הקורונה היא גם עניין של גיאוגרפיה. לא רק מבחינת שיעורי ההדבקה, אלא גם באופן שבו אנשים חווים אותה במקומות שונים. בטח עבור המוזיקאי גבע אלון, שמתגורר בשנים האחרונות במושב מעלה גמלא שברמת הגולן. "בכפר יש לך את הגינה ואת המרחב שלך בטבע, ואתה לא חייב להיות כלוא בדירה כל הזמן, אז מבחינת הסגרים זה היה יותר קל", הוא אומר בראיון ל-ynet. אחרי הדיכאון של הסגר הראשון ותחושת אי העשייה, הוא גם למד להתאים את עצמו למציאות החדשה, ועכשיו הוא משיק את Under the Waves, הסינגל החדש והחמישי מהאלבום Follow, שעתיד לצאת באביב הקרוב.
מי שמכיר את אלון, מגיבורי הגיטרה הגדולים של הרוק הישראלי, עשוי להיות מופתע מעט מבלדת הפסנתר החורפית החדשה הזו. גם הוא עצמו הופתע מהשיר שיצא לו. "ניצלתי את החורף המועט שיש עכשיו כדי להוציא אותו", הוא צוחק, "כתבתי את השיר על הפסנתר בבית בזמן שני הסגרים הראשונים, כשהייתה יותר פאניקה והתכנסות. היו לי המון שעות עם עצמי. ערב אחד ישבתי והשיר פשוט יצא ממני. האלבום למעשה היה כבר גמור, אבל שלחתי את השיר לדורון פלסקוב (מפיק האלבום, א"ש) והוא אמר לי שהוא חייב להיכנס. אז עשינו את הכל כדי שזה יקרה". אלון אמנם כתב אותו על הפסנתר, אבל לא היה בטוח מספיק ביכולת הנגינה שלו, ולכן שלח את השיר לפסנתרן אוהד בן ארי שחי בברלין, שהחזיר לו את הצד שלו בהקלטה. אלון, שלא פעם טס לחו"ל כדי להקליט אלבומים, נאלץ כעת לשלוח קבצים במקום את עצמו. "עבדנו בזום", הוא אומר, "אחרי תקופת הבאסה הראשונית של הקורונה אמרתי לעצמי שזה מה שיש עכשיו ועם זה צריך לעבוד. הטכנולוגיה מאפשרת לעשות את זה ברמה מאוד גבוהה".
חוץ מלסיים את האלבום וליהנות מהטבע שליד ביתו הצפוני עם בנו הבכור שנולד לפני מספר חודשים, אלון ניצל את התקופה להופעות חצר, כשעוד היה מותר. "אני בא מעולם של הופעות טרובדור עם גיטרה, ועשיתי את זה מתחילת הדרך, ככה שזה לא זר לי כמו לאמנים שרגילים להפקות גדולות", הוא מסביר. "מאוד התרגשתי להגיע לאנשים הביתה ולשבת איתם ליד שולחן האוכל שלהם. אלו רגעים מאוד אינטימיים. הגעתי ככה להמון פינות בארץ שלא הופעתי בהן בעבר כי אין שם מועדונים, ואני מופיע כבר יותר מ-20 שנה. זה מרגש לראות את הכמיהה של האנשים למוזיקה ולתרבות. ראיתי אנשים מתמוגגים מהמוזיקה ומהעובדה שמגיעים אליהם הביתה".
תמשיך להופיע ככה גם אחרי שהקורונה תיגמר?
"יש בזה משהו מיוחד שאין בהופעות רגילות, ואין לי בעיה להמשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן".
והנסיעות הארוכות ברחבי הארץ הן יתרון או חיסרון?
"אני רגיל לנסוע להופעות כבר המון שנים. כשאני נוסע אני לא מרבה לשמוע רדיו, אלא שר לעצמי כל מיני רעיונות ומקליט אותם. האוטו הוא כמו המשרד שלי".
אלון, 41, יליד קיבוץ מעברות, פרץ לפני כ-20 שנה במסגרת להקת הפליינג בייבי, שאלבום הבכורה שלה, Inner World, זכה לשבחי המבקרים והוביל להכתרתו כגיבור גיטרה מקומי חדש. מאז הוציא שישה אלבומים. כרגע אין תוכניות לאיחוד של הלהקה, אבל אלון לא שולל. אולי אחרי הקורונה. הנה עוד סיבה לקוות שהיא כבר תיעלם מחיינו.
