הוא הגשים את חלומם של צעירים רבים בארץ - וביום בהיר אחד הפך משחקן אנונימי לכוכב טלוויזיה. אבל אור אדרי היה רק בן 28 כשכיכב בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה "תאג"ד" והוא לא ידע איך לאכול את ההצלחה. הוא רק התפלל שהיא תיגמר. במקום תפקידים זוהרים ונוצצים, בחר אדרי לעבור לתיאטרון וללמד משחק.
"ברחתי מאור הזרקורים", מספר אדרי ששב לנעליו של החייל בן לולו בסדרת הלהיט "תאג"ד" של yes, שחזרה השבוע לעונה שנייה. "היו לי התקפי חרדה. הפכתי מאפס למאה ביום אחד. אתה לא יכול ללכת ברחוב וכולם רוצים להיות קרובים אליך. אותי זה קצת הבהיל, אז התחילו התקפי חרדות שלא היו לפני זה - גם עם טוב צריך לדעת להתמודד".
מתי התחלת לסבול התקפי חרדה?
"כשהתחילה העונה הראשונה עלו כמה פרקים והרגשתי את זה ברחוב. יום אחד חבר שהגיע מחו"ל הזמין אותי לצאת למועדון ופשוט לא הצלחתי. לא הצלחתי לנשום, לא ידעתי מה זה, חשבתי שאולי אני בלחץ. ניסיתי להתגבר ויצאתי בכח. אני זוכר שכל שנייה עצרתי לשבת על ספסל כדי לנשום. לא הבנתי מה קורה, ואנשים מסתכלים ומתחילים לדבר איתי, הבנתי שיש משהו חדש שאני צריך להתמודד איתו".
ואיך התמודדת איתו?
"ידעתי שאני צריך לתת לזה לקרות כי אני לא יכול להיעלם פתאום. בתוך תוכי חיכיתי שהטירוף הזה ייגמר, חיכיתי לחזור לשקט שלי".
הלכת לטיפול?
"לא הלכתי כי לא ידעתי מה אני חווה. עכשיו זה הזמן שחיכיתי לו - אני הרבה יותר צלול והרבה יותר חד עם עצמי כדי להבין מה עברתי ומה המסקנות".
מה המסקנות?
"להירגע. להבין שאלה בסך הכול דברים טובים שקורים וליהנות. עכשיו אני יודע איך להתמודד עם הדברים. אני יודע באיזו צורה הם הולכים לבוא".
אדרי, שמיוצג בסוכנות הייצוג והתוכן ADD, נשמע רגוע יותר, בשל יותר ובעיקר בוגר יותר. הוא יודע שבעולם המשחק ההצלחה רגעית ואותו מעניינת בעיקר העשייה המקצועית, ולא הרצון להפוך לכוכב. בימים אלה כאמור משודרת העונה השנייה של תאג"ד בכיכובו, ארבע שנים, זמן נצח בטלוויזיה, אחרי העונה הראשונה שזכתה להצלחה מסחררת.
איך היה לחזור לחברים בסט הצילומים?
"הגרעין הגדול מהעונה הראשונה נשאר אותו גרעין אז מהבחינה הזאת החזרה הייתה אורגנית ואפילו הופתענו עד כמה הדינמיקה שלנו נשארה אותו דבר. היו קצת חששות לפני, כי בכל זאת, עברנו חיים שלמים מאז העונה הראשונה. חששנו שהאותנטיות והבתוליות של העונה הראשונה לא יחזרו. אבל כבר בקריאה הראשונה הרגשנו שהכול חוזר להיות כמו פעם, הרעב והתשוקה להפקה הזאת".
שחקן אחד שלא הגיע עם תשוקה להפקה, היה דווקא הכוכב הראשי של העונה הקודמת, תומר קאפון, שהבריז מהסדרה ברגע האחרון, וגרם לעיכוב בצילומים. "זאת החלטה שלו", הוא אומר כנשאל האם התאכזב מהעזיבה, "יותר דאגתי שציון רובין (במאי הסדרה, ר"ב) לא מתאכזב. ידענו שהוא עובד על הדברים ושנצא לדרך ככה או ככה. אני כל כך אוהב את הפרויקט הזה וחושב שהוא הרבה מעבר לשחקן אחד או לדמות אחת".
אבל תומר לא שיחק קבוצתי.
"זה נכון, אבל אנחנו קבוצה לפני שאנחנו כל אחד לעצמו. לא אגיד לך שלא התאכזבנו, אבל באמת שהיינו כל כך נרגשים".
דיברת איתו?
