חבר טוב חגג השבוע יום הולדת 39. הוא עבר שנה לא פשוטה אז הפתיעו אותו במסיבת הפתעה בחצר הבית. במקום חיכה לו אחד הזמרים המוכרים בארץ. כזה שעשה קיסריות, שוני ותמיד סולד אאוט בזאפות. למחרת שאלתי אותו כמה הוא שילם לו עבור חצי השעה בה הוא שר בליווי גיטריסט לא פחות מ-7 מלהיטיו הגדולים. 5,000 שקלים, ענה. "כולם עשו מגבית וקיבלנו ערב מרגש ויוצא מן הכלל. ותדע, זה רק לבחור. כל האמנים שפנינו אליהם עושים את זה היום. בשכונה שלנו זה כבר הפך לקטע".
איזו נחיתה כואבת למציאות קיבלו הזמרים בישראל. לחשוב שרק ביום העצמאות אשתקד משה פרץ העדיף לעשות מנגל אם העלות תהיה עד 70,000 שקלים לתעריף להופעה בעצמאות. היום רק תנו להם לצאת מהבית, לראות אנשים - ובואו, בעידן הקורונה, כשהם בלי פרנסה כבר חצי שנה, 5,000 שקלים לחצי שעה זה השכירות, הלחם וחלב - כולם באים וכולם מופיעים. בני אדם כמו כולם והפוזה מתה. יש אמנים כמו סי היימן, שפתחה ליין הופעות קבוע בחצר ביתה, ויש שעוברים כעת מחצר לחצר. במחיר ששילמנו עד כה על זמרי החפלות והטברנות שהיו באים לעשות שמח בשביל כמה לירות, מקבלים כעת באותו תעריף את הזמרים הגדולים בישראל.
אז גודל מסתבר זה עניין של פרופורציה והקורונה עשתה את כולנו כאלה קטנים שכבר אין כוכבים ואין סלב. הכול פייק ולכולם אין כסף והיא בעיקר החזירה את הצניעות. זמרים שלקחו 50,000 שקל מזוג להופעה בחתונה והם כמו פראיירים שילמו. למה? מי קבע שזה הסטנדרט? היצע וביקוש תגידו, אז אנחנו בעידן שבו אנשים מתחתנים בחניה של הבניין והפשטות מתגלה כדבר היפה ביותר.
הקורונה הרגה את השופוני. גם למי שיש - עכשיו הוא לא מוציא. אולי מפחד, כי לכו תדעו מה יקרה ביום פקודה ואולי בעיקר בגלל הבושה ומראית עין.
לתעשיית המוזיקה הקורונה עשתה ריסטארט. אמנים עם דרישות של דיווה מסתבכים היום עם הזום - העיקר לקושש כמה שקלים. אני רק מקווה שלמדנו את הלקח, הציבור והאומנים כאחד, ליום שאחרי הקורונה. כי אותה הופעה של אמן מוכר, באותה חצר בית, ריגשה והייתה אותנטית יותר מכל קיסריה.
תדעו שגם קורים הרבה דברים טובים בגלל הקורונה.
