בשבוע האחרון ישראל געשה וסערה בעקבות דבריה של מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, שנלחמה בשידור חי נגד הציפייה מהמורים להתנדב למאמץ הלאומי בימי הקורונה. שוב הוצף לסדר היום הציבורי תנאי השכר המבזים של עובדי ההוראה בארץ, ומצד שני הטענות על כך שהזמן והמאמץ שהם משקיעים בבית הספר הוא חלקי בלבד.
ההתנגשות הזו בין חינוך, כסף, שאיפה למצוינות והישגיות בלתי נמנעת כנראה. מבחינת המדינה, וחלק מההורים, המחנכים הם בסך הכל בני לוויה בשירות הילדים. בדומה לאובי וואן קנובי ללוק סקייווקר, מרלין לארתור או דמבלדור להארי פוטר - אנשי העבר שמכשירים את דור העתיד. וכך הם נשארים מאחור, נשכחים בדרך להצלחת חניכיהם. לא פעם, כמו בימים אלה, הם מתבקשים להקריב את עצמם, להיות תועלתנים שלא מרצון. לכן, העיתוי של שידור הדרמה "חינוך רע" בסלקום TV שעלתה אתמול לשירות הסטרימינג, לא יכול להיות מוצלח יותר, ולו רק בגלל שהוא דן באותן סוגיות עדכניות, ובחינניות רבה.
(באדיבות HBO)
עיתוי השידור של הסרט המצוין נהנה גם מהנסיבות המצערות שמלוות את שגרת חיינו בשבועות האחרונים בעודנו מכונסים בבתינו. "חינוך רע" של הבמאי האמריקני קורי פינלי (לא להתבלבל עם סרטו של פדרו אלמודובר מ-2004) הוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר האחרון, אך נרכש על ידי רשת HBO בסכום אדיר של עשרים מיליון דולר מתוך כוונה לשדרו באופן מקוון בסטרימינג ללא הפצה בבתי הקולנוע. אורן מוברמן הישראלי-ניו יורקי, שנמנה על המפיקים, לבטח היה רוצה שקהל רב יזכה ליהנות מהסרט על מסך גדול, אולם במציאות הנוכחית של הידרדרות עסקי הקולנוע שהולכת ומואצת בצל הקורונה, האפשרות לצפות ב"חינוך רע" בסטרימינג היא ברכה גדולה שעשויה להרחיב משמעותית את החשיפה שלו בארצות הברית, וגם בישראל - אם תרצו. חוץ מזה, כל עיתוי הוא עיתוי מצוין כשמדובר בסרט טוב.
"חינוך רע" מבוסס על כתבה בניו יורק מגזין על פרשת שחיתות מסועפת ובלתי נתפסת שהתחוללה לאורך שנים בתיכון יוקרתי בעיר רוזלין שבלונג איילנד. הכתבה, פרי עטו של העיתונאי רוברט קולקר, נשענת על תחקיר עצמאי שערכה תלמידה בשם רבקה רומבום ואשר פורסם בעיתון בית הספר - סקופ מקומי שזכה להדים אצל המבוגרים ב"ניו יורק טיימס", "ניו יורק פוסט" אחרים ב-2004. מייק מקובסקי, שבאותם התקופה היה תלמיד בחטיבת הביניים ברוזלין, כתב תסריט בהשראת הסיפור, וזה הובא למסך בכשרון רב על ידי הבמאי הצעיר, בן 28 בסך הכל, שמאחוריו הקומדיה העצמאית הקאמפית Thoroughbred עם אניה טיילור-ג'וי, אוליביה קוק ואנטון ילצין המנוח. במקרה של "חינוך רע" עמדו לרשות פינלי משאבים רבים יותר וכוכבים בסדר גודל כמו יו ג'קמן, אליסון ג'אני וריי רומנו. איכשהו הוא הצליח לא לפקשש, וליצור דרמה עוקצנית ונוגעת ללב באותה מידה, וגם מורכבת ביותר שמקלפת שכבה אחר שכבה בתוך מערכת החינוך.
העלילה מתרכזת בדמותו של פרנק טאסון (ג'קמן), מנהלו המצליח של התיכון ברוזלין. בהנהגתו, המוסד החינוכי הפך לאחד המוערכים במדינת ניו יורק, וההישגים המרשימים של התלמידים שנה אחר שנה הפכו את בית הספר לשם דבר - עניין חשוב מאין כמוהו לקהילה הקטנה סביבו, שנהנתה מעלייה בערך הנדל"ן בעיירה (רמת החינוך היא גורם משמעותי בשגשוג עיירות בלונג איילנד). הכל מתנהל כשורה בקמפוס, וטאסון האדיב והסובלני נהנה מהערכת כל הסובבים אותו - תלמידים, מורים, הורים ואנשי מנהלה. התמיכה בו בוועד המנהלים מלאה, כמעט עיוורת. אלא שהפרשה שנחשפת על ידי התלמידה העקשנית (ג'רלדין ויסוונאתאן) פוערת את עיניהם לרווחה בתדהמה.
