדית של חומרים ממלחמת יום כיפור. הקלטות, תמלילים, מפות, תצלומים או עדויות, מלחמת יום כיפור היא המלחמה שלא מפסיקה לתת. הערב (ב') מימש תאגיד השידור כאן את קופון יום הכיפורים שלו והעלה את "שעת נעילה" - הסדרה היקרה ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית (20 מיליון שקל לעשרה פרקים), שחוזרת למלחמה ההיא, כבר הספיקה להימכר ל-HBO (ריספקט) ותעלה בשירות הסטרימינג של החברה, HBO מקס.
מתוך "שעת נעילה"
(באדיבות כאן)
החשיפות החוזרות והנשנות של חומרים נוספים מימי המלחמה הם גרסת החיטוט בפצע של העם בציון. את עיקרי הסיפור כולנו יודעים - המודיעין שהתריע, ההנהגה היהירה מבושמת הניצחון בששת הימים שהתעלמה מהדיווחים, התקיפה המפתיעה בכמה חזיתות, המחדלים הצבאיים, האבידות הקשות. הטראומה. אף תמליל או הקלטה לא ישנו את הנרטיב הזה ובכל זאת אנחנו ממשיכים לחפש, מנסים להניח את האצבע על לקח יותר מדויק, להסיק את המסקנות כדי להרפות ולהמשיך הלאה. "שעת נעילה", שמתמקדת בחזית רמת הגולן במלחמה, מבקשת לפרוט אותה לבדידים הכי קטנים כדי לקבל את התמונה המדויקת ביותר של ההתרחשויות בשטח, ברמת החייל שבצריח. זאת עוד דרך לחוות את המלחמה ולנסות להבין אותה, לעבד את הכאב.
דבר אחד בטוח: התקציב של "שעת הנעילה" (שמוזכר שוב ושוב בכל פרסומי היח"צ, לפחות הכסף שיצא מהתקציב של כאן עבר לתקציב הביטחון, כלומר נשאר בבית, לא ככה?) הושקע בעיקר במאמץ להקנות לה חזות ריאלית. הטנקים הישנים של צה"ל הושמשו בעלות גבוהה, הקרבות שוחזרו על ידי מומחים עם הכלים והז'רגון הנכון ואפילו הלוקיישן המקורי. אפקטים ממוחשבים, מאלה ששימשו את "משחקי הכס", העניקו לסדרה את קרבות חיל האוויר ואפילו הפציעות שוחזרו על ידי רופאים שהתנדבו במלחמה ההיא. אין ספק שחווית צפייה ריאליסטית, שתביא את הצופה לשדה הקרב, ממוקמת גבוה בסדר העדיפויות של היוצרים, רון לשם ("בופור"), עמית כהן, דניאל אמסל והבמאי ירון זילברמן ("ימים נוראים"). פשרות שהתרגלנו לצרוך בסדרות ישראליות אינן מנת חלקה של "שעת הנעילה", בין היתר הודות להפקה המשותפת עם חברת "ווסטאנד פילמס", "אנדמול-שיין ישראל" ו"יונייטד קינג".
לא במקרה משורבבת לסיפור "משחקי הכס". גם היא מבית HBO. גם בה הקרבות הריאליסטיים והמפורטים הם חלק משמעותי בדי.אן.איי של הסדרה, ומהבחינה הזאת "שעת נעילה" היא מעין "משחקי הכס" של יום כיפור. אלא שכובד המשקל שהונח על השחזורים המדויקים נותן אותותיו בכנף השנייה של הסדרה – הנרטיב הסיפורי, זה שאמור להצית את הרגש וליצור הזדהות. הריאליזם מגיע במקרה הזה על חשבון העלילה, הדמויות והדיאלוגים שנוטים לבנאליות ולפאתוס.
אם לשם ולהקתו חיפשו את הסיפור האישי שיביא את הצופה פנימה, הסיפור הזה איננו. יש לנו את המייצגים המתבקשים של כמה מגזרים - "הפנתרים השחורים" שסימנו את תחילת הקרע החברתי (מאור שוויצר, עופר חיון ואמרי ביטון), מולם הקיבוצניקים המתנשאים, קצין במוצב מודיעיני ברמת הגולן (אביב אלוש) שנכבש על ידי הסורים. העיתונאי האקטיביסט (ליאור אשכנזי, אלוהים אדירים, עם כזה תקציב הייתם יכולים לשים עוד קצת כסף על הפאה שלו) שמחפש את הבן החייל שלו, שמגלם לי בירן. יותר מדי מראי מקום, מעט מדי הברקות תסריטאיות או דמויות כובשות. אין רובד נוסף, עומק או אבחנות מעניינות. צפייה בקרבות אינסופיים, אפרופו "משחקי הכס", היא תובענית ולאורך זמן גם, יסלח לי האל, די משעממת.
מלחמת יום כיפור, כמו כל מלחמה, הייתה אכזרית ומייאשת. בניגוד לחדוות "מעטים מול רבים" הרגילה שלנו נאלצנו להתמודד עם ההיבריס ועונשו, והידיעה שהנהגה קצת פחות שחצנית וזחוחה הייתה יכולה להוציא אותנו ממנה עם פחות אבידות. ממשלת גולדה נבחרה גם אחרי המלחמה, המהפך הפוליטי הגיע רק כמה שנים לאחר מכן, ב-77'. במובן מסוים "שעת נעילה" היא סדרה קצת שחצנית שמנפנפת בריאליזם שלה ומתעלמת מהעיקר. היא מן הסתם תעורר באזז הגון ואולי תפנה עוד מבט לנושא הלומי הקרב, ובצדק, אבל אני יכולה לראות איך היא בקלות שוקעת תחת ויכוחי "האם מדובר בטנק מרכבה או צנטוריון" ו"האם הטנקים הסורים בסדרה הם T-55 או T-62", שמפספסים את כל הרעיון: הישאבות לסיפור אנושי, מורכב, רגשי ומפתיע, תוך התעלמות מופגנת מהשיער של ליאור אשכנזי.
