ילד טרנסג'נדר מטריף את יוטה
משהו קורה ביוטה. לפני מספר שבועות, מורה בעיר מאריי קראה לתלמידי כיתה ג' בבית הספר היסודי הורייזון את הספר "קראו לי מקס" (Call Me Max) מאת קייל לוקוף. ספר התמונות מספר על ילד טרנסג'נדר שמגיע לבית ספר חדש ומבקש מהמורה ששמו ברשימה יוחלף לשם מקס. הוא מספר לחבריו לכיתה על זהותו ואף מתיידד עם ילד שאינו טרנסג'נדר, אך אוהב ללבוש שמלות. כמו דמות הגיבור, גם הסופר הוא טרנסג'נדר. דובר אגף בתי הספר ביוטה אמר כי המורה לא הכירה את תוכנו של הספר לפני השיעור, וכי בירור העלה שהוא הובא לכיתה על ידי אחד התלמידים.
הפרשה החלה להתגלגל כשכמה מהתלמידים המופתעים סיפרו על הספר להורים, וקבוצת משפחות מחתה בפני גורמים בעירייה על כך שהספר הוצג לתלמידים ללא רשותם. העירייה מיהרה לפייס אותם בכך שהשעתה פרויקטים לקידום ספרים שעוסקים בשוויון וגיוון חברתי. בנוסף, מועצה עירונית תקיים עם מורים דיונים בשאלה איזה תוכן ראוי.
הדובר טען כי הספר לא מתאים לקבוצת הגיל המדוברת, בעוד שבהוצאת רייקראפט מציגים אותו כספר המתאים לבני שנתיים עד ארבע. לוקוף, מחבר הספר, אמר לעיתון המקומי "סולט לייק טריביון" כי ניסיון חייו לימד אותו שמבוגרים חושבים שהמושג "טרנסג'נדר" זורע בלבול בקרב ילדים, בעוד שלא כך הדבר. כמובן, מי שחושב שבזה נחתם הדיון מחמיץ את רוח התקופה. נושאים של זהות מגדרית ומינית, גזע ושוויון צפויים לתפוס נפח הולך וגדל בספרי ילדים משנה לשנה, ודיונים כאלה צפויים להעסיק אנשי חינוך באופן יומיומי.
הענק הירוק והגזען?
חברת הקומיקס מארוול הסירה השבוע קטע מתוך אחת החוברות שלה, לאחר שקוראים זיהו בו סטריאוטיפים אנטישמיים. החוברת ה-43 בסדרת "הענק הירוק האלמותי" (Immortal Hulk) פורסמה בתחילת החודש הנוכחי, ובאחד העמודים מופיעה דמות בשם ג'ו פיקסיט (נשמע באנגלית כמו "תקן את זה") - מוכר בחנות תכשיטים בשם "תכשיטי קרונמברג". הוא מייעץ לדמות אחרת בענייני יהלומים, כשעל חלון הראווה ניתן לראות מגן דוד גדול.
גולש בשם כריס הבחין בכך על חלון הראווה, במקום המילה Jewelry (תכשיטים) מופיעה על חלון הראווה המילה Jewery, הדומה יותר למילה יהודים. "הלוואי שעורך כלשהו היה חותך את זה החוצה", כתב בטוויטר.
הצייר הברזילאי ג'ו בנט, שחתם על הקומיקס, התנצל בפייסבוק. "אין לי תירוץ לכך שציירתי מגן דוד. כשלתי בכך שלא הבנתי שמדובר בסטריאוטיפ מטריד ופוגעני. זו טעות שאני מוכן לעמוד מאחוריה, ואני מתנצל בפני כל מי שנפגע". הוא הוסיף כי שם החנות נקבע כמחווה לבמאי דיוויד קרוננברג, וכי לאורך סדרת החוברות כולה שתל רמזים שמתייחסים לבמאי האימה שהוא מעריץ. "בכלל שכתבתי הפוך, טעיתי בשתי המילים", טען.
גם חברת מארוול פרסמה הצהרה בה היא לוקחת אחריות על "הטעות", ובגרסה המקוונת החדשה של הקומיקס, נמחק כל זכר לסממן יהודי מהחנות. במקביל, תודפס מהדורה חדשה של הקומיקס. יש גם מי שכבר מתכננים להרוויח מכל הסיפור הזה, ובאתרי אספנים מנבאים שהמהדורה הראשונה והבעייתית צפויה להפוך לפריט אספנות בעל ערך.
