בשנת 2018 היוצר ג'ף שייפר כבר חשב שסימן וי על ההישגים הטלוויזיוניים שלו. ככה זה, כשברזומה שלך מצוין שאתה נמנה בין כותבי "סיינפלד", יוצרי סרט הקאלט "יורוטריפ" ומפיקי "תרגיע" של לארי דיוויד, קשה לדמיין את הפרויקט הבא שיצית בך שוב את האש. הוא בטח לא חיפש ליצור תוכנית נוספת, כשבאותה העת "תרגיע" כבר הייתה בדרך לעונתה העשירית. אך כשנענה לבקשת חבר להצטרף לפגישה עם הראפר/קומיקאי ליל דיקי - התוכניות שלו השתנו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששייפר שמע על ליל דיקי - בזמנו קליפים כמו Ex-Girlfriend, Save Dat Money ו-Professional Rapper כבר עמדו על מיליוני צפיות ביוטיוב ודייב בורד - הקומיקאי/ראפר היהודי שעמד מאחורי דמות הראפר - ניסה לשכנע אותו שהוא עתיד להיות איש הבידור הגדול בכל הזמנים. באופן לא צפוי, הוא גם הצליח.
השניים מצאו את עצמם עובדים על "דייב" - סדרה קומית סמי-אוטוביוגרפית בכיכובו של בורד, המבוססת על חייו ומשחזרת את סיפור התהילה שלו כבחור לבן, יהודי ונוירוטי למדי שחולם להפוך לראפר - ואת האופן שבו המסע הזה השפיע על כל הסובבים אותו. במרץ 2020 כבר הושקה עונת הבכורה, שעל פי בכירי FX הפכה לסדרה הקומית הנצפית ביותר בהיסטוריה של הרשת (בין היתר, הודות להסכם שחתמו עם שירות הסטרימינג, הולו). כעת, במסיבת עיתונאים וירטואלית שנערכה בנוכחות שייפר, בורד ושאר הקאסט לרגל עליית העונה השנייה (שבת, 22:00, yes TV COMEDY), בורד מודה כי לעיסוק המתמיד בעצמו יש חסרונות - אך היתרונות עולים עליהם: "אפשר לומר שזה קשה לחלוק את הדברים הכי אישיים ופנימיים שלי בטלוויזיה לעיני כל העולם, אבל במובן מסוים זה דווקא משחרר עבורי לשתף את כל המידע הזה. אז אני כמו ספר פתוח".
"דייב", עונה 2 – טריילר
"ספר פתוח" הוא לא ביטוי מוגזם כשמדובר בבורד, שאף הגיע למספר הופעות בישראל ב-2017. כנות היא ללא ספק עיקרון מנחה עבורו, כשאפילו כינוי הראפ שלו - ליל דיקי - נבחר לדבריו בהשראת איבר מינו. גם בראיונות שערך בעבר וגם בסדרה עצמה, בורד מתבטא בישירות ובאומץ בשלל נושאים - מעיסוק בפריבילגיות שלו כגבר יהודי לבן המנסה להשתלב בז'אנר מוזיקלי המזוהה לרוב עם הקהילה האפרו-אמריקנית, דרך התנסויות מיניות, ועד רפלקציה עצמית על אופיו, כמי שסובל מעודף ביטחון שמפצה לעיתים קרובות על חוסר ביטחון. "אני לא חושב שאני יושב וחושב באופן מודע איך אני רוצה להציג גם את החלקים האפלים יותר של החיים", הוא מסביר, "אני פשוט מנסה להראות איך נראים החיים שלי באמת. אם הייתם מסתובבים איתי במשך יום, הייתי מנסה להצחיק אתכם כל הזמן אבל אני בטוח שבמקביל גם היו לנו שיחות כנות ואמיתיות. אני באמת מאמין שהגרסה הטובה ביותר של כל תוכן, ובמיוחד הסדרה, היא מעין שיטת 'הכול כלול', כי אם הדמויות לא היו חושפות מחשבות, דאגות ופחדים של אנשים אמיתיים - זה פשוט היה ערימת שטלויות ולאף אחד לא היה אכפת מהן".
