קצת מוזר שהיוצרים של סדרת הדוקו "המניע" (שעלתה השבוע ב-yes) בחרו לתת לה דווקא את השם הזה. יותר הגיוני שהשם שהוענק לסדרה, שחוזרת למקרה המצמרר של הנער בן ה-14 שירה למוות בבני המשפחה שלו באמצע שנות ה-80, היה במקור ארוך יותר. משהו כמו "המניע - הדבר הזה שבעצם אין לנו מושג מה הוא", ומישהו למעלה לחץ עליהם לקצר. אתם תצטרכו לצפות בארבעת הפרקים של "המניע" כדי להבין סופית שבעצם אף אחד לא יודע כלום. אבל השערות יש לא מעט. למרואיין הנדיר של "המניע", עו"ד יוסי ארנון שהגן על הנער, יש תיאוריה משלו. ארנון העביר שנים ארוכות בשתיקה סרבנית לעיתונאים עד שהחליט שהוא מדבר, כלומר מדבר על זה שיש לו תיאוריה שהוא מסרב לשתף בה את הצופים.
מתוך "המניע"
(באדיבות yes דוקו)
ארבעה פרקים בני חצי שעה מקדישה הסדרה לסיפור, שהוא באמת פנטסטי במובן מסוים. נער מקסים ואינטליגנטי להחריד לוקח לילה אחד את האם-16 של אבא שלו, עובר בין מיטות ההורים שלו ושתי אחיותיו הגדולות, יורה למוות בכולם וממשיך בחייו בניתוק רגשי מצמרר, כשהוא טוען שיצור ירוק ציווה עליו לבצע את הרצח. טובי הפסיכיאטרים, החוקרים והמשפטנים מנסים לחלץ ממנו את הסיבה האמיתית למעשה, אבל לשווא. טלי שמש ואסף סודרי, היוצרים, ניסו כנראה לבנות סיפור שיתקלף לאיטו בפאזל שיילך ויתבהר, אבל לא לקחו בחשבון שחסרות להם חתיכות מהותיות מאוד מהפאזל. הסדרה אכן מתנהלת באיטיות אינסופית, אבל לא מתקדמת אלא עומדת במקום.
2 צפייה בגלריה
לא לקחו בחשבון שחסרות להם חתיכות מהותיות מאוד מהפאזל. מתוך "המניע"
(צילום: שי מאיר, באדיבות yes דוקו)
שלל מרואיינים מקבצת "המניע" כדי לנסות ולשפוך אור על הפרשה. שכנים, חברים של המשפחה, החוקרים והשוטרים שעסקו בתיק, הפסיכיאטר שאבחן את הנער ואנשי המוסד בו שהה לאחר המשפט, רותי יובל העיתונאית שראיינה אותו שנים לאחר המקרה, יועצת בית הספר, התובע במשפט וכאמור - היהלום שבדוקו, עו"ד ארנון, שהפך לחברו של הנער שהיה לבוגר והם עדיין מקיימים קשר חברי. אבל נדמה שכל המרואיינים חוזרים על אותו דף מסרים - הנער היה חכם מאוד, מקסים והם נדהמו מקור הרוח שאפיין אותו לאחר הרצח. רק בפרק הרביעי אנחנו מקבלים איזה בדל של חוט - דווקא העיתונאית רותי יובל היא זאת שמספרת שבריאיון שנתן רמז הנער שאב המשפחה התעלל באחיות שלו, אם כי גם זה לא מסביר את רצח האחיות. והנה תיאוריית השנקל שלי לגבי "המניע": בהיעדר פרטים שיקדמו את העלילה או יתנו הצצה לאחורי הקלעים של הרצח, נדמה שכל תכליתה של הסדרה היא להחריד את הצופה ולזעזע אותו.
למטרה הזאת משמש בין היתר האוצר הארכיוני העשיר שמשובץ במהלך הסדרה - צילומים משטרתיים של הגופות הירויות והקירות המדממים, קטעי וידאו ישנים של הנער ומשפחתו וצילומי וידאו מתוך בית המשפט. כל כך מרשים העושר הזה עד שאי אפשר שלא להעריך את מאמציו של תחקירן הארכיונים של הסדרה. כלומר עד שמתברר - לי זה קרה איפשהו באמצע הפרק השני - שכל הקטעים מבוימים ומשוחזרים על ידי שחקנים. אף אחד בהפקה של "המניע" לא טורח להבהיר את הנקודה הזאת לצופה.
נכון, לא מעט סדרות וסרטי דוקו משתמשים בכלי השחזורים המבוימים כדי לסייע לצופה להישאב פנימה ולשבור את הרצף של ראשים מדברים, אבל מעולם לא נתקלתי בקטעים משוחזרים שמתאמצים כל כך להתחפש לקטעי מקור אותנטיים. ההשקעה בפילטרים, באביזרים תקופתיים, בשחקנים שדומים למרואיינים בצעירותם, ובעיקר היעדרה של שקופית קטנה שתבהיר את הבחירה לשלב בסדרה קטעים מבוימים, השאירה אותי עם טעם מר של רמייה.
כל דוקו פשע שמכבד את עצמו מספק לצופים שלו איזה טוויסט או זורק להם כמה פירורי מידע בלתי צפויים. "יש פאזלים שברגע שאתה מוצא חתיכה אחת, שאר הפאזל כבר מסתדר לבד", מבטיח עו"ד ארנון לפני שהוא סוכר את פיו סופית. "המניע" פורשת מעט מדי מידע על יותר מדי דקות מסך, מדשדשת במקום ואפילו הוויזואליה שלה, שאמורה לשאוב את כוחה מהאותנטיות שלה, מזויפת. מתים לפאזל? אם אין לכם את כל החלקים שלו, תשאלו כל ילד, עדיף לא להתחיל לעבוד עליו מלכתחילה.