לפני פרוץ המגפה הוא הספיק להקליט שלושה שירים עם חברי ההרכב הצדדי שלו, ויגן פרנדלי (יחד עם עמיר "ג'נגו" רוסיאנו ואסף רייז) ולהופיע עם יהודה פוליקר. "זה קצת נתקע כרגע", אומר אלון בצער, "זה היה כבוד גדול להקליט ולנגן עם יהודה על אותה במה. זה דבר מדהים להיות בחדר עם מישהו כמוהו, אתה מיד קולט כמה מוזיקה היא חסרת גיל. הקומבינה היוונית עם הרוק שהוא מביא פשוט הפכה לי את הראש". בין הסגרים, ויגן פרנדלי הספיקו גם להקליט שיר עם מאור כהן, ואלון, יחד עם רוסיאנו גם ניגן באלבום המצופה של נעם רותם שייצא בקרוב. "אני הרבה יותר פתוח לחיבורים כאלו מבעבר. המפגשים האלו מולידים עוד מפגשים, אז כשאפשר, אני עושה ונהנה מהם". בינתיים הוא מתמקד באלבום החדש והשביעי שלו. "הוא ייצא גם בוויניל", אומר אלון, "אבל הפעם לא מתוכננת מהדורה בדיסק. כשהוצאנו דיסקים מהאלבום האחרון "מחפש שמיים", זה לא עניין אף אחד. כשהמהפכה הדיגיטלית התחילה התבאסתי מזה, היום אני מבין שזו אבולוציה של המוזיקה וצריך להתאים את עצמנו אליה". הפעם, הוא מספר, כבר צילם קליפ לכל שיר, כדי שאפשר יהיה להוציא כל אחד בנפרד ולתרגם ליחידות שעומדות בפני עצמן.
"העניין הזה של השפות קצת עבר ממני"
אחרי שנים עם הגיטרה, ועוד עם סאונד קאנטרי רוק פולקי שמזוהה עם סוף הסיקטיז ותחילת הסבנטיז, הפעם אלון גילה את האלקטרוניקה והמיר את הריפים בביטים. "זה בזכות החיבור עם דורון", הוא מספר, "האלבום הזה שונה מאלו שעשיתי עד היום, לא רק באיך שהוא נשמע אלא בדרך שבה הוא נוצר. הוא התחיל מטסטים שעשיתי עם דורון ונגנבתי מהם, וככה התקדמנו משיר לשיר". לדבריו, הקהל אוהב את השינוי. "ניגנתי בהופעות את כל השירים שיצאו. הם מתורגמים לגיטרה ויש אחלה תגובות, כי בסוף היום, שיר טוב הוא שיר טוב ולא משנה איך הוא מנוגן. המעטפת שסביבך רק נותנת לך השראה ואתגר".
ב-Follow, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, משתתפים גם עידן רייכל והפסנתר שלו. "דורון התקשר אלי יום אחד", נזכר אלון, "ושאל אותי אם אני מוכן לעבוד עם המפיק הבריטי דאנטון סאפל, שעבד בעבר עם קולדפליי והיה בדיוק בארץ. אמרתי לו שכן, וכשהגעתי לשם דורון אמר לי שעידן רייכל יגיע עוד כמה דקות. ישבנו שלושתנו והתחלנו לחפש רעיונות, קלטנו איזו סקיצה מאוד מהירה ומשם בעצם התחיל כל האלבום". שינוי נוסף באלבום המתקרב הוא החזרה לאנגלית, אחרי שני אלבומים בעברית. "העניין הזה של השפות קצת עבר ממני", הוא מודה, "העיקר שאתה עושה משהו. האנגלית אולי מרחיקה אותך, אבל זה לא דבר רע. זה טוב להיות קרוב וישיר ומשלנו, אבל גם טוב להיות באסקפיזם. המנעד הזה חשוב בעיני. העולם היום קטן והטכנולוגיה מאפשרת לזה לעבוד. אבל אל תדאג, יהיה עוד אלבום בעברית, זה עניין של זמן".
החלוקה בין רוק לפופ או בין אלקטרוני לרוק עוד רלוונטית בעיניך?
"לא, אמן זה אמן. קרה לי תהליך מעניין כשעשיתי את האלבומים בעברית. זה היה מהלך חושפני שמאוד פחדתי ממנו ואחרי שהם יצאו אמרתי לעצמי שזה בעצם לא משנה, כי ככל שארחיב את הספקטרום שלי, גוף העבודות שלי יהיה מעניין יותר וזה מה שחשוב. זה לא משנה איך קוראים לזה, או אם אני מופיע עם גיטרה חשמלית או עם מחשב. בסוף זה המסר והרגש שיש בבטן ואתה צריך להעביר אותם".
אפרופו שינויים מוזיקליים, אחד מהשירים הכי מוכרים שלך הוא הקאבר ל-Modern Love של דיוויד בואי, שהחודש מציינים חמש שנים למותו. יש עוד קאבר לקלאסיקה בתכנון?
"יש לי כל מיני מחשבות על שירים שמלווים אותי הרבה שנים שאני רוצה לבצע. Modern Love זה שיר שהולך איתי מהילדות. כשאתה ילד אתה לא חושב על הגדרות, אלא סופג משהו בעל איכותיות עמוקות. זה שיר גדול וביצעתי אותו תמיד בהופעות. כשהציעו לי להקליט אותו התנגדתי בהתחלה כי לא רציתי לעשות קאברים. בדיעבד הסתבר שזה היה הדבר הכי חכם לעשות", הוא צוחק.