כמה קשה לתחזק קריירה כשבמקביל אתה צריך לעבד אותה לגרסה בדיונית-למחצה של עצמך?
"אני לא חושב שיש בזה אתגרים מיוחדים, מבחינתי אני עובד על תוכנית שעוסקת בבחור שעובד. אבל אני מקווה שככל שאני עושה יותר את התוכנית - כך אני לומד יותר על תהליך היצירה, ומאמין שאני גם צומח בסיטואציות כאלה, גם אם זה כרוך בחשיבת יתר על דברים ובפיצול של עצמי לחלקים שונים. אני חושב שהתוכנית לא הייתה טובה כמו שהיא לולא הייתי הופך כל אבן וקורע את התחת בכל רגע נתון. אבל זה גם מתיש ואתה חייב לחיות את החיים שלך כדי שלסדרה יהיה בכלל במה לעסוק. זה כמו סיטואציה של ביצה ותרנגולת".
אין ספק שיש לך חזון ברור עבור התוכנית כולה, בכל הרבדים. הרגשת אי פעם קושי לשחרר את המושכות?
בורד: "אני לא מצליח לעשות את זה, כי יש לי דעה על כל פרט קטנטן בתוכנית. שזה טוב כי אני חושב שזה הופך אותה למה שהיא, אבל זה גם מצער כי אני מותש. אני מרגיש שאני עובד שבעה ימים בשבוע, כל יום עד שתיים בבוקר. אתמול בלילה למשל עבדתי על הפסקול עם המלחינים שלנו. אין אלמנט אחד - מעריכה ועד בימוי, כתיבה ומוזיקה - שאני לא עליו. הלוואי שהייתי מסוגל להאציל סמכויות. זה לא שאני לא סומך על אנשים, אלא שאף אחד לא יכול לקרוא מחשבות. איך מישהו יכול לדעת מה הדעה שלי? זה בלתי אפשרי. יהיו חייבים להשיג שיבוט, ואנחנו עדיין לא שם. אז זה עדיין לא קרה, וזה מעייף".
"הם מעולם לא ראו אותי מאושר כמו ביום שיאנג ת'אג בא להצטלם"
כיאה לסדרה מבוססת מציאות, הסטרס שחווה בורד במציאות זולג גם ל"דייב". בעונתה הראשונה, בורד רק רוצה לקבל הכרה כראפר לגיטימי ולקראת סופה הוא כבר חותם על חוזה עם חברת תקליטים ומתחיל ליצור קשרים בתעשיית המוזיקה. אבל בדיוק כשדברים מתחילים להסתדר עבורו מבחינה מקצועית, דווקא רשת התמיכה הביתית שלו נפרמת - בת זוגו אלי נפרדת ממנו אחרי שלקח אותה כמובן מאליו, החבר-מנהל שלו מייק כבר מיואש ממנו ומהגחמות שלו, ואפילו גייטה, ההייפ-מן שלו, כבר מרגיש לא בנוח. השיא מגיע בכמעט-פיצוץ עם חברת התקליטים שלו, כשבניגוד לעצתם הוא מאיים לשחרר שיר בעל פוטנציאל נפיצות גבוה במהלך ראיון רדיופוני, אך ברגע האחרון לא עושה זאת ופונה להרשים אותם עם כישורי הפריסטייל שלו.
כשהם נשאלים על מה שצפוי בעונה השנייה, מסתמן שדייב עוד יצטרך להרוויח את זרי הדפנה אם ירצה לנוח עליהם, בייחוד כשהחוזה שעליו חתם הוא לא בדיוק מה שדמיין. "בעונה הראשונה דייב התמודד עם הרבה לחץ - וזה היה הכרחי, כי אף אחד לא באמת האמין בו - ועכשיו, בעונה השנייה, מתווסף לכך לחץ חיצוני", מספר שייפר. "יש חברת תקליטים ששואלת 'איפה האלבום?', ולצד זה יש כמובן את הלחץ הפנימי שמציק לדייב וגם שואל אותו, 'מה עם האלבום?'. כך שרצינו להעלות את רף הלחץ על דייב, אבל גם לחקור מה שביב ההצלחה הזה עשה לכולם - אלז (טרוויס "טאקו" בנט, נ"ב) מצליח בזכות עצמו, גייטה רוצה להקליט חומרים משלו, המנהל שלו חושב לייצג אמנים נוספים, ואלי כבר לא שם כדי לתמוך בו. רצינו לבדוק מה זה עושה לו כשכל העומס והלחץ נערמים עליו בדיוק בזמן שהוא מאבד את התמיכה".
