מי יעז לפרסם את הספר של הנשיא לשעבר?
טראמפ עובד על ספר. זו לא הפעם הראשונה שלו (הוא הרי כתב כבר כמה רבי מכר בעבר, בתור איש עסקים ומיליארדר), אבל זו הפעם הראשונה מאז שנבחר לנשיאות. בהצהרה הרשמית, שכבר כונתה "הדבר הכי טראמפי שיש", מסר כי הוא "כותב כמו משוגע" ושבבוא העת נזכה לקרוא את מה שכינה Book of all Books ("הספר של כל הספרים" או "אבי כל הספרים", בתרגום חופשי).
טראמפ הוסיף שדחה הצעות משתי הוצאות שונות, ולדבריו "הכי פחות צפויות". העיתונאים של גוף התקשורת פוליטיקו יצאו לברר וגילו שחמש ההוצאות הגדולות בארצות הברית - פינגווין, האצ'ט, הרפר קולינס, מקמילן וסיימון ושוסטר - הכחישו שהציעו עסקה כלשהי לנשיא. גורמים בחלק מההוצאות דאגו להבהיר שלא היו מעלים בדעתם לחתום עם הנשיא לשעבר על שום חוזה, ורמזו שפשוט מסובך מדי לאמת את העובדות והאמירות שהוא נוטה להשמיע. בינתיים רומזים מאחורי הקלעים שטראמפ מחפש עסקה שתעקוף את זו שקיבל סגן הנשיא לשעבר מייק פנס מול סיימון ושוסטר ("שבע ספרות", כמובן, שהן לפחות מיליון דולר, וסביר להניח שהרבה יותר מכך).
קית' אורבן, הנשיא של סוכנות הספרים ג'בלין, אמר לפוליטיקו כי "לא משנה מה היתרונות הפוטנציאליים של פרויקט כזה, שום דבר לא יצדיק את כאב הראש שיהיה כרוך בו". לדבריו, "כל עורך שיהיה נועז מספיק כדי לטפל בממואר של טראמפ, יסתבך עם סיוט מתמשך של בדיקת עובדות". בנוסף, "הגרדיאן" מדווח שבהוצאות הגדולות מעריכים שאם ישקלו לעבוד מול טראמפ - ייתקלו בהתנגדות רחבה מצד העובדים. עם זאת, גורמים בהוצאות שנחשבות שמרניות יותר כבר הודיעו שישמחו להוציא את הספר ברגע שיהיה מוכן. בתוך כך, מדווחים בימים אלה שג'ארד קושנר, חתנו של טרמאפ ושליחו למזרח התיכון, חתם על חוזה עם הוצאת ברוסייד, במסגרתו יוציא ספר "שיחשוף את כל מה שהתרחש מאחורי הקלעים". נחיה ונראה.
הגיע הזמן לדבר על בלייטון וקיפלינג
הסופרת הבריטית איניד בלייטון הייתה אחת מסופרות הילדים המצליחות והאהובות אי פעם. במהלך הקריירה שלה חיברה למעלה מ-800 ספרים, תורגמה לכמאה שפות ומכרה מאות מיליוני עותקים. בין ספריה שתורגמו לעברית, החל משנות ה-60: סדרת "חבורת הבולשים", "עלילות נדי פעמוני", "הרפתקאות ג'ימי ילד הקרקס" ועוד. אבל עכשיו התמונה נעשית קצת עכורה, כשבבריטניה מתעמתים עם השדים הקבועים: הגזענות (הסמויה והגלויה כאחד) שנכחה בתרבות המערבית לאורך זמן כה רב.
זה התחיל לפני כמה שבועות. עמותת "המורשת האנגלית" (English Heritage), שמעלה על נס יוצרים ואנשי תרבות בריטיים, עדכנה באתר שלה את המידע על אודות בלייטון. וכך נכתב שם: "לאורך השנים, וגם בימי חייה, עבודתה של בלייטון ספגה ביקורת על גזענות, שנאת זרים וחוסר כישרון ספרותי", וזאת לצד העובדה "שיצירתה עדיין מהווה תפקיד משמעותי בעידוד קריאה בקרב ילדים". העדכון הזה, שלטענת אנשי העמותה "מבקש לספר תמונה מלאה יותר של חיי היוצרת", מתייחס בין היתר לביקורת שפורסמה בשנת 1966 בעיתון "הגרדיאן" על הספר "הבובה השחורה הקטנה", שהדמות הראשית בה נקראת "סמבו" ומתוארת כבעלת "פרצוף שחור ומגעיל" שנעשה "נקי" עם רדת הגשם.
במקביל, מתברר כי נרשם עדכון גם בערך שעוסק ברודיארד קיפלינג, מחבר "ספר הג'ונגל", שיצירתו מתוארת כ"גזענית ובעלת ממדים אימפריאליסטים". עם זאת, הוחלט שלא להסיר את השלטים שנתלו לצד בתיהם של הכותבים.
