"אהודך" בביצוע קובי פרץ, קובי אפללו, מאור אדרי, ליאור אלמליח, אמיל זריהן ומיכאל פרץ
השנה היא 1948 ודוד בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל. בתל אביב המונים יוצאים לרקוד ברחובות ומעלים על נס את הגשמת החלום של אלפיים שנות גלות. גם במרוקו הרחוקה הבשורה התקבלה בהתרגשות גדולה. בתור מנהיג הקהילה של המחוז שמנתה אז עשרות אלפי יהודים, הודיע הרב יצחק אבוחצירא, או הבאבא חאקי כמו שקראו לו בני הקהילה, כי יש משימה חדשה והיא לעלות את כולם לארץ ישראל, שהיא בעיניו ראשית תחילת הגאולה. בתוך ימים בודדים הוא כבר ארז את מטלטליו ואת בני ביתו עם אשתו ההרה וחצה את הגבול לאלג'יר. זמן קצר לאחר מכן, הוא ראה את מפרץ חיפה מאוניית הנוסעים ודמעות עלו בעיניו בזמן שבתו הפעוטה מעורסלת בזרועותיו. אחרי יומיים במעברה, כשהוא בתוך אוהל ספוג במים ועם בת בוכייה, עצר רכב שרד מבעד לתלולית האדמה הבוצית.
"שלום, אנחנו נציגי הממשלה. הבנו שאתה רב גדול והיית מנהיג קהילה במרוקו. בן גוריון רוצה לפגוש אותך". הוא לא הספיק לענות ומיד המשיכו, "ואתה מקבל מינוי מידי לתפקיד רב העיר. תבחר איזו ואנחנו לוקחים אותך לשם". הוא בחר ברמלה-לוד שאז היו מחוברות, מונה לחבר מועצת הרבנות הראשית ומיד קיבל בחסות השלטון תואר חדש - מנהיג יהודי צפון אפריקה בישראל. או בשם פחות מחייב - הגורם דרכו הבינו והתנהלו השלטונות המפא"יניקים מול העולים מצפון אפריקה. בתפקיד זה הוא שימש 22 שנה עד למותו הטרגי בתאונת דרכים בזמן שחזר מביקור אצל אחיו הגדול בנתיבות, רבי ישראל, הבאבא סאלי. 11 שנה אחרי מותו אני נולדתי. ואיך אני קשור לכל זה? אותה בת פעוטה שנולדה במסע לישראל היא אמא שלי.
זה מוזר כשיש לך סבא שהוא דמות כל כך איקונית בקרב ותיקי יהדות מרוקו, או יותר כמו התחלה של בדיחה לציבור חילוני גדול שדמותו של סבא נשכחה מהתודעה הישראלית במבחן השנים. יש כאלה שמבקשים ממני ברכה ויש שמיד עוקצים שחשבו שהשם הוא בכלל הבאבא בובה. אז באבות לא חסר, אבל מהסיפורים ששמעתי, כמוהו כבר אין. ציוני גדול שאהב את מדינת ישראל וראה בה נס גדול. איש ממסד שהיה מתון מדינית והיווה גשר בין יהודים לערבים. רב עצום בתורה שלא ראה בקנאות ערך, אלא קידש דווקא את המתינות. רב שהיה חוצה את ישראל לאורכה ולרוחבה כדי לחזק את העולים בכל עיירות הפיתוח ולעודד אותם לפיתוח השממה. איש ענק שעל שולחנו היו סועדים ראשי הממשלה ונשיאים, אבל תמיד שמר כיסא לעלובי החיים שמר היה גורלם.
כשפרצו מהומות ואדי סאליב, אותו שלחו לחזית. במלוא קומתו, הוא שוחח במרוקאית עם המוחים במשך שעות ארוכות. לאבוחצירא לא מסרבים, ובסוף הצליח להחזיר את הסדר לרחובות. חודשים בודדים לאחר מכן, הגיעו נציגי תנועת המפד"ל לביתו ברמלה וביקשו ממנו לכהן כנציג המפלגה בכנסת. הוא סירב, אבל הצביע על בנו אהרון ואמר להם כי אותו הם צריכים. אהרון נכנס בשנת 1974 לכנסת והיה מראשוני המרוקאים במשכן לצד דוד לוי. כמה שנים לאחר מכן, הוא היה למנהיג הפוליטי הראשון שהכניס מפלגה ספרדית לכנסת ישראל (תמ"י).
בשנת 1970 קרה האסון וסבא נהרג בתאונת דרכים. הוא היה בן 78 במותו והידיעות מהעיתונות של אז דיווחו על הלוויה שנכחו בה 20,000 ישראלים מכל רחבי הארץ שקוננו על מותו של מי שהיה להם אבא ומורה דרך. לא זכיתי להכירו, אבל בזכותו הייתה לי ילדות קסומה. בבית רחב הידיים ברמלה גדלתי לצד שבט אבוחצירא המפואר, ושם נתקלתי בכל גדולי המדינה שידעו שזהו מקור הברכה. זקנות מרוקאיות, פועלים קשיי יום וגם נשיאים, ראשי ממשלה וגדולי הרבנים בתולדות המדינה. משמעון פרס ועד הרב עובדיה. לו הקירות יכלו לדבר.
השנה זו שנת ה-50 למותו. הוא נפטר בחודש אדר אותו אנו מכניסים ביום שבת הקרוב, ועם השנים דמותו הפכה לזיכרון רחוק עבור דור הולך ונעלם, ותמונה על הקיר לישראלים רבים. אבל השנה גם קרה נס. בין כתביו של בנו בכורו המנוח, רבי אברהם, התגלה במקרה פיוט שכתב עליו גדול משוררי יהדות מרוקו, רבי דוד בוזגלו, עוד כשהיה בחיים. הפיוט היה טמון במשך עשורים ואף אחד לא ידע על קיומו. כעת, עם גילויו, אנחנו, צאצאיו, החלטנו שעלינו לעשות עם סבינו (שרובנו לא זכינו להכיר), חסד אחרון ולהוציא את הפיוט לאור. למשימה נרתמו הפייטנים ליאור אלמליח, אמיל זריהן, מיכאל פרץ וישי סודרי וביחד עם קובי פרץ, קובי אפללו ומאור אדרי, יוצא היום - לראשונה מזה שנים רבות - פיוט חדש שנשכח, על אדם מיוחד שהיה מנהיג גדול, אבל מעל הכל היה בעל, אבא וסבא.