אבל אם צפיתם ב"דייב" אתם גם יודעים שלא הכול קודר. להפך, העונה השנייה מתוכננת להיות אפילו נוצצת במיוחד ומלאה בכוכבים - מקנדל ג'נר והיילי ביבר, דרך ג'יי באלווין וליל נאס אקס ועד דוג'ה קאט וקארים עבדול ג'באר. השמות הללו נבחרו בקפידה, אחרי הרף הגבוה שהציבה העונה הקודמת עם הופעות אורח של ג'סטין ביבר, קורטני קרדשיאן, מקלאמור, דיג'יי מרשמלו, המפיק בני בלאנקו והראפרים YG, טריפי רד וגם יאנג ת'אג - פנטזיה אישית שבורד דאג להגשים. "תמיד רציתי לפגוש את יאנג ת'אג", הוא עונה כשאני שואלת אותו אם ניצל את הסדרה כדי לפגוש אמנים אהובים. "את יכולה לשאול כל אחד מהאנשים כאן בפאנל - הם ככל הנראה מעולם לא ראו אותי מאושר כמו ביום שהוא בא להצטלם".
בורד: "קארים עבדול ג'באר. איזה איש. אפילו כשהוא אמר 'היי דייב, איפה השירותים?' - היה לי עור ברווז שהוא בכלל אמר את השם שלי. אז רק להיות בסביבתו במשך שלושה ימי צילום מלאים היה מדהים. לא הכרנו עד שהתחילו הצילומים, וכשסיימנו הוא הביא לי מתנות! הוא באמת האיש הכי מתוק בעולם. יש לו כל כך הרבה ניסיון, והוא עשה כל כך הרבה דברים בחיים שלו מעבר ללהיות מלך הסלים בהיסטוריה של ה-NBA. אני אוהד כדורסל גדול, אז עבורי הוא באמת אגדה. הרגשתי שזאת הייתה זכות לשחק איתו בסצנות משותפות".
אתם כבר יודעים מי יופיע בעונה השלישית?
שייפר: "עוד לא. בעונה הראשונה דייב עדיין לא היה מוכר, ואז המשכנו לעונה השנייה, אבל הסדרה עוקבת אחר החיים של דייב האמיתי, שצבר כל כך הרבה חוויות שדייב של התוכנית עדיין לא היה שותף להן. אז אני חושב שיש שמות גדולים בעתיד רק מכל הבלגאנים שהוא נכנס אליהם בחיים האמיתיים שלו".
בורד: "האובמות (ברק ומישל, נ"ב), לשם אנחנו שואפים".
"אני מאמין בקומדיה ובאמנות הבדיחה, אבל יש לנו קווים אדומים. אני לא נהנה לפגוע באנשים"
בפרק העשירי והאחרון של העונה הקודמת, דייב מתארח בתוכנית הרדיו הנחשבת, "מועדון ארוחת הבוקר", בהגשת דיג'יי אנבי, אנג'לה יי ושרלמיין דה גאד - שהיא שחזור חלקי של ריאיון שנערך עימם ב-2015 וזכור בזכות הגישה הקשוחה והספקנית של שרלמיין, שהתעקש להתקיל את הראפר בשאלות על פריבילגיה לבנה ותנועת Black Lives Matter. בריאיון המקורי, שהתקיים כמה שנים לפני ההתעוררות העולמית והמודעות הרחבה לפעילות התנועה, שרלמיין שאל את בורד "מה הוא עושה למען תנועת BLM", והוא מצידו הודה בכנות שלא הרבה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא ממש יודע איך הוא, כדייב, יכול לתרום לה בשלב זה. כשאני שואלת אותו אם זה נושא שהיה רוצה לגעת בו יותר בסדרה, הוא משיב: "זה משהו שמעניין אותי בחיים האמיתיים ואני מניח שגם בסדרה. אני לא חושב שהדבר המסוים הזה הוא בהכרח משהו שאני מעוניין להתמקד בו בכל הסדרה, אבל אני חושב שהיא כן עוסקת באירועים עכשוויים ובמה שקורה בימים אלה. אז איך אפשר לעשות עכשיו סדרה ולא לערב דברים כאלה? אני לגמרי מתעניין בנושא - בסדרה ומחוצה לה - ומנסה לעשות מה שאני יכול".
