החלל, הגבול האחרון. אלו הם מסעותיה של ספינת החלל "אטלס 1", במשימת שלוש השנים שלה לנחות על המאדים בחתיכה אחת ולחזור לכדור הארץ מבלי שחברי הצוות שלה יחנקו האחד את השני בשנתם; לזרוק תקציב ענק וטכנולוגיות מדהימות על נרטיבים קלישאתיים ורגשניים; ללכת באומץ אל המקום בו אלפי דרמות ביקרו בעבר. אם אתם עדיין מעוניינים, תוכלו למצוא את סיפורה המרגש של "אטלס 1" וצוות האסטרונאוטים השרוטים שלה החל מסוף השבוע האחרון בנטפליקס הקרוב למקום מגוריכם, בסדרה "הרחק" (Away).
צר לי, גם ליהוק מהמדף העליון של הקולנוע האמריקני כמו הילרי סוונק ("מיליון דולר בייבי"), מארק איווניר המהפנט והתוספת החמודה מכולם, ג'וש צ'ארלס (לנצח הבחור השווה מ"ללכת שבי אחריו" וכמובן וויל מ"האשה הטובה"), לא מצליח להפוך את "הרחק" לסדרה שמונעת מהצופים לגלוש אט-אט לכיוון הסלולרי שלהם. למעשה, מדובר במעין שעטנז מוזר: במרכזה של הדרמה צוות חלל של נאס"א המתעתד לדרוך לראשונה בהיסטוריה על אדמתו האדומה של כוכב מאדים. אבל למעט כמה אירועים מתבקשים סביב תקלות חלל מורטות עצבים, רוב המלודרמה שמאכלסת את הסדרה הייתה יכולה לקרות באותה מידה לצוות שטס לחופשה באירופה הקלאסית ונתקע בלי טיסות חזרה כשהקורונה מתפרצת.
בקליפת אגוז, אמה גרין (סוונק) היא המפקדת של הצוות האמריקני שיעשה סיבוב על המאדים. היא נשואה למאט (צ'ארלס), שהיה אמור להיות איתה על הטיסה עד שהתגלה אצלו גן של קברנומה מוחית (ואתם יודעים מה אומרים על גן של קברנומה מוחית שמופיע במערכה הראשונה). הילדה שלהם, לקס, היא מתבגרת טיפוסית וחמודה אבל בואו נודה באמת, אף אחד לא באמת מגדל את הילדה הזאת. בלילה לפני השיגור משפחת גרין אוכלת ארוחת ערב, מאט ואמה מספרים לבת שלהם שאמא אולי תמות במשימה ואז עושים את הסקס המסורתי האחרון שלהם לשלוש השנים הקרובות. הכל מושלם.
אלא ששתי דקות לפני השיגור מהירח למאדים מתברר שמאט חוטף שבץ ומאושפז במצב קריטי, כשהבת שלהם מייבבת לצידו ומתחננת שאמא שלה תחזור הביתה מהירח כדי להיות איתם. אם זה לא מספיק, משבר אמון קשוח מתגלע בין גרין ושניים מהפקודים שלה, הנציג הרוסי (איווניר) והכימאית הסינית, בעקבות תקלה בספינה, והסמכות הפיקודית של גרין - כמו גם גורל המשימה עצמה - מוטלים על הפרק. מכאן עולה העלילה על רכבת הרים רגשית שכולם בה מגיבים באופן דרמטי ומליצי להחריד לסיטואציות אנושיות שתוכלו לראות ממרחק שנות אור.
כל צילומי החללית בכבידה נמוכה נראים מדהים, אין ספק, אבל קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מחוסר ההיגיון הנרטיבי (מה הסיכוי שנאס"א תשלח למשימה חשובה כל כך צוות ששליש ממנו לא סומך על המפקדת ומביע בקול את הספקות שלו, בוטנאי שמעולם לא היה בחלל ומפקדת שבעלה הרגע חטף שבץ? איזה פסיכולוג היה נותן לספינה הזאת להפליג? הפסיכולוג של "האח הגדול", אולי, אבל לא זה של סוכנות החלל הגדולה בעולם).
ועוד לא דיברתי על טכנולוגיות תמוהות כמו העובדה שכל חברי הצוות שנמצאים על הסיפון יכולים לקיים שיחות טלפון וזום ישירות עם מי שהם רוצים על כדור הארץ, בלי דיליי וכמעט בלי נפילות, כולל השיחה האלמותית של גרין למנתח של בעלה באמצע הלילה: "אני אמה גרין, אני מתקשרת מהירח! בדרך למאדים! אני צריכה שתיסע מהר מהר ותנתח את בעלי!". בין לבין מושתלים בסדרה פלאשבקים לרגעי קודאק משפחתיים, שמספקים את האינפורמציה על מקור התסביכים של כל הנוגעים בדבר. כי למה לשלב את זה בתסריט בחוכמה, כשאפשר פשוט להקרין את זה בתאורה רכה אאוט אוף דה בלו?
נדמה ש"הרחק" היא תוצאה של ישיבת קריאייטיב עגומה במיוחד, בה היוצרים הגיעו עם רעיון ל"אלו הם חיי" חדשה ונטפליקס הגיעה עם תקציב ענק וחשק לסדרה שתתרחש באפס כבידה, ואף אחד לא ידע לעצור את זה בזמן. "יקרו להם המון דברים נוגעים ללב, מערכות יחסים יווצרו, אהבות יעמדו למבחן, נערות יתבגרו ואנשים ישלימו עם המשפחות שלהם", הבטיחו היוצרים. "אין שום בעיה", ענו בנטפליקס, "רק שכל זה יקרה בדרך למאדים, כן? עם עצירה קטנה לתדלוק בירח". וזה, ילדים, הסיפור על איך "האנטומיה של גריי" הייתה נראית אם היא הייתה טסה לחלל. ונסיים בפרפרזה על העתידות בבזוקה: עד הפרק העשירי גם אתם תגיעו למאדים, אלא אם תתייאשו ותחליטו לקפוץ מהחללית בדרך.