הסיוט החוזר של נעמי וולף
לפני כשנה וחצי קרה דבר מביך מאוד לכותבת הפמיניסטית היהודייה-אמריקנית נעמי וולף, מחברת רב המכר "מיתוס היופי". היא התראיינה למתיו סוויט ב-BBC וגילתה בשידור חי כי אחת מטענות היסוד של ספרה החדש, Outrages, העוסק ברדיפת הומוסקואלים בבריטניה במאה ה-19, שגויה מהיסוד. לאוזניי כל, התברר לה שקריאה בלתי זהירה של מסמכים משפטיים מן המאה ה-19 בבריטניה, שעוסקים בעבירות הומוסקסואליות, הובילו אותה למסקנות חסרות בסיס: היא טענה כי עשרות אנשים הוצאו להורג בשל הומוסקסואליות, בעוד שסוויט הסביר שהמונח Death Recorded המופיע במסמכים השונים שימשו את הרשויות כדי להימנע מהוצאה להורג – ולהעניק חנינה לקטינים.
כל זה קרה זמן קצר לאחר שהספר כבר נשלח לחנויות. הספר נגנז, הטעות תוקנה ומהדורה חדשה הגיעה למדפים בנובמבר האחרון. רק שעכשיו חוקרים, ובהם סוויט עצמו, מצביעים על בעיות נוספות במחקר. לדברי המבקרים, גם לאחר התיקון, וולף מבלבלת לכל אורך ספרה בין גברים שהורשעו בהתעללות ובניצול לבין גברים שקיימו יחסי מין הומסקוסאלים בהסכמה, כיוון שהיא שוב אינה מפרשת נכון את המושגים המשפטיים של התקופה. כך יוצא שהיא מעצימה ומעוותת את האופן שבו הרשויות התייחסו להומוסקסואלים, גם אם אכן התרחשה רדיפה. "האמת חשובה, ההיסטוריה חשובה והארכיון חשוב", אמר סוויט.
ההיסטוריונית פרן רידל הוסיפה כי הדיוק ההיסטורי הכרחי דווקא בשל חשיבות הנושא. "בספרים כאלה הדבר החשוב ביותר הוא שנדייק בפרטים, כי זה המקום שדרכו אנשים מתחברים להיסטוריה שלהם". וולף עצמה טוענת כי ההאשמות הללו פשוט "אינן נכונות". בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס טענה כי לדעתה המבקרים כלל לא קראו את ספרה. "אני עומדת מאחורי העבודה שלי. ציטטתי הכול כשורה", התעקשה.
ש. אנ-סקי, סוכן חשאי
בית משפט בפולין הורה השבוע לשני היסטוריונים בולטים בתחום חקר השואה להתנצל בפני אישה שטענה כי דוד שלה הוכפש בספר היסטוריה שחיברו על מלחמת העולם השנייה, ושבו טענו כי סייע לרצח יהודים בשואה. הסיפור הזה מגיע באקלים בעייתי גם כך, כשבשנים האחרונות גוברים הקולות בפולין הטוענים כי האומה הפולנית אינה אחראית לפשעים שהנאצים ביצעו בשטחה. היסטוריונים אשר טוענים אחרת מוצאים עצמם נרדפים מבחינה ציבורית ומשפטית. רבים מודאגים כעת שמדובר בקביעה תקדימית, אשר תאפשר לשלטונות בפולין להמשיך ולהתנער מחלקם באירועי מלחמת העולם השנייה.
אך יש לומר את האמת: ההיסטוריה של אירופה היא בין היתר היסטוריה של רדיפת יהודים. בכל מקום שהיה בית כנסת, הייתה גם עלילת דם על מה שקורה בחצר האחורית של בית הכנסת. אלה לא היו רק סיפורים על הרעלת בארות או הכנת מצות מדם של ילדים נוצרים, אלא בהצפה אדירה ויומיומית של שקרים מופרכים. נדמה שבכל מה שנוגע לגזענות, לדמיון האנושי באמת אין גבול. ומאות שנים לפני מלחמת העולם השנייה, האנטישמיות הזו הפכה לחלק מה-DNA של אירופה.
