שנתיים אחרי שפינו את הבית הלבן לטובת משפחת טראמפ, בני הזוג מישל וברק אובמה הצהירו סופית על הכיוון הבא שלהם. חוזה שנחתם בין נטפליקס ובין חברת ההפקה של השניים, "Higher Ground" (שם שמתכתב עם האמירה המפורסמת של מישל אובמה, "כשהם יורדים נמוך - אנחנו עולים גבוה"), הבטיח שלאף אחד מהם אין כוונה לחזור לפוליטיקה, ושהם מבינים שלנטפליקס יש השפעה משמעותית לא פחות על הקהל שהם מכוונים אליו. זה עבד.
Becoming: הסיפור שלי – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"מפעל אמריקני" ו"מחנה הנכים" - שני סרטים שחברת ההפקות שלהם הוציאה לנטפליקס ומתאפיינים בכל סקאלת הערכים שבני הזוג מעוניינים לקדם - זכו לתהודה ולהערכה, כולל פרס אוסקר שגרף הסרט הראשון. עכשיו מגיעה הסנונית השלישית. "Becoming: הסיפור שלי", הסרט התיעודי על מישל אובמה, שעלה השבוע בנטפליקס, מלווה את האישה הראשונה לשעבר במסע קידום המכירות של האוטוביוגרפיה שלה שיצאה לפני שנה ונושאת את אותו השם.
3 צפייה בגלריה
נוגעת בפוליטיקה ממרחק בטוח. אובמה מתוך "Becoming: הסיפור שלי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אובמה, לעתים מתולתלת ולעתים מוחלקת שיער, מתראיינת על הבמה באולמות ענק מלאים עד אפס מקום, ובאותה נשימה גם נוכחת במפגשים אינטימיים עם קבוצות קטנות של נשים, בעיקר תלמידות וסטודנטיות, מקשיבה להן וחולקת להן מתבונתה וניסיונה. בפוליטיקה היא נוגעת ממרחק בטוח, כשהיא משרתת את המסר שלה. "אני מבינה את האנשים שהצביעו לטראמפ", היא מכריזה כשהיא מבקשת לעודד אנשים להצביע, משפט שכבר נוכס על ידי התקשורת הימנית בארה"ב. מאידך היא לא נמנעת מעקיצות לכיוון הממשל הנוכחי, ומזכירה לקהל שלה שזאת רק תקופה ושזה יעבור.
ברור שאובמה לא תרשה לעצמה ליפול בשום שלב של הסרט - אחרי הכל, הוא בשליטתה המלאה - אבל מלכתחילה היא מקרינה עוצמה כזו שגם כשהיא גולשת לאזורים הפגיעים שלה (הטיפול הזוגי עם בעלה, למשל) החשיפה לא מציירת אותה כפגיעה. אובמה מאפשרת הצצות לא סנסציוניות אבל מספקות לחיים האישיים שלה, החל מהילדות שלה והעובדה שדווקא אחיה הוא הבן המועדף על אמה, דרך ההיכרות עם ברק אותו הייתה אמורה לחנוך במשרד עורכי דין שעבדו בו ("הוא איחר ליום הראשון"), וקצת על החיים בבית הלבן והמלחמה עם סוכנות הבית שישאירו לבנות שלה את סידור המיטה שלהן, כי אובמה לא שכחה לרגע שיש גם חיים אחרי הבית הלבן.
מפתה להשוות בין "Becoming" ל"הילרי", הדוקו שליווה את הילרי קלינטון בקמפיין הבחירות שלה ב-2016. בשני המקרים מדובר בנשים שנאבקו ועדיין נאבקות בהדיפתן על ידי חברה גברית ובמקרה של אובמה גם גזענית, שתיהן פותחות צוהר לחיים האישיים שלהן, שתיהן היו דומיננטיות בקמפיין של בן זוגן שרץ לנשיאות, ושתיהן שוספו על ידי התקשורת האמריקנית שהתקשתה להשלים עם שינוי הפורמט של הגברת הראשונה שהציגה כל אחת מהן בתורה ולמדו לרסן את עצמן בהתאם ("הפכתי להיות יותר מתוסרטת", מודה אובמה). אלא שהשוני טמון לא רק בהבדל המהותי בין שני המוצרים - סדרת דוקו מעמיקה מול סרט יחסי ציבור, אלא בעיקר בהבדל האישיותי בין שתי מושאות התיעוד.
אובמה היא כל מה שקלינטון יכולה לחלום עליו מבחינה תדמיתית. היא נגישה, כריזמטית ומוחצנת וכולה מוכוונת מטרה, משוטטת בין קהלים שונים עם ביטחון עצמי והומור ומנדבת עצות שנשמעות - בואו נודה באמת - כמו קלישאות ביונסה על מציאת הכוח הפנימי ועל החשיבות שבהיפתחות אל האחר. אבל איכשהו אובמה מצליחה להכניס במסרים האלה חיים ורגש, והניסיון האישי שלה מאפשר לה להטעין את המסרים האלה במשמעות אמיתית. שימו במקומה מישהי אחרת ו-Becoming יהפוך לסרט דביק ומשעמם. תחזירו לשם את המלכה, עם כריזמה של רוקסטארית ("אני רואה פה את אלוויס", אומרת הסטייליסטית שלה על אחת החליפות שהכינה לה, "ואין לי בעיה עם זה") - והופ, הוא הופך לממתק סוחף, מהנה ואפילו מעורר השראה פה ושם.