הקשר הסוער של קפוטה וטנסי
שפע של סרטים נעשו בהשראת ספרים, ולא חסרים גם סרטים על חייהם של סופרים. אבל סרטים על חברויות ספרותיות זה כבר עניין יותר נדיר. הסרט "טרומן וטנסי: שיחה אינטימית", שיוקרן בחודש הבא בפסטיבל דוקאביב (ובהמשך ב-yes דוקו), עוסק בדיוק בכך. לאורך שעה וחצי הוא מגולל את יחסיהם הקרובים של שני הסופרים האמריקניים המשפיעים טרומן קפוטה וטנסי ויליאמס, מהגדולים ביותר במאה ה-20. הם נפגשו ב-1940, כשהראשון היה רק בן 16 - צעיר שמגלה את מיניותיו וראשו מתפוצץ מרוב חלומות על כתיבה - והשני כבר סופר בעל שם שמכיר את כל המי ומי בסצנת האמנות של ניו יורק. דרך צילומים נדירים, קטעים מראיונות נשכחים, ציטוטים מתוך מכתבים ומבואות מיצירותיהם - אנו לומדים על הריקוד האינטימי שרקדו יחד, לאורך עשרות שנים. מחול של אהבה, נאמנות, קנאה, יריבות ושפע שיחות מעמיקות על ספרות ועל כתיבה. את הסרט ביימה ליסה אימורדינו ורילנד, שיצרה בעבר סרטים עטורי שבחים על צלם האופנה ססיל ביטון, על אספנית האמנות פגי גוגנהיים וגם על עורכת האופנה דיאנה ורילנד, סבתו של בעלה.
שירה אחרי המלחמה
לאחר שנדחה בעקבות המבצע הצבאי שבא עלינו לרעה, נמצא תאריך חדש לפסטיבל המשוררים במטולה. האירועים יתקיימו בסוף השבוע הבא (3-1 ביולי), ובמרכזם - ערבים לזכרם של נתן זך ואהרון אלמוג, מחוות לנורית זרחי וחדוה הרכבי, מפגשים עם כלות וחתני פרס ישראל לספרות, עיון חוזר ביצירות של ביאליק, וולך וברנר וכמובן - שלל מפגשים עם משוררים ומשוררות ותיקים וצעירים. בנוסף, פרס "אביב" על מפעל חיים יוענק למשורר והמתרגם אהרן שבתאי. עכשיו רק נותר לקוות שהמצב בחזית הדרומית יישאר רגוע, ושנוכל להתענג קצת על המילים בהפוגות בין הטילים.
בחינה בנוסח צרפת: תגדירו "בגרות"
בצרפת נערכה לפני מספר ימים בחינת הבגרות בפילוסופיה. הריטואל זהה בכל פעם: התלמידים הצרפתים נבחנים והעולם כולו מביט בהשתאות. איזו רמה! כמה קלאסה! איפה הם ואיפה אנחנו! להנאתכם, הנה השאלות שהופיעו בבחינה השנה (בתרגום חופשי). בחלק הראשון, המוקדש למדע וטכנולוגיה: "האם במצבים מסוימים מוסרי יותר לעבור על החוק?", "האם ידיעה באה על חשבון האמונה?", "האם הטכנולוגיה משחררת אותנו מהטבע?". ובחלק הכללי: "האם דיונים יכולים למנוע אלימות?", האם הלא-מודע חומק מכל סוג של ידיעה?", "האם יש לנו אחריות כלפי העתיד?". קוראי הטור מוזמנים להגיב את תשובותיהם. לא יחולקו ציונים. בהצלחה!
פוטין לא מאושר, ממש כמו טולסטוי
ואם כבר מתפלספים, ייתכן שכבר נחשפתם לרגע המשובח ממסיבת העיתונאים שנערכה השבוע, ושבו פוטין נשאל על פגישתו עם ביידן - והשיב בציטוט מהורהר. "אין אושר בחיים אלא רק אשליה שלו, אי שם באופק. אז אותה נעריך", אמר. מה אפשר ללמוד מכך על יחסים בינלאומיים? לא הרבה. מה אפשר ללמוד מכך על התרבות הרוסית? כל מה שחשבנו גם ככה. תוך דקות ספורות, כבר החלו הבדיקות והניחושים. תחילה עיתונאים הסבירו שמקור הציטוט בכתבי טולסטוי. הרי זה נשמע כמו משהו שנלקח ישירות מ"מלחמה ושלום". בהמשך, העיתונאי אלק לוהן, העלה סברה אחרת: מדובר בציטוט מתוך הספר "השחרור של טולסטוי" מ-1937, שכתב איוואן בונין, זוכה פרס נובל לספרות. "זה גורם לי לתהות אם מישהו שם חיפש בגוגל 'ציטוטים של טולסטוי על אושר'", כתב לוהן - ורמז שמדובר בעצם בתחקיר גרוע. בתגובה, היו מי שהסבירו שהציטוט אומנם מצוטט אצל בונין - אך מיוחס לטולסטוי. אכן, סוגיה סבוכה. בכל אופן, בטוויטר כמו בטוויטר, הגולשים ניצלו את ההזדמנות לחגוג עם שלל פארודיות על פוטין, המנהיג הכל-יכול-אך-המדוכדך, וגם ביקורת. "אולי העולם יהיה מקום שמח יותר אם תתחשב קצת יותר באושרם של האזרחים והיריבים שלך", כתב גולש כעוס במיוחד, והוסיף: "וכן, אני מתכוון גם לנבלני".