כמה מהסיפורים האלה ליקט בחוכמה ובעורמה ש. אנ-סקי. הסופר והמחזאי יליד צ'אשניקי (היום בשטחי בלארוס), ששמו בתעודת הזהות היה זיינביל רפופורט, מוכר לרובנו הודות למחזה "הדיבוק", אבל בזמנו הפנוי הוא היה יוצא לשטח וחוקר פולקלור, תרבות עממית. בשנים שלפני מלחמה העולם הראשונה, במהלכה ואחריה ליקט ברחבי אירופה סיפורים שעברו מפה לאוזן ועסקו ביהודים. בשנת 1921 פרסם את הספר "חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה", שמביא כמה מהסיפורים האלה (הספר פורסם במקור ביידיש ותורגם לעברית על ידי ש"ל ציטרון).
אנ-סקי היה מתחפש ל"גוי", לובש זהויות שונות, ממציא לעצמו שמות וכך מקשיב לשמועות ולאגדות, שרבות מהן עסקו באחריותם של היהודים, לכאורה, להפסדים בקרבות. "מיד כשפרצה מלחמת העולם (...) באותה שעה התלקטו על שמי היהדות בפולין, ברוסיה ובגליציה הכבושה עננים שחורים של עלילות מבהילות ורדיפות נוראות... התחילו הללו בדברי דיבה ועלילות ומלשינות נאמרים בלשון סתר מתוך מחשבת רשע לתת את היהודים למורדים ברוסיה ולהבליט עם זה את נאמנותם וסמירות לבם של הפולנים", כותב אנ-סקי.
כך, למשל, נפוצו סיפורים לפיהם "היהודים משמשים לאויב בתור מרגלים, באים איתו בקשרי דברים על ידי טלפונים מוסתרים (...) ממציאים לו זהב בסכומים של מיליונים ועוד כאלה. על יסוד זה נוצרו והתפשטו בתוך מחנה הצבא כל מיני אגדות משונות ופנטסטסיות. פה ספרו מעשה במיליון וחצי רובל זהב, שהיהודים ביקשו להעבירם לגרמנים בארון במקום מת. שם מסרו אותו סיפור המעשה באווזים שחוטים ממולאים זהב. במקום שלישי היו מספרים אגדה בטוחן אחד, שמצאו במרתפו טלפון מחובר עם החזית האוסטרית", וכן הלאה וכן הלאה. אחד הסיפורים המופרכים ביותר עוסק בעיטוש. כך מספר לאנ-סקי יהודי בשם שיפטבויאר: "אין לך עלילה שלא בדנו עלינו. בשעה שעפו אוירופלנים (מטוסים, י"פ) על פני לודז, עמד יהודי אחד והביט למעלה ובשעת מעשה התעטש. מיד הלשינו עליו הפולנים, שבעטישתו נתן אות להאוירפולנים (...) היכן להשליך את הפצצות, ותיכף הושם היהודי במאסר".
"יהודים מתו בגלל הסיפורים האלה", מוסיף אנ-סקי. "ראשי המחנה שמו לב אל העלילות שהעלו על היהודים (...) בלי שום חקירה ודרישה, ומיד התחילו לעשות שפטים בנאמשים. ברדום תלו תשעה יהודים בגלל עוון הארת פנים לגרמנים (...) על יד הדרכים מצאו לעתים קרובות יהודים תלויים על עצים או מומתים בירייה וכול בעוון בגידה וכולם בלי שום חקירה ודרישה מוקדמת, בלי דין ומשפט". עשרות שנים לאחר מכן, במלחמת העולם השנייה, האווירה ששררה באירופה הייתה אותה אווירה והרדיפה הייתה אותה רדיפה. גם אם אפשר לדון בחלקה של פולין כמדינה בנעשה בשואה, אי אפשר להתכחש לשנאת היהודים העמוקה ולגישה החשדנית כלפיהם, שהייתה מנת חלקם של הנוצרים באזור. במצב שבו השלטונות מנסים להנדס מחדש את ההיסטוריה, טוב שאנשים אמיצים כמו אנ-סקי יצאו לשטח, שאלו, הטו אוזן ורשמו.
