אחת הדרכים לחשוב על הקולנוע היא כמדיום המבצע, כהגדרתו של אנדריי טרקובסקי, "פיסול בזמן". היכולת ללכוד את הזמן בפעולת הצילום, לערוך סיקוונסים המלכדים מקטעי חלל/זמן, ליצור מבנים נרטיביים המשחקים עם הכרונולוגיה ויחסי הסיבה-תוצאה ולבצע מניפולציות על קצב התנועה וכיוונה. אפשרויות אלו יעמדו בבסיסם של לא מעט רגעים קולנועיים רבי עוצמה ומשמעות, כמו גם של הגות פילוסופית המתבססת על יכולות אלו.
אין ספק שכריסטופר נולאן מסור במידה יוצאת דופן לחקירה אסתטית ופילוסופית של זמן בקולנוע. ב"מעקבים" ו"ממנטו", שני סרטיו הראשונים, הוא השתמש בנרטיב בעל מבנה זמנים מורכב בכדי לבחון שאלות של זהות ואחריות מוסרית. ב"יוקרה" הרעיון של תאומים זהים, "אותו אדם" המתקיים סימולטנית בגוף נפרד, אפשר תעתוע של קסמים ומדע. מותחן הפעולה-מד"ב "התחלה" נע בין רבדיו של עולם החלום כשלכל אחד מהם יש קצב זמן שונה. ב"בין כוכבים" מסע בחלל נבחן כמסע בזמן, שבאחריתו שזירה קוונטית המחברת אב ובת מבעד לתהום המפרידה ביניהם. המצור על החיילים הבריטים ב"דנקרק" פוצל לשלוש חזיתות ושלושה צירי זמן שנטוו האחד בשני. סרטו האחרון של נולאן "טנט" (Tenet) מהדהד אלמנטים אלו, ומלכד אותם לסרטו השאפתני ביותר.
הסרט הופק בשנת הקורונה 2020, ולמרות היותו עתיר תקציב (225 מיליון דולר) הוא נשלח ביולי לבתי הקולנוע הספורים שנותרו פתוחים למשימת התאבדות כלכלית. החלטה אמיצה זו הביאה להכנסות בינוניות (כ-350 מיליון), אכזבה ניכרת ביחס לרצף ההצלחות של הבמאי. עבור נולאן, שמתעקש להמשיך לצלם בפילם 65 מ"מ, ולוותר על אנימציית מחשב למען אפקטים פרקטיים, לא הייתה אופציה אחרת. צפיתי ב"טנט" על מסך טלוויזיה זמן קצר לאחר יציאתו, ושוב כעת, עם מינימום של הסחות דעת, על מסך IMAX. זהו סרט המחייב יותר מצפייה אחת, ואין ספק שהן צריכות להיעשות מול המסך הגדול.
למרות אורכו של "טנט" (שעתיים וחצי) אין בו שנייה מבוזבזת. החל מכתובית שם האולפן הצבועה באדום, וכתובית השם של חברת הפקה של נולאן הצבועה בכחול. הצבעים אדום וכחול ימשיכו להיות מרכיב מרכזי במערכת הצבעים של הסרט לסימון ואוריינטציה של התנועה בזמן. אדום – עם חץ הזמן, כחול – היפוכו (בהתאם לרעיון של הסחה לאדום ולכחול, ביישום האסטרונומי של אפקט דופלר). כמו ב"בין כוכבים" גם "טנט" מחייב היכרות בסיסית עם רעיונות מתחום הפיזיקה בהיותו יישום ספקטקולרי של רעיונות מדעיים.
כמו כל סרט, גם "טנט" מתקדם מהדקה הראשונה עד האחרונה, אך זהו גם סרט פלינדרומי הניתן לקריאה מהסוף להתחלה באופן התואם את נושאו (ושמו). דמויות נעות קדימה ואחורה בזמן, ואותו אירוע יכול לחזור בציר זמן שעשה סיבוב פרסה. אותה נקודת זמן יכולה אפילו להכיל כמה מופעים של אותה דמות בצירי זמן שונים. כאמור, מאתגר.
