מיקי גבריאלוב מוציא שיר חדש בשם "מה יהיה", ונדמה שאי אפשר היה לבחור תזמון הולם יותר. הוא מחכה לו במגירה כבר שנתיים - וכעת כשאנחנו עומדים בפני סגר נוסף, שני במספר, ואיש אינו יודע להעריך מתי נחזור לשגרה - עושה רושם שהשתלם לחכות. "אני דואג, אנחנו דואגים. הרבה שואלים מה יהיה מחר, ולא יודעים מה העתיד שלהם", סיפר גבריאלוב הבוקר (ד') באולפן ynet.
מיקי גבראילוב מתראיין ומבצע את שירו, "מה יהיה"
(צילום: שחר גולדשטיין)
מה הדאגה המרכזית שלך?
"אני לא יודע אם יהיו הופעות ומתי יהיו הופעות, ויש עוד הרבה חברים כמוני. ההופעה האחרונה שעשיתי הייתה למען הנגנים שלי, בחצר בית של פסנתרן, והגיעו 40 איש", אומר גבריאלוב. "אני פחות דואג לפרנסה שלי, אבל מסביבי יש הרבה אמנים, עובדי במה ויוצרים שאין להם פרנסה וזו בעיה רצינית".
אתה חושש שעולם התרבות בישראל יקרוס?
"אני לא חושב שעולם התרבות יקרוס, אבל כרגע שמו עליו מכסה - אם זה בגלל הקורונה או דבר אחר שאני לא כל כך מבין אותו", אומר גבריאלוב. לדבריו, עולם התרבות סובל מאפליה ביחס לענפים אחרים: "הרבה עסקים קיבלו אישור לפעול. אצלנו ניסו בכל מיני צורות - אם זה דרייב-אין או קפסולות - אבל זה לא מצליח. אני לא מבין למה לא מנסים לפתור את זה. אפשר לפתור את זה. אני רואה אנשים עובדים עם מסכות, בהייטק ובטלוויזיה".
גבריאלוב מספר כי הוא עוקב אחר הנעשה כיום במוזיקה הישראלית באדיקות, אבל לא תמיד בהתלהבות. לשאלה למי יצביע במצעד של גלגלצ, שנערך השנה בשיתוף עם ynet, הוא משיב: "האמת שלא התעמקתי בשירים השנה. הם לא הלהיבו אותי או נתנו לי השראה. לא היה שיר שאמרתי 'וואו'".
יש משהו מהדור החדש שמדבר אליך?
"אני אוהב את הבת שלי, שירה גבריאלוב. זה לא עניין משפחתי. אני חושב שהיא עושה דברים יפים מאוד ומאתגרים מאוד. יש עוד אמנים - אבל לא אכניס ל'מי כן, מי לא'. אין לי ביקורת על אף אחד, זה הטעם האישי שלי".
ויש גם את עניין הרשתות החברתיות. גבריאלוב מודע לחשיבות הרבה שיש לנוכחות ברשת, אבל מודה שזו לא בדיוק כוס התה שלו. "אשתי עוזרת לי עם זה הרבה", הוא מספר. "זה לא שאני לא מבין בזה, אבל אין לי סבלנות לזה. אני מעדיף לנסוע לאולפן שלי, לקרוא שם, לכתוב מוזיקה ולהקליט. זה יותר מעניין אותי. אני פחות מבזבז זמן על התקשורת והמדיה. אבל זה דבר חשוב. היום אם אין לך פייסבוק, אינסטגרם או טיקטוקים - אתה לא קיים".
אתה בטיקטוק?
"אני לא עושה פרצופים בטיקטוק, אבל אני רואה טיקטוק".
