המנוע של העולם כרגע מבוסס על המלצות צפייה. התחושה היא שברגע שלא יהיו המלצות צפייה, כנראה שלא יהיו עוד תכנים, או גרוע יותר – לא יהיו צופים. אבל בינתיים כולם מחפשים את הסדרה הקרואטית שאתם חייבים להשלים, הבינג' הנוסטלגי שיגרום לכם לחייך או הדוקו שירתק אתכם למשהו שהוא לא גרפים והסברים אפידמיולוגיים.
בזמנים המטרידים והמבלבלים האלה, הדוקו המוזיקלי מתגלה במלוא הדרו. לא רק בגלל דמויות מעולות וסיפורים מעיפי מוח. הנוכחות של המוזיקה – שירים, קליפים, הופעות – קיימת ברוב הסרטים, לפחות אלה שמכבדים את עצמם, כך שהחוויה היא כפולה והרווח הרגשי בהתאם. הרשימה הבאה מוקדשת לסרטים (וסדרה אחת) שמאפשרים גם ליהנות, להשכיל ואולי גם לשיר בקול רם. אני לא משה בר סימן טוב, אבל אולי זה יותר בריא מאשר לצפות בו כל היום.
- עוד בערוץ המוזיקה:
בינלאומי
טרוויס סקוט: Look Mom, I Can Fly (נטפליקס)
טרוויס סקוט הוא אחד הסיפורים הגדולים של ההיפ הופ בשנים האחרונות. תחילה, רבים הכירו אותו רק בתור בן הזוג של קיילי ג'נר (הם שוב ביחד, למתעניינים), אבל שיר אחרי שיר הוא בנה את עצמו גם כאימפריית טראפ וגם בתור פרפורמר אדיר, כפי שניתן לראות כבר בשניות הראשונות של הסרט המצוין עליו. חוץ מזה, סקוט מתגלה כאדם רגיש ונבון גם מחוץ לשירים שלו. מי שרוצה להבין איך הטראפ התחיל לדרוס את אמריקה, שיעלה על רכבת ההרים.
(Montage of Heck (HBO
שנים ארוכות שקולנוענים, סופרים ועיתונאים שברו את הראש, איך לפצח את הסיפור של קורט קוביין ונירוונה. ואז הבמאי ברט מורגן חבר לפרנסס, הבת של קוביין וקורטני לאב, והביא את המכה: דוקו מסעיר ומהפנט, שצולל לקרביים של האיש מאחורי מהפכת הרוק האחרונה. לצפות ואז לצרוח בכל הכוח את השירים שאף פעם לא יימאס מהם.
מיס אמריקנה (נטפליקס)
המלצנו עליו עוד לפני שהפקקים עברו סופית לכבישים של נטפליקס, אבל הסרט על טיילור סוויפט נותר רלוונטי למי שרוצה להבין עם מה מתמודדת כוכבת הפופ הגדולה בארצות הברית בעשור האחרון: המעבר מקונצנזוס לשק החבטות של האינטרנט, המאבק מול קניה ווסט והתביעה נגד שדרן רדיו שהטריד אותה מינית וגם הניסיון לשמור על שפיות כשכולם צריכים חתיכה ממך. והמוזיקה. בסוף, היא תמיד מה שקובע.
סופרסוניק (yes)
ליאם גאלאגר, הידוע גם בתור האדם הכי לא משעמם בהיסטוריה, זועק כבר כמה זמן להופעת איחוד של אואזיס למען האנושות. הוא צודק במיליון אחוז, אבל עד שזה יקרה, אין אלא להתרפק על סנסציית הבריט-פופ וסיפור הפריצה הנפלא שלהם: שני אחים מובילים חבורת פושטקים ממנצ'סטר שמגלה איך לכתוב להיטים (רמז: לא להיות הכי מקוריים שאפשר) ולמכור אותם כמו אלכוג'ל. אלא שאז מתברר שהכסף לא משנה אופי בעייתי וסיר הלחץ מתפרץ כמו הר געש – לעיני כל העולם ואחותו, שמאז לא מסוגלים להסיר את העיניים מהטלנובלה הנפלאה הזאת (שתיגמר באיחוד, ברור).
"חסד מופלא" (HOT ו-yes)
עשרות שנים חלפו עד שנחשף תיעוד ההופעות שמרכיבות את הקלאסיקה הנצחית של אריתה פרנקלין, שנגנז מסיבות שנשמעות כאילו רשות השידור ז"ל עבדה על הפרויקט ולא הבמאי סידני פולאק. רק לאחר מותה, הושגה הסכמה לפתוח את הכספות ולשלוף משם רגעים נדירים של התעלות. וכל כך, אבל כל כך היה שווה לחכות.
ישראלי
"המכונה" (yes)
לא בכל יום מתאפשרת הצצה כנה ואותנטית לנבכי הנפש של אחת הלהקות המצליחות בתולדות המדינה. אבל הבמאית אלה בלוך קיבלה גישה נדירה לתעד את היומיום של משינה והציגה את אחורי הקלעים המאוד לא זוהרים של חבורת גברים שכבר הפכה את המדינה, התפרקה, חזרה וגילתה שזה פשוט לא קל להיות משינה.
"מקום בצמרת" (יוטיוב)
כמה שנים לפני שנועה קירל וסטטיק ובן-אל תבורי חוללו מהפכה חדשה, הקונספט של "פופ ישראלי" עוד לא היה כל כך מובן מאליו. לכן הסדרה של ניסן שור, ששודרה במקור בערוץ 1, הייתה שיעור מרתק בפרדוקס הפופ בישראל - שירים שמדברים למכנה המשותף הכי רחב ועם זאת נתפסים בתור האח החורג והפחות מוערך. מומלץ כדי להיזכר, שהיה פה שמח גם לפני ש(חלקנו) נולדנו.
"מחר כבר עבר" (HOT)
אם יש לכם את הסבלנות להיפתח גם לגיבורים פחות צפויים, הסיפור של צ'רלי מגירה הוא מהמרתקים (וגם שוברי הלב) שיש לאינדי הישראלי להציע. הבמאי בועז גולדברג, שהיה חבר של היוצר המבריק והחריג הזה, יצא למסע בעקבות נער ביישן מבית שאן שהמציא את עצמו כדמות ושקע בתוכה, עד שכבר היה קשה להפריד ביניהם. אחר כך מומלץ להקשיב לאלבומים של צ'רלי מגירה. הם הרבה יותר מתאימים לימים אלה משנדמה.
"לשוב בחזרה" (yes)
מאחורי אינספור נכסי צאן ברזל שרבקה זהר המטירה על ישראל בזכות קול שלא היה כמותו, מסתתרים חיים עמוסים בעליות מזהירות ונפילות קיצוניות. ברגישות ובחמלה, הבמאי אבידע לבני מאפשר לזהר להתמודד עם עברה ואולי גם להשלים איתו.