יולי 1970. ישראל מותשת ממלחמת ההתשה ומהקיץ המהביל. כדי להתאוורר ולברוח ממהדורות החדשות ומהחום והלחות המעיקים, הישראלים נוהרים ל"לופו", סרטו החדש של הבמאי-תסריטאי מנחם גולן ז"ל והמפיק יורם גלובוס. בתפקיד הראשי: שחקן צעיר בן 23, יהודה ברקן (הרבה לפני שחזר בתשובה והוסיף אלף לשם משפחתו), בתור לופו העגלון.
העלילה עוסקת בלופו אברמוביץ', עגלון אלמן שחי עם בתו החיילת רחל בצריף עלוב במנשייה, שכונת עוני תל-אביבית. לופו בעל העגלה והסוס חוזליטו (למעשה מי שכיכבה בתפקיד הייתה סוסה בשם שושנה), מתפרנס ממכירת חפצים משומשים ונאבק בעירייה ובכרישי הנדל"ן, המנסים לפנות את תושבי השכונה ולהרוס את בתיהם שנבנו כשלא כחוק לטובת פרויקט מפואר.
ללופו יש חוכמה עממית ומבטא יידי כבד ויום אחד הוא מגלה שבתו היחידה מנהלת רומן עם עמוס, בנו של מנהל בנק אמיד ורעייתו הסנובית. עמוס מסתיר מהוריו את הייחוס והמעמד הנמוך של חברתו ואינו מגלה להם במה עוסק אביה. כשלופו מוזמן לארוחת ערב בווילה שלהם, הוא נעזר בסוחרי שוק הפשפשים ומתחזה לסוחר מכובד ואלגנטי.
הסרט נחל הצלחה היסטרית והוא ניצב במקום השביעי ברשימת הסרטים הישראליים הקופתיים עם 827,000 צופים. רק "אסקימו לימון" (1,350,000), "קזבלן", "סאלח שבתי", "שתי אצבעות מצידון", "שני קוני למל" ו"כץ וקרסו" קודמים לו. במצעד הזה, "לופו" מקדים בהרבה את "צ'ארלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", שני סרטי פולחן בהנהגת בארקן וזאב רווח. "עד היום, 'לופו' הוא אחד הסרטים הכי האהובים שלי", מכריז בארקן בריאיון ל-ynet לרגל 50 שנה לסרט, "למעשה הפריצה הגדולה שלי הייתה ב'לופו'".
"מנחם גולן אמר: 'בוא נעשה מזה סרט'"
בארקן הוא זה שחתום על לידת דמותו של לופו. "כשהייתי חייל, הלכתי ערב אחד להופעה של 'תיאטרון בצד' בבריכה בנתניה", משחזר בארקן, "ובהצגה היו כל מיני טיפוסים שהלכו למשרד הרישוי. לכבוד הופעה בסיום קורס מ"כים, החלטתי לקחת כמה בדיחות מההצגה ההיא וכנראה הלבשתי אותן על טיפוס נתנייתי שישב בבית הקפה של הורי - גבר בלי השכלה עם הרבה חכמת חיים, שמנסים לסדר אותו. כך עשיתי מערכון על לופו, שמגיע למשרד הרישוי בניסיון לעבור טסט ולהוציא רישיון".
בארקן העלה את המערכון גם בסיום קורס בהנדסה קרבית, כשהפעם לופו התגייס למילואים ועשה בעיות למפקדים. כשבארקן ניסה התקבל ללהקת פיקוד צפון הוא עשה את הדמות, והיא נכללה ברפרטואר הלהקה. "לופו קיבל צביון אנושי, התחלתי לבנות אותו לפי תגובות הקהל וההרגשה שלי. ממש נכנסתי לעורו". בהמשך, דן אלמגור, שעבד עם הלהקה, הפך את לופו מחייל מילואים לעגלון הסוחר באלטע זאכן.
גם אחרי שהשתחרר מצה"ל, בארקן סירב להיפרד מהדמות הססגונית והעממית, ושיבץ מערכון בכיכובו ב"להקת פיקוד דיזנגוף" - מופע בידורי שיצא לדרך ב-1969 והורכב מיוצאי להקות צבאיות (לצד בארקן אפשר היה למצוא שם את ששי קשת, אריה מוסקונה וצילה דגן ז"ל).
מנחם גולן ראה את "להקת פיקוד דיזנגוף" והתלהב מהמערכון על לופו. "אני זוכר איך מנחם בא אליי מאחורי הקלעים, ואמר: 'בוא נעשה מזה סרט'. מנחם לקח הימור אדיר כשהוא לקח ילד בן 23 לתפקיד הראשי. אנשים סביבו אמרו 'מה אתה לוקח מישהו בן 23 לתפקיד כזה? קח את רפאל קלצ'קין או שמואל רודנסקי', אבל הוא האמין בי. נדרשו לא מעט שעות איפור שאראה כמו לופו".
"אבירמה לא כל כך יפהפיה, אבל היא שחקנית מוכשרת".