כשאלון עובר לדבר על מצבה של תעשיית התרבות בעשרת החודשים האחרונות הצחוק נפסק. "המצב מאוד קשה, וכולי תקווה שזה יחזור במהרה. לדעתי, תעשיית המוזיקה תעבור איזה ריסטרט, השאלה כמה נפגעים יהיו בדרך, ואף אחד לא יכול לענות על זה כרגע". אלון מודה כי אי הוודאות בתקופה הנוכחית שברה אותו. "היו כמה שבועות שעולם התרבות לכאורה נפתח, וכבר היו הופעות מתוכננות וכרטיסים שנמכרו, ופתאום צריך להחזיר את הכסף. אני עובד עם מה שיש כרגע ומנסה לעבור את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר".
יש תחושה שדי הזניחו את אנשי התרבות, ואיש כמעט לא עוסק במאבק ובסבל שלכם.
"למזלי, יש לי את הגיטרה שלי שאני יכול להוציא בכל מקום, אבל הצוות שלי נמצא במצוקה גדולה ואתה לא רואה את זה בשיח היומיומי. בגדול, סדר העדיפויות בארץ מאוד בעייתי. תרבות היא צורך. זה לא שאני רוצה להופיע, זה הצורך שלי להופיע ושל הקהל לקבל הופעה. אתה רואה לפעמים בהופעה אנשים משני קצוות הקשת הפוליטית עומדים אחד ליד השני ושרים את אותו השיר ומתחבקים. זה מאחד את החברה, מעבר לזה שמוזיקאים ואמנים הם אלו שמתנדבים הכי הרבה. אנחנו באים ותמיד הראשונים, לא משנה לאן. גם אני מגיע כשאני יכול, ואתה רוצה לחשוב שכשתצטרך משהו בחזרה, החברה תהיה לצידך. בהופעות שלי אני רואה שאנשים לגמרי שם. בהנהגה, ההבנה הזו לא ממש קיימת".
והנה, כשאביב גפן נפגש עם נתניהו, הוא חוטף מכל עבר.
"זו סיטואציה מאוד מורכבת. אני לא יודע את כל הפרטים סביב המפגש הזה, אבל אני מעריך את היכולת של אביב לקום ולעשות דברים כדי לשנות את המצב. התקופה הזאת מאוד מדכאת ואני משתדל להתמקד בתא המשפחתי שלי כדי לשמור על שפיות. כל מי שיעשה משהו תהיה אש כלפיו".
אלון אמנם עובר את התקופה המורכבת הזאת איכשהו, אבל לחלק מהאנשים שעבדו איתו לאורך השנים השגרה החדשה קשה יותר. "מאחורי כל אמן יש פירמידה של צוות שנמצא איתו המון שנים: יש להקה ולפעמים עוד נגנים, סאונדמן, תאורן ונהג שמסיע את כולם, מנהלת הצגה ואשת יחסי ציבור, ויש את משרד ההופעות שמטפל בחוזים והמנהל האישי", הוא מסביר. "זו קבוצה גדולה של אנשים שזו העבודה שלהם, וחלקם בבעיה גדולה מאוד עכשיו. לדוגמה, יוסי לוגסי, הסאונדמן שלי שעובד איתי כבר 20 שנה והיה איתי בכל האלבומים ובמאות הופעות. זה איש שתיכנן פה פסטיבלים ואמנים מחו"ל ביקשו שהוא יעבוד איתם ואחרים הציעו לו להצטרף לטורים שלהם, והיום הוא נאלץ ללמד מתמטיקה. זה לא איזה ילד שלקח אתמול מיקסר, זה איש מקצוע מהטובים בארץ, שעובד עם שלום חנוך ומשינה, וזה מאוד עצוב לי", הוא מוסיף, "הדרך שבה אמן נשמע, נראה ומרגיש היא שילוב של הרבה מוחות שעובדים איתו לאורך שנים, ואי אפשר לקחת מהאנשים האלו את מה שמכירים ואוהבים באמנים".
אבל למרות התקופה המאתגרת, אלון נשאר אופטימי. "אתה יושב במשך כמה חודשים בבית ונכנס לדיכאון, ופתאום אתה מגיע להופעת חצר ומקבל את משב הרוח הזה מהקהל, וזה דבר גדול", הוא אומר, "פתאום אתה קולט שלמוזיקה יש חיים משלה והיא הגיעה לאנשים שעברו איתה תהליך, ועכשיו הם מחזירים לך אהבה. כמו שאנחנו צריכים את הקהל, גם הקהל צריך אותנו. חשוב שתהיה תרבות בישראל וכל אחד צריך לשאוף ולעזור במה שהוא יכול כדי שהיא תתקיים".
