חווה קרוון בהלוויתו של דני קרוון
(צילום: רועי עידן)
דרכו האחרונה: הפסל דני קוורן הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ שובל, לאחר שהלך לעולמו בגיל 90 בסוף השבוע האחרון.
ראשונה ספדה לו חווה רעייתו: "זה קרה פתאום, האיש שרץ, שהיה בכל מקום - פתאום האיש הזה חלף. רק בן 90, נער, לפני שנדם אמר לי חווה הגוף שלי רוצה למות, אני לא, יש לי תוכניות. אמרתי לו אין דבר כזה. אני בעצמי לא יודעת איך הוא הספיק את כל מה שהוא עשה. היינו יחד יותר מ-60 שנה וכמו החוק של כלים שלובים אני חושבת שחלק ממני נקבר היום וחלק ממנו יחיה איתי".
גם בתו תמר ספדה לאביה: "בשבת בצהריים אחרי חוסר אונים של סבל אינסופי, אבא דני נאלץ להיכנע, ישבתי לידו ליטפתי אותו והאמנתי שאולי יקום לתחיה. כעת ההבנה שאין שום קסמים, רק תהום של כאב לב. מתוך הכאב הנוראי הזה אני רוצה לראות את הטוב". בת הזקונים יעל אמרה: "יש אנשים שזוכים לחוות הארה או להגיע לירח. אנחנו זכינו בדני קרוון, בעל אבא, סבא, אח, חבר, אמן ולוחם למען השלום בכח טבע ללא מעצורים".
גם רוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע, ספד לפסל והתייחס למוזיאון החדש שיוקם למרגלות אנדרטת הנגב שעיצב: "לבקשתו של דני וזו זכות גדולה - להקים את מוזיאון דני קרוון למרגלות אנדרטת הנגב. מבחינתנו זו גאווה מאוד גדולה, ואנחנו ביחד עם המשפחה ואנחנו מתקדמים צעד אחר צעד, לכל באר שבע יש משהו מדני קרוון. דני חסר לכולנו. הוא היה איש של אנשים, דבריו יצאו מן הלב ונכנסו עמוק עמוק לתוך הלב".
מוקדם יותר ארונו הוצב ברחבת תיאטרון הבימה, שם הקהל הוזמן לחלוק לו כבוד אחרון. בין האנשים שהגיעו להיפרד היו בני משפחה, חברים, נשיא המדינה רובי ריבלין, חברות הכנסת מרב מיכאלי ותמר זנדברג, מנכ"ל תיאטרון הבימה נעם סמל, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ליהיא לפיד, מולי שפירא, ששון גבאי ועוד.
"בשביל כולם זה דני קרוון האמן, אבל בשבילי זה האבא החמוד והטוב והמצחיק והאמיץ שלי, זה מה שזה", שיתפה בתו הצלמת תמר קרוון. "במשך 53 שנים היה לי את אבא שלי לצידי ואני לא יודעת איך זה להיות בלי. זה הכאב הכי גדול בעולם".
"זה היה צפוי, אבל אני חושבת שאנחנו לא באמת מעכלות לגמרי את המצב", סיפרה בתו, המפיקה נועה קרוון, ל-ynet. "הוא היה מודע למצב שלו, וזה שהוא כבר לא היה עצמאי היה לו קשה. הרבה פעמים אמרנו לעצמנו שעדיף שהוא לא היה צלול, אבל מהצד האגואיסטי שלנו היה נעים שאפשר לדבר איתו. בזמן המבצע היינו איתו בסטודיו, כי בדירה שלנו אין ממ"ד, ושם מצאנו אוצר - קופסה עם מכתבים וצילומים ישנים. במשך עשרת הימים שהיינו שם, מצאנו שם אוצר - קופסה עם מכתבים וצילומים ישנים של אבא מתקופת שנות ה-70, כשגרנו באיטליה. כשהראיתי לו אותם זה היה מדהים - הוא זיהה את כולם. כלומר מבחינת הראש וכל החושים - הוא היה כאן לגמרי, זה הגוף שלו שבגד בו. היה עצוב לראות אותו כלוא בתוך הגוף הזה".
11 צפייה בגלריה
ראראש עיריית ת"א יפו, רון חולדאי, מניח את זר העיר תל אביב על ארונו של דני קרוון
(צילום: מוטי קמחי)
"דני, אנחנו הולכים לרגעים שבהם ההיסטוריה תהיה כבר בלעדינו", אמר הנשיא ריבלין וסיפר לחווה, אשתו של קרוון כי "דני משאיר אחריו יצירות אדירות בכל העולם". "ואהבה לאנשים", היא הוסיפה, כשנועה, ביתם סיפרה עליו כי היה "איש של שלום, אבל שמוכן להילחם", ועל כך ריבלין הוסיף: "מוכן להילחם על השלום עד הסוף".