"לא על זה. ידעתי שזה רגיש וידעתי שזה שלו וידעתי שגם לו זה היה קשה. התפקיד שלי זה להתעסק בעצמי".
היו הרבה דחיות עד שהעונה השנייה החלה להצטלם.
"הייתי בקשר עם ציון כל התקופה. תמיד ידעתי שהוא לא יתחיל לצלם את הסדרה עד שהוא לא בטוח במאה אחוז שזה הדבר הכי מושלם שהוא כתב ועם זה הוא יצא לדרך, ידעתי שזה יכול להתעכב בגלל הפרפקציוניזם שלו".
מאכזב לחכות כל כך הרבה זמן?
"בתור שחקן פחות התאכזבתי שזה נדחה כי ידעתי שזה בשביל ציון והוא יודע מה הוא עושה. כשתומר הודיע שהוא עוזב הייתה בהלה, כי זה היה ברגע האחרון וצריך לשכתב - אבל ציון הוכיח את הגדולה שלו והוא שכתב מחדש".
אתה נשמע כמו קפטן של הקבוצה.
"ככה הרגשתי. זה לא פשוט להיכנס לתוך סדרה שהעונה הראשונה שלה ממש הצליחה. וגם בגלל הדרמה שהשחקן הראשי עזב, אומנם אף אחד לא ביקש, אבל הרגשתי שאני חייב לחבר את הפרויקט ולהראות שהכול טוב בצילומים. חיברתי את כולם, עשינו מפגשים עם השחקנים החדשים ודאגתי שנבוא לצילומים האלה כמו בעונה הראשונה - שנבוא בכיף, כי זה היה סוד ההצלחה של העונה ראשונה".
בעונה הראשונה אפילו נולד רומן בינך לבין השחקנית אינה בקלמן.
"כן, זה קרה כשהעונה עלתה לשידור והתחלנו לצפות ביחד בפרקים. בהסתכלות מרחוק אני יודע שזה קשה מאוד לנהל מערכת יחסים מתוקשרת מהרגע הראשון שלה, במיוחד כשהזוגיות יוצאת מתוך ההצלחה של הסדרה אז הכול ביחד פגע בזה. זה נתן צבע מאוד מסוים לזוגיות".
בגלל זה הקשר נגמר?
"לא חושב. זה נגמר מסיבות אחרות, זאת לא הייתה זוגיות רגילה".
איך היה לשחק יחד בעונה השנייה?
"עבר הרבה זמן מהפרידה לתחילת הצילומים כך שפתחנו דף חדש. היינו בסך הכל עשרה חודשים יחד והפרידה הייתה טובה, סיימנו את זה באהבה. לא היה דם רע בינינו חס וחלילה. הבנו שאנחנו פשוט לא מתאימים ושכנראה הזוגיות הזאת באה מתוך הטירוף".
אדרי, שמתמודד עם מחלת מפרקים בשם אנקילוזינג ספונדיליטיס, עבר תקופה קשה מאוד בימי הקורונה. "הפסקתי את התרופות הביולוגיות כי לא רציתי להיות בקבוצת סיכון בקורונה". הוא נזכר, "וכאב לי ברמות שלא ידעתי להתמודד איתן, לקחתי משככי כאבים שעשו לי עוד יותר רע, והבנתי שאני חייב לטפל בזה כמו שצריך. אחד מהטיפולים זה ספורט".
למה פחדת להיות בקבוצת סיכון?
"מבחינתי קבוצת סיכון זה כמו להיות איש מבוגר בן 75 ופחדתי להיות חולה בקורונה, אז הפסקתי לקחת את הטיפול. לא ידעתי כמה רע זה יעשה לי, לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לקום מהמיטה, לא ידעתי מה אני עושה. הפסקתי לקחת זריקות ואז לקחתי משככי כאבים שהם מאוד חזקים, אלה כדורים מאוד קשים. הייתה תקופה שלא אכלתי שבועיים, רזיתי אפילו, הבנתי שמשהו צריך להשתנות, וידעתי שהספורט זאת התרופה האמיתית של המחלה הזאת. לאט-לאט הפסקתי לקחת כדורים ואת הזריקות חזרתי לקחת כשהקורונה כבר עברה".
פרק הבכורה של העונה השנייה
כשהעונה השנייה כבר על המסכים, אדרי יודע שבניגוד לעונה הראשונה, הפעם הוא לא רוצה לברוח. "עכשיו אני כאן כדי להישאר. אני מאמין שאני אהיה יותר מחושב ופחות מבוהל. מאמין שאבוא לחבק את זה בשתי ידיים".