לתפקיד רחל, בתו של לופו, גולן שיבץ את אבירמה גולן (אין שום קשר משפחתי), שזה עתה השתחררה מלהקת פיקוד דרום, והייתה נטולת ניסיון קולנועי. "הלכתי להיבחן להצגה 'תל אביב הקטנה'", מספרת גולן. "ופגשתי שם את אושיק לוי, שאמר לי: 'תקשיבי, עושים סרט עם יהודה, ומחפשים שחקנית שתגלם את הבת שלו. המלצתי עליך. לפי דעתי את מתאימה וכדאי שתיגשי לאודישן.
"במבחן הבד אמרו לי: 'תסתובבי לפה, תסתובבי לשם'. למחרת התפרסמה כתבה באחד העיתונים, שבישרה שיש שלוש מועמדות סופיות לתפקיד הבת של לופו: אבירמה גולן, רחל משהו וציפי לוין (הלוא היא ציפי רפאלי, אמא של בר. א"ק). ציפי הייתה יפהפיה מדהימה. לדעתי יותר מהבת שלה. ואז מנחם החליט לבחור בי ואמר משהו ענק: 'אבירמה לא כל כך יפהפיה, אבל היא שחקנית מוכשרת'".
ונהנית בצילומים?
"לא. זה היה סיוט", נזכרת גולן בבעתה ולא בגעגועים.
למה?
"כי מנחם רדה בי בצורה בלתי רגילה. תמיד היו דרמות, והכול עם צרחות ועלבונות איומים. לא היה לי ניסיון ולא ידעתי איך הדברים עובדים בקולנוע, וזה היה קשה. בעיקר כשצילמנו סצנה שבה אני רבה עם אבא שלי, ורצה בוכייה בגשם. צילמנו בגשם, ומאחר והוא לא היה מספיק חזק, מנחם הביא מכבי אש. שפכו עליי קיתונות של מים, והייתי צריכה לרוץ בבגדי חורף מצמר, שנדבקו לי לגוף".
בסצנה הזאת את חוטפת סטירה מלופו, אחרי שהעלבת אותו. זה היה על אמת?
"בקולנוע לא באמת מעיפים סטירה, אבל מנחם אמר ליהודה: 'תעיף לה סטירה אמיתית וחזקה'. לא ידעתי על כך ולא התכוננתי, ואז יהודה הוריד לי סטירה, והתחלתי לבכות. הייתי כולי רטובה ורק רציתי ללכת משם. יאמר לזכותו של מנחם שהוא היה בולדוזר, ועשה המון סרטים. חלקם אומנם היו קיטש נוראי, אבל הוא נתן עבודה להמון אנשים. התרומה שלו לקולנוע הישראלי היא חשובה".
ואיך היה להיות הבת של יהודה?
"הסתדרנו יפה. יהודה היה מאוד מקצועי והתייחס לעבודה ברצינות. במידה מסוימת לופו היה תפקיד חייו".
מוטי גלעדי לוהק לתפקיד לעמוס, בן הזוג האמיד של רחל. "בצילומים, מנחם היה צעקני, מלא אנרגיה ושופע חדוות יצירה", מספר גלעדי. "היה כיף לעבוד עם יהודה - אנחנו חברים עוד מימי הצבא ובהמשך גרתי אצלו בדירה".
מה הזיכרון החזק שלך מהצילומים?
"אני בעיקר זוכר את הנשיקה הצרפתית הלוהטת עם אבירמה - זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי בקולנוע, והייתי מאוד מוטרד אז מה תחשוב עליי החותנת שלי, כשתראה את הסרט".
"לופו" מצטיין בפסקול מענג ובשירים שכתבו אהוד מנור ז"ל ונורית הירש - ובהם "אני זוכר" ו"אולי על שפת הים", שזימר יהורם גאון, וגם בשיר הנושא שכיכב במצעדי הפזמונים, "לופו מלך הכביש מג'בליה עד רסקו", שזימרו שלישיית השוקולדה (צביקה פיק, גבי שושן ושוקי לוי). בנוסף הוא מתהדר בהופעות אורח מלבבות - ציפי שביט כרב סמלת גבריאלה ברזל, אריק לביא כרס"ר משמעת עם שפם אימתני, שושיק שני בתפקיד אישה עשירה, ויהודה אפרוני וליא קניג, שגונבים את ההצגה בתפקיד ההורים האשכנזים המבוססים והמתנשאים של עמוס. "האמת שהייתי די מפוחדת מהצילומים, בגלל שזה אחד הסרטים הראשונים שעשיתי", מתוודה קניג. "מה גם שמנחם גולן היה כזה טמרפנטוזי.
"מנחם היה במאי לא רע בכלל. צילמנו בבית שלו, ואמרתי לעצמי: 'איך הוא נותן את הבית לצילומים? מנחם היה מוכן להקריב הכול בשביל הסרט. הוא אפילו מישכן את הבית כדי לממן את 'לופו'".
