חבורת הרעים של הפסטיגל לדורותיו התכנסה על מנת להכריע בהחלטה חשובה: איך הם יצליחו לחבל בפסטיגל 2020? הם ניסו לסכסך בין המשתתפים, לבלבל, לפגוע בהם פיזית או סתם להרדים אותם, ואני אומרת, למה ללכת רחוק? כל מה שהם היו צריכים לעשות זה להציף את האתר של הפסטיגל במאות אלפי אנשים בבת אחת, ואז לצחקק לעצמם מול תמונות של ילדים בוכים ברשת, כשהפסטיגל שלהם קרס.
אומנם עומס תעבורה ברשת כמעט והכריע את הפסטיגל השנה, אבל לפחות האירוע הזה יכול לסמן לעצמו וי בסעיף הניצחון על הנגיף. דווקא בשנתו ה-40, מספר עגול ויפה לכל הדעות, נאלץ הפסטיגל לוותר על האולמות הגדולים ועל ימים ארוכים מרובי מופעים. הפתרון היה יצירתי – אם כולם עברו לעבוד מהבית וללמוד מהבית ולעשות כושר מהבית, אין סיבה שלא נשלים את המהלך עם צפייה פרטית מהבית בפסטיגל. ככה שבמקום להיגרר לאיצטדיון כלשהו, לרכוש נקניקיה במחיר של פנטהאוז קטן בעפולה, לכלות את כספכם על מגוון מרצ'נדייז ולעמוד בפקקים ביציאה, תוכלו לרכוש מפתח, להתחבר לאינטרנט ומקסימום לצעוד למקרר שלכם או להעמיס קערת פופוקורן. מה רבו מעשייך קורונה.
הפורמט החדש אפשר למפיקי הפסטיגל לייצר בילדאפ של 40 יום, ואכן אחרי משחק מקדים של חודש וקצת הגיע המופע עצמו. לרגל חגיגות ה-40 הרים לעצמו הפסטיגל וערך את תחרות הפסטיגל האהוב ביותר, הביא כוכבים צעירים לבצע להיטים ישנים ובאופן כללי ערכו מצעד נאה לאורך שדרת הנוסטלגיה. התמה הזאת, בשילוב תסריט מודע לעצמו ומפתיע לטובה של שחר סגל ואורן יעקובי, הצילו את הפסטיגל השנה מנפילות למלכודות קונספט כמו אלו שהביאו לעולם את "שיר הסלפי" בשנת 2014 או המסרים המבולבלים של פסטיגל PLAY בשנה שעברה.
פה ושם אומנם בצבצו גילויי דעת פדגוגיים כלשהם כמו "חשוב למחזר" או "בנות הן חזקות", שקשה לקבוע אם מדובר בתוכן שיווקי, יוזמה חינוכית של המפיקים או גם וגם. אבל בסך הכול המופע המושקע (עם עשרות רקדנים ואקרובטים!), כמו גם השילוב בין כוכבים צעירים וכוכבי עבר כמו ציפי שביט, אדם, אילנה אביטל ומיקי קם, הצליחו לייצר את התחושה שאותה קיוו המפיקים לעורר – הפסטיגל הוא מפעל רב שנים שמציל הורים ומגדל ילדים מאז 1981, אפילו שהוא נוצר בכלל כדי להתחרות בפסטיבל שירי הילדים. אומנם הוא שינה את פניו עם הזמן, ופה ושם היו גם נפילות, אבל הוא עדיין האח הגדול שעל ברכיו התחנכו טובי בנינו, ועכשיו יש להם ילדים וגם הם מתייצבים בחנוכה כדי להמשיך את השרשרת האינסופית.
הפסטיגל נפתח בנאמבר יפהפה, שמובילים אליאנה תדהר ולי בירן, עם טקסט חכם ושואו מרשים. אחר כך זה כמובן מתנדנד בין ביצועים מוצלחים לרגעים מביכים. העובדה שמדובר בגרסה מצולמת מאפשרת משחק הרבה יותר יצירתי עם העלילה, אבל מצד שני הקטעים האלה (שאולי קוסמים למבוגרים יותר מאשר לקהל הצעיר) קצת נוגסים בחוויה הקלאסית של צפייה במופע בימתי. בשורה התחתונה אירוע טלוויזיוני, שזה הפסטיגל השנה, לא באמת מהווה תחליף לישיבה מול במה ולצפייה במופע חי. אבל מכיוון שאופציית הבחירה לא עמדה השנה להורים מרוטים משניים וחצי סגרים ולילדים שרק מחכים לאיזו שגרה צבעונית, מושקעת ומסיחת דעת, פסטיגל 2020 עשה את המיטב לפחות בגזרה הבימתית. בשנה הבאה - פסטיגל סייבר. יחד ננצח את הווירוס גם באינטרנט.