קרוון, שהיה אחד האמנים הישראלים הבולטים בעולם וזכה להצלחה בינלאומית במשך עשורים רבים, היה ידוע בזכות עבודותיו הסביבתיות המונומנטליות המוצגות ברחבי תבל וחילק את זמנו בין תל אביב, פירנצה ופריז.
עם לכתו, קרוון הותיר אחריו אישה ושלוש בנות - בהן הצלמת תמר קרוון, שנפרדה ממנו גם בפוסט שפרסמה בחשבון באינסטגרם שלה: "אם יש משהו שבאופן הכי ילדותי קיוויתי שלא אכתוב לעולם, זה שאבא שלי אינו בחיים יותר", כתבה, "אין מספיק מילים שיצליחו לספר מי אבא שלי עבורי, איזה אבא נפלא הוא ואיזה קשר עמוק יש בינינו. ואין מספיק דמעות בעולם הזה כדי להבין שאבא שלי לא איתי יותר".
דני קרוון נולד בתל אביב בשנת 1930. אביו, אברהם קרוון, היה גנן העיר במשך ארבעה עשורים ונחשב לאחד מאבות אדריכלות הנוף בישראל. ב-1949 החל ללמוד ציור בבצלאל שבירושלים, ולאחר מכך המשיך את לימודיו בטכניקת ציורי קיר באקדמיה של פירנצה ובאקדמיית גרנד שומיאר בפריז. עבודותיו המוקדמות כללו איורים לפרסומי תנועת השומר הצעיר, עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל ואיורים לעיתון "משמר לילדים". החל משנות ה-60 תכנן תפאורות לתאטראות וללהקות מחול בארץ ובעולם, בהן "ענבל", "בת-שבע" ו"מרתה גרהם" בניו יורק.
במקביל, ציורים ותבליטי קיר שיצר עבור גופים שונים הקנו לו מקום של כבוד באמנות הישראלית, כמו עבודותיו באוניה "שלום" של חברת "צים", במכון ויצמן, בהיכל בית המשפט בתל אביב ובאולם המליאה של היכל הכנסת. משהסתיימה העבודה של קרוון בכנסת, הוא ביקש שגם הפועלים שסיתתו את האבנים יוכלו לחתום את שמם על היצירה. הכנסת סירבה לבקשתו, וכאקט של מחאה החליט האמן שלא לחתום גם את שמו שלו.
קרוון, שהיה בין יוזמי שימור הבאוהאוס בתל אביב, נחשב לאחד מחלוצי הפיסול הסביבתי בארץ ובעולם וייצג את מדינת ישראל בביאנלה בוונציה בשנת 1976. אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר בארץ הינה אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, המורכבת מ-18 אלמנטים עשויים בטון חשוף המתארים את סיפורה של חטיבת הנגב במערכה על האזור במלחמת העצמאות.
ב-1977 זכה קרוון בפרס ישראל לפיסול, ובמהלך השנים הוענקו לו פרסים בינלאומיים נחשבים כגון פרס פיקאסו של אונסקו, פרס טבעת הקיסר בגרמניה, פרס הקיסר של יפן ופרס ברלין לפיסול. ביום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל זכה קרוון לאות יקיר העיר תל אביב.
בין עבודותיו של קרוון אפשר למצוא את "כיכר לבנה" בפארק אדית וולפסון בתל אביב, "ריבוע" במוזיאון לואיזיאנה בדנמרק, "דרך האור" בגן האולימפי בסיאול, "דרך זכויות האדם" בנירנברג בגרמניה, "מעברים-מחווה לוולטר בנימין" בפורט-בו בספרד, "כיכר הכפר" בהורגן בשוויץ, "כיכר הסובלנות לזכר ליצחק רבין" במרכז אונסק"ו בפריז, כיכר התרבות בתל אביב, אתר ההנצחה לשואת הצוענים בברלין ועוד רבות.
מראשית דרכו האמנותית פעל קרוון למען קידום השלום, וחלק ניכר מיצירותיו משקפות את עמדותיו הפוליטיות. קרוון היה חבר במפלגת מרצ וחבר המועצה הציבורית של ארגון בצלם. ב-2014 יצר קרוון מיצג עשוי 20 אלף ידיים צבעוניות שננטעו בשדה באזור לטרון, ומטרתו לעורר את הציבור והממשלה להליכה להסכם שלום עם הפלסטינים. "שמעתי על הקמפיין למען השלום, אני בעד שתי מדינות לשני עמים אז החלטתי לסייע", אמר אז ל-ynet. "הפסים מסמלים דרכים למשא ומתן, צורת האוהלים מסמלת את 'אוהלי שלום', והידיים המנפנפות מסמלות הושטת ידיים לשלום".