הביקורות לסרט היו מעורבות. "לופו הוא טיפוס סינתטי - נשמה של טוביה החולב בגוף של סאלח שבתי", כתב שמגר ב"ידיעות אחרונות" והוסיף כי מדובר ב"סלפסטיק שיגרתי וקיטש סנטימנטלי". נתן גרוס רטן ב"על המשמר" - "סרט שבלוני בעל הומור פשטני". זאב רב-נוף ב"דבר" היה יותר סלחני ("ההומור משעשע מאוד לפרקים"), וטען שלמרות פגמיו, "ל'לופו' יש יתרונות אחדים על פני 'סאלח שבתי'".
אבל הביקורות המסתייגות לא מנעו מהקהל לנהור. "הסרט הצליח בזכות הסיפור המרגש שלו", טוען גבי עמרני, שמגלם את זכריה, חברו הטוב של לופו, תימני, אב לעשרה ילדים. "גם הידידות והחברות בקרב תושבי השכונה דיברו אל הצופים. כיום אנחנו הרבה יותר צינים, אז אנשים התרגשו מסיפור על שכונה מאוחדת".
גלעדי סבור שהסרט הצליח בגלל שהוא היה "מראה של הקהל הישראלי. הסרט מציג תבשיל של החברה הישראלית, כולם חיים ביחד. זה גם סיפור קלאסי על איש פשוט שהופך להיות גיבור".
קניג חושבת ש"לופו" כבש את הצופים, "בגלל שהייתה בו הרבה כנות. הצופים הזדהו עם האיש הקטן שלוחם בגאווה בממסד ובסנוביות. יש בסרט ביקורת חברתית, בלי ספק".
ההצלחה העצומה של "לופו" גררה כמתבקש המשכון - "לופו בניו-יורק" (1976), שלא שיחזר את ההצלחה הגדולה של קודמו. גולן הייתה אמורה להופיע בהמשכון, אבל "כשבועז דוידזון בא לספר לי שהוא הולך לביים את הסרט, אמרתי לו: 'אני לא יכולה לנסוע לארה"ב, אני בתחילת הריון ואסור לי לטוס. אל תגלה לאף אחד, כי אף אחד לא יודע'. למחרת קראתי בעיתון שאבירמה גולן לא תשתתף בחלק השני של 'לופו' כי היא בהריון. אימא שלי צילצלה אליי ואמרה: 'למה אני צריכה לקרוא בעיתון שאת בהריון?".
"לופו" הוא הסרט היחידי שגולן הופיעה בו. אחרי מספר הצגות היא בחרה לפרוש ממקצוע המשחק ("לא חשבתי שזה באמת מעניין אותי") והפכה לסופרת, עיתונאית, מתרגמת ומגישת טלוויזיה מוערכת. "אבל אם יבוא במאי טוב עם תפקיד כיפי לא יהיה אכפת לי להופיע שוב בסרט ולנסות לעשות איזה תיקון ל'לופו'".
סרט בורקס על אשכנזים
לא מעט חוקרים ומבקרים משייכים את "לופו" לסרטי הבורקס (או במקרה שלו, לסרטי הגפילטע פיש). זה לא מפתיע - כבר בסצנות הפתיחה של "לופו", מטילדה (אסתר גרינברג), השכנה של לופו שמאוהבת בו, מחלקת את הבורקסים המפורסמים שלה, ואילו שיר הנושא "לופו מלך הכביש" נחתם ב"לופו שלנו הוא בינלאומי, אוכל חמין עם סחוג, לופו הוא קלסה וגם עממי, תות שדה ובורקס".
המבקר מאיר שניצר כתב בספרו "הקולנוע הישראלי" ש"לופו" מהווה הוכחה שהמושג סרט בורקס אינו מוגבל בהכרח לסרטים המציבים במרכז עלילתם את יוצאי עדות המזרח".
אבירמה גולן חושבת ש"'לופו' הוא סרט טורקי או הודי. זהו סרט בורקס במובן הכי עמוק של המילה, לופו הוא העמך והערס של האשכנזים, עם מבטא אידיש נורא. לקח לי המון שנים להבין שגם לסרטי הבורקס של מנחם גולן וג'ורג' עובדיה היה מקום חשוב מאוד בתרבות העממית. קולנוע צריך גם סרטים מהסוג כזה, ומתוכם צומחת לפעמים גם תרבות עילית. לא צריך להתייחס לקולנוע העממי הזה בקלות ראש, יש בו עושר וצריך להתייחס אליו בכבוד".
גולן טוענת ש"לופו" הוא מקרה שונה מ"סלאח שבתי" ומ"קזבלן", "שקיבעו דימוי מאוד בעייתי של המזרחי. בניגוד אליהם, 'לופו' לא גזעני. נכון ב'לופו' הדמויות הן סטריאוטיפיות, אבל מנחם מציג בחום ובאהבה את העניים, ואילו את העשירים ואת פקידי העירייה העשירים הוא מציג בצורה נלעגת".
עמרני מתנגד לטענה שהסרט מגחיך את המזרחים. "מנחם הראה את השכונה כפי שהייתה, ואת היחסים ששררו אז בין אנשים. אלה שטוענים שסרטי הבורקס גזעניים ילכו לשכונות ויראו איך אנשים חיים, מדברים ומתנהגים".
