אבי נשר בראיון לאולפן ynet
(עידו ארז)
היום (ב') מצוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, 75 שנים לאחר שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מידי הנאצים. בעוד שאירועי פורום השואה העולמי כבר נחתמו בשבוע שעבר, השבוע ייערכו ברחבי העולם טקסי זיכרון שונים, בהם גם במכון משואה שבקיבוץ תל יצחק, שם יתארח הבמאי אבי נשר ויישא דברים.
כדור שני לשואה, נשר נוהג לעסוק רבות בזיכרון השואה בסרטיו כמו ב"פעם הייתי" (2010) וב"החטאים" (2016). בשיחה עם אולפן ynet, סיפר הבמאי על הקשיים שחווה כבן להורים שחוו את אותן זוועות - וניצלו מהן. "חשיבות הנצחת השואה הייתה תמיד דבר שהכרתי בו אבל התקשיתי לספר את הסיפור שלי ושל הדור שלי, שהוא בעצם הילדים של ניצולי השואה. זה דור שחי בצל האסון הנוראי - מצד אחד פחדנו מזה, ומצד שני, התביישנו בכל תסמונת הצאן שהלך לטבח. לקחו לי הרבה מאוד שנים עד שעשיתי סרט ראשון שהתעסק בתופעה הזאת - 'פעם הייתי', עם אדיר מילר ומיה דגן. אבל כולנו לוקים בסוג של פוסט-טראומה מאוד קשה, אנחנו דור שגדלנו עם הורים שמאוד אהבנו אבל ניסינו לדעת כמה שפחות עליהם, וזה חטא קדמון נוראי".
וכשהתמודדת עם החטא הנוראי הזה, זה השפיע במשהו?
"אני מקווה שכן. עשיתי שני סרטים שעוסקים בדור שני - שניהם זכו להצלחה מרובה, בגלל הרצון של הדור השני להתמודד עם העבר שלו...העבר מאוד חי כאן איתנו, אנחנו מאוד מושפעים מהחרדה העמוקה שהשואה הנחילה בנו, כמו בחירות בפעם שלישית - אנחנו מדינה שמצביעה לא עבור האנשים שמטיבים איתה, אלא עבור אנשים שמצליחים להפחיד אותנו. אנחנו מונעים מתסמונות של פוסט-טראומה, והדרך הטובה ביותר להתמודד איתה היא לדבר עליה, ואין דרך טובה יותר לדבר על דברים ברמה לאומית מאשר דרך ספרות ודרך תרבות".
כדור שני לשואה - איפה זה פוגש אותך אישית?
"הכל קשור לזה. זה החשש המתמיד מהרע ביותר. קשה לך לשמוח עם דברים, כי אתה חושב שעכשיו תשמח וזה רק מכין אותך לקראת המכה האיומה. אתה חי בעולם שבו דבר בלתי אפשרי כמו השמדה של כמעט עם שלם היא בעצם אופציה - ואתה חלק מהעם הזה. ובכל פעם שמישהו אומר 'פצצה גרעינית באיראן', או 'חיזבאללה' ו'חמאס' אתה ישר בפאניקה גמורה ואתה לא בהכרח מכלכל מעשיך בתבונה מרובה. אתה מסתכל בתל אביב מסביב - אתה רואה גורדי שחקים, חברה משגשגת, ועדיין אתה רואה מחסום שלא מאפשר למדינה הזו לחצות את הקו, ולהפוך באמת למדינה מובילה בעולם".
כזכור, בספטמבר 2018 חווה נשר טרגדיה איומה כשאיבד את בנו בן ה-17, ארי, שנפגע בתאונת פגע וברח בתל אביב. עם זאת, בימים אלה הוא עובד על סרט חדש ומסקרן, שיעסוק גם הוא בעבר, בהווה ובהווי הישראלי. "הרבה מאוד מהסרטים שלי עוסקים בעבר", הוא מספר ומסביר: "הדרך היחידה להבין את ההווה היא להסתכל אחורה. אני עכשיו עובד על סרט שמתרחש ב-1948 ועוסק בשורשי הישראליות כמו הרבה מהסרטים שלי, והשואה היא מרכיב בלתי נפרד מהישראליות...אני מקווה שהסרט החדש ייצא לפועל, כי אתה מתחיל סרט ומקווה שאתה במצב נפשי הולם להיכנס לתוכו, אבל אם אכן יצולם - הוא מתמודד עם נקודת המפגש הזאת של הגבורה העילאית והחרדה האולטימטיבית".