העונה הראשונה בחנה לא מעט את עניין הניכוס התרבותי. לאור ההתמקדות של תעשיית הבידור בייצוג ובמגוון לאחרונה, היו דברים שעשיתם מאחורי הקלעים כדי לוודא שאתם לא גורמים לייצוג כוזב או למשהו שיתפרש כניצול תרבותי?
פטרסון (מפיק הסדרה): "עד כמה שזה יישמע קלישאתי, זה היה בעדיפות הראשונה של דייב לשמור על כך שחדר הכותבים ייצג את העולם שבו אנו חיים. יותר חשוב לנו שבסיפורים שלנו תהיה אמת מאשר שהקהל ייצא איתנו למסעות מטורפים".
שייפר: "כשאנחנו למשל כותבים את הסיפורים על אמה (המגולמת על ידי כריסטין קו, נ"ב) והעבר שלה, ואיך שהיא הפכה להיות האדם שהיא היום לעומת האדם שהייתה כשדייב והיא רק התחילו לעבוד יחד בחברת פרסום - יש הרבה דברים ששאבנו מהכותבים שלנו אלייזה שין ולי סונג ג'ין, שסיפרו מה הם עברו כאמריקנים-אסייתים עד שהגיעו לצמרת".
קו (אמה): "עם אמה הם באמת יצרו דמות עגולה וחשופה, שזה דבר כל כך נדיר עבור שחקנים ממוצא אסייתי. בעונה השנייה גם יש פרק שבו מדברים על כמה דברים שקרו לאמה, ועל המיקרו-אגרסיה שהיא מתמודדת איתה כאסייתית-אמריקנית, ומה שהיה נחמד בעיניי זה שהיו לנו שלושה כותבים אסייתים-אמריקנים על הסט, ובמאי אסייתי-אמריקני, וזאת הייתה הפעם הראשונה ב-11 השנים האחרונות שחוויתי דבר כזה בתעשייה. ראיתי את זה כמרחב בטוח, כי זה לא כותב אחד שמכתיב לך מה מתאים לכל האסייתים-אמריקנים, אלא יותר כמו שיחה, וכל אחד חווה את זה אחרת. עכשיו יש לנו כל כך הרבה קולות שהופכים את הייצוג ליותר אותנטי".
דייב: "הבאנו אפילו כמה אמני K-POP ואמנים קוריאנים לחדר הכותבים וחפרנו להם בראש, בניסיון להבין איך זה באמת להיות בקוריאה ומה הם ירצו שיקרה בפרק של קומדיה אמריקנית בנושא. ניסיתי לאסוף כמה שיותר פרספקטיבות".
בסדרה יש גם לא מעט התבטאויות בוטות. יש לכם גבולות שלא הייתם חוצים?
בורד: "אני בטוח שיש, אבל הם די רחוקים. יש לי הרבה אמונה במצפן המוסרי שלי, וכמה שאמנות יכולה לפעמים להיות לא רגישה, אני מרגיש שאני אדם די רגיש. אני לא אוהב לפגוע אנשים רק לשם פגיעה באנשים. זה לא משהו שגורם לי אושר. אבל אני מאמין באמנות הבדיחה, אני מאמין בקומדיה ואני חושב שהדבר הכי מופרע הוא הדבר הכי מצחיק. אז יש קו אדום, אבל אני לא חושב שאנחנו קרובים אליו".
8 צפייה בגלריה
לא חושב שהם מתקרבים לגבולות שהציבו לעצמם. בורד עם היילי ביבר (מימין) וקנדל ג'נר (במרכז) מתוך "דייב", עונה 2
(צילום: באדיבות yes)