שלב אחר שלב אנחנו מגלים שבחסות ההישגים המתמידים של התלמידים, התקציב הנאה שגדל משנה לשנה, והתוכניות היומרניות לעתיד, יש מי שמועלים בתפקידם ומועלים בכספים - כספי ציבור שנועדו לרווחת התלמידים, והוזרמו בצינורות הלא מקובלים לכיסם של אנשים בתוך הארגון. ההורים ידעו שגליונות הציונים הגבוהים של התלמידים מצריכים השקעה כספית, אך נבירה בתוך מאזני התשלומים של בית הספר מעידה על הונאה גדולה. הילדים שלה הצטיינו בלי להעתיק, אבל במקרה הזה המורים ואנשי המנהלה הם אלה שרימו ונכשלו במבחן תאוות הבצע. לא רק הטבות סוציאליות, חופשים ושנת שבתון, ולא רק מורשת הקרב המוגזמת שלהם על מערכי שיעור ולמידה מרחוק. הסיפור מאחורי "חינוך רע" מדיף ריח חריף של שחיתות ציבורית. עם זאת, למרות שמדובר בפרשה עגומה, פינלי טוען אותה ברגעים קומיים ציניים ומרושעים. זו לא סדרת חינוך מכבידה אלא דרמה קלילה מלאת ארס.
ג'קמן נודע בעיקר מתפקידו כוולברין בסרטי האקס-מן, גיבור-על שהוא רק במקרה גם מדריך בצוות בית הספר למוטנטים של פרופסור אקס. אבל השחקן האוסטרלי בן ה-51 הפגין לא פעם מיומנויות דרמטיות מגוונות בסרטים כמו "היוקרה", "עלובי החיים" ועוד. לפני שנתיים הוא הציג הופעה מעולה בדרמה הפוליטית "המוביל במירוץ" שאולי הייתה מביאה לו אוסקר לולא כשלונו בקופות. ג'קמן גילם בסרט את הסנטור גארי הארט שנאלץ לפרוש מהמירוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית ב-1988 בגלל סקופ לוהט על רומן מחוץ לנישואים שפרסם עיתונאי במיאמי הראלד. ב"חינוך רע" זוהי כתבת מתחילה בעיתון בית הספר שחושפת את הפרשיה. בניגוד להארט שהולך עם האמת שלו, איש החינוך התמים חי בשקר. טאסון הוא הפנים של תיכון רוזלין. הפנים המאירות, החייכניות והטובות הללו מתגלות כמזויפות. לא רק בגלל הניתוחים הפלסטיים הרבים שהוא מעולל לעצמו, או הניירת שפוברקה כדי לממן אותם. הגיבור הטרגי של "חינוך רע" הוא מנהל בית ספר שמנהל חיים פרטיים כפולים. וחיים כפולים עולים פי שניים.
ג'קמן עושה עבודה מצוינת כשהוא נע בין המעטפת הפלסטית של הדמות שהוא מגלם לבין הניואנסים הרגשיים המניעים אותה. יש המון כאב באדם הזה שמקדיש את כל כולו למוסד החינוכי שבראשו הוא עומד ולתלמידים בני טיפוחיו. בניגוד למנהלת האדמיניסטרטיבית הערמומית פמלה גלוקין (ג'אני הנהדרת) שעושה בבירוקרטיה כבשלה ומסתתרת בצלה, טאסון הכריזמטי עומד במרכז הבמה. הוא אומר את כל הדברים הנכונים, דוחף את התלמידים להגשים את עצמם, להיות חופשיים ויצירתיים. הוא מדבר אליהם בגובה העיניים, ומכוון את המבט שלהם למעלה. אבל כשהם מסיימים את הבגרות בהצלחה ונוסקים לעבר האוניברסיטה, הם לא מפנים מבט אחורה או למטה. "אתם שוכחים מאיתנו", הוא אומר בהמון כאב וזעם לאם ובנה שמרוב טענות ומענות ודרישות מופרכות, אינן מבחינות באדם שעומד מולם בנקודת שפל. יש בשר ודם, ולב מתחת לחליפה המהודקת והתואר הפדגוגי שהיא אמורה לייצג.
מאחורי המסיכה טאסון אינו מודל לחיקוי לילדים שלכם, אבל הוא איש המקצוע שהייתם רוצים שיחנך אותם. זה לא אומר שהייתם מוכנים לשלם לו בהתאם. בסופו של דבר, הוא בסך הכל מורה. כמו דמבלדור להארי פוטר, או אובי וואן ללוק, כך גם טאסון עבור הנערים שתחת הנחייתו והשגחתו הפכו לבוגרים מוצלחים בעסקים, באמנויות, בתקשורת. הוא זה שסימן להם את הדרך לעתיד מבטיח, ובסופו של דבר נזרק לשוליה. וכך גם יפה בן דוד והמורים בישראל. אתם מצפים מהם להמשיך לשרת את הציבור באדיקות וביושרה. למלא תפקיד, ולהתרוקן מאישיות. שכחנו מהם, שכחנו מכך שבפני הכיתה עומדים בני אדם. וכמוהם, כמונו, וכמו רופאים, פוליטיקאים, פקידי מס הכנסה, רבנים, בסופו של דבר הם חושבים קודם כל על עצמם.
הסרט "חינוך רע" משודר ב-HOT, yes וסלקום tv.