הוא עוסק ב"מסע בזמן" אך, בשונה מכל סרט מד"ב קודם שעסק בכך, החזרה בזמן לא מושגת בהרף עין, אלא בתנועה בקצב רגיל בעולם אבל נגד כיוון הזרימה של הזמן. מצב זה מבוסס ויזואלית באמצעות נוכחותם של דמויות ואובייקטים הנעים באותו חלל בשני צירי זמן שונים (כלומר, הילוך לאחור נקודתי המתקיים במרחב שבו שאר הדברים נעים קדימה). זה מתחיל בקטן – כדור בודד החוזר לקנה האקדח בסצנת הפעולה הפותחת את הסרט, ומסתיים בסצנת לחימה מעוררת השתאות הכוללת מאות משתתפים וכלי נשק.
הגיבור נטול השם הוא סוכן CIA (ג'ון דיוויד וושינגטון – הבן של דנזל) המגויס לארגון חשאי הקרוי "טנט" (כלומר, "עקרון האמונה"), שמטרתו לעצור חורבן של המין האנושי כתוצאה ממלחמה שאותה מנהלת האנושות של העתיד נגד זו של ההווה. המלחמה מתבססת על היכולת להפוך את האנטרופיה של אובייקטים ובני אדם, ובכך להניע אותם חזרה בזמן ולגרום להם לתקוף את העבר מהעתיד.
יחד עם שותף בשם נייל (רוברט פטינסון) הם ינסו לנטרל את המזימה שבמרכזה אוליגרך רוסי בשם אנדריי סאטור (קנת בראנה), המשמש כמתווך בהווה בשירותם של אנשי העתיד. העלילה המפותלת להפליא נעה בין מספר דמויות ועל פני לא מעט מקומות ברחבי העולם, אבל במרכז הדרמה האנושית נמצאת קאט (אליזבת דביקי), השבויה בנישואיה לסאטור. באמצעות כל אחת מהדמויות המרכזיות נולאן חוזר לשאלות של הכרעה מוסרית וחופש בחירה. ההבנה הכוללת של המסע של כל אחת מהדמויות סותרת את הביקורת שהוטחה לא אחת בנולאן ולפיה הוא עושה סרטים "לא אנושיים". הוא חושב פילוסופית על סיטואציה אנושית, ובהבנה של סיטואציה זו, כפי שהיא עולה בכל אחד מסרטיו, כרוך גם ממד רגשי. עם זאת נכון שיש לו אלרגיה חריפה לסנטימנטליות, והדבר לא משתנה גם כאן.
בין אם נזקוף זאת לזכותו או לגנותו, "טנט" אינו מתאמץ להתכופף למידת ההבנה של הצופה הממוצע. נדמה שהוא פועל, באופן כמעט מתריס, באזור הדמדומים של מציאות ופנטזיה ללא כל השומן העלילתי המבסס תוקף ריאליסטי למתרחש. הדמויות קולטות ומגיבות לרעיונות משני מציאות במשפטים לקוניים. המעבר בין ארצות, והגיבוש של תוכניות משוכללות למעשי התגנבות, לגניבת חומרים שמורים היטב, או לאסטרטגיות לחימה חסרות תקדים במורכבותן - הכול נעשה באופן מיידי. הסבר לרעיון מורכב ניתן פעם אחת ואין חזרות לטובת הצופים. מסצנה לסצנה המורכבות עולה בטור הנדסי, ומי שמאבד ריכוז או מותש, עשוי לאבד את הסרט. לפרופסור נולאן אין סבלנות לתלמידים שלא עברו את מבחן סרטיו הקודמים, ומתקשים לעמוד בבחינה המסכמת שהיא סרטו הנוכחי.
נולאן שב ומוכיח כי יש לו יכולת ייחודית לחבר רעיונות מדעיים ופילוסופיים מורכבים, וקולנוע מסעיר מבחינה חושית. זהו סרט שצפוי לפלג את הצופים, ובהם גם אלו שאהבו את סרטיו הקודמים. ככל ש"טנט" מתקדם, והרעיון שבבסיסו מבוצע בדרכים משוכללות יותר ויותר, יהיו לא מעט צופים שיתייאשו מהניסיון להבין את המתרחש. כשמדובר בסרט שאורכו שעתיים וחצי ההגעה לסופו עשויה להיות ארוכה ומתסכלת במיוחד. לאלו השורדים את הרכיבה הפרועה, צפויה חוויה קולנועית ייחודית ומתגמלת. כך או אחרת מומלץ לא לוותר מראש ולצפות (בקולנוע!) בסרט השאפתני, האינטליגנטי והמבוצע בדרגת שלמות טכנית שאף במאי אחר לא יכול היה להוציא מתחת לידיו.